שו"ת רדב"ז/א'תקכו: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''{{ממ|קנג}} שאלת ''' ממני אודיעך דעתי על הא דתנן יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר של צלוב משום רפואה וקי"ל הכי דכל שהוא לרפואה אין בו משום דרכי האמורי ואלו כולם אין רפואתם בטבע אלא דרך סגולה ואפ"ה התירו לצאת אפי' לר"ה ואפי' חולה שאין בו סכנה דאמרינן בגמרא ביצת החרגול למאי עבדי ליה לשיחלא ופירש"י ז"ל כאב האזן ושן של שועל לשינתא ומסמר הצלוב לזירפא ופירש"י ז"ל נפח מכה ומשמע דליכא סכנתא בכל הני. ותו קשה דביומא משמע דאין מתרפאין בדברים שהם מרפאין בדרך סגולה ולא בדרך טבע ואפי' בחולי שיש בו סכנה דתנן מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר הכבד שלו ור' מתיא בן חרש מתיר וכתב הרב ז"ל בפי' המשניות וז"ל ואין הלכה כר' מתיא בן חרש בזה שהוא מתיר להאכיל לאדם ביום צום הכפורים חצר הכבד של כלב שוטה כשנשוך שזה אינו מועיל אלא בדרך סגולה וחכמים סוברין שאין עוברין על המצות אלא ברפואה לבד ר"ל בדברים המרפאים בטבע וכו' והוא ז"ל כתב בביצת החרגול וחביריו אין מרפאין אלא בסגולה: