קנאת סופרים/שורש/א: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''כתב ''' הרב דמלשון התלמוד תרי"ג מצות נאמרו לו למשה מסיני נתברר דאין למנות בכללן מצות דרבנן ודלא כבה"ג ואחרים עמו שמנו בכללן מצות דרבנן. והרמב"ן ז"ל נסתפק ראשונה על המימרא דלעיל אם היא דברי הכל או שהיה בה מחלוקת. ולא הבנתי מאין מצא מקום להסתפק כי האי ספקא והלא כללא הוא דאפושי בפלוגתא לא מפשינן כ"ש במקום שלא מצינו בו מחלוקת מפורש דליכא למיחש להכי דקי"ל דלא הוו שתקי מינייהו אילו היה אצלם חלוף דעות באותו מנין לא היו נמנעים מלהעתיקו אל הדורות שלאחריהם, ולפע"ד יש עוד להביא ראיה ממאי דאיתא בפ"ק דקדושין (דף ל') למה נקראו שמן סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה ויש לדון מכל שכן דודאי מונים היו מ"ע ול"ת וזהו מנין תרי"ג הנשאר אצלנו במסורת, ועוד דקרא כתיב וזכרתם את כל מצות ה' ולא יונח לזוכרן מבלי שידעו כל אותן הנכנסות במנין ומסתמא היה מניינם ברור להם מקדם אלא שנפלו ספקות אחר כך בקצתן בפרטות:  

'''ואגב ''' ארחין איכא למידק במאי דכתב הרמב"ן ז"ל גבי ההיא דפ' החולץ (דף מ"ז:) דקאמרה נעמי לרות אסיר לן תחום שבת וכתב הוא ז"ל עלה שיחשבו שאמרה לה ברוח הקדש אפי' מצות העתידות להתחדש כמו שאמרו מפקדינן אתחום שבת והיא מצוה מדבריהם ע"כ, נמשך הוא ז"ל לשיטתו דתחומין מדרבנן ולית להו עיקר מדאורייתא וכמו שהאריך בזה בספר המלחמות ספ"ק דעירובין ולפ"ז אפשר ג"כ לומר דאסיר לן ייחוד דקאמרה היינו אפילו ייחוד דפנויה אע"פ שהוא דבר הנאסר אח"כ בימי דוד כדאיתא בפ' אין מעמידין (דף ל"ו:) וכבר נשמר מזה רש"י ז"ל דפירש התם ייחוד להתייחד עם אשת איש לאפוקי ייחוד דפנויה שנתקן אח"כ איסורו בימי דוד ולדידיה נמי תחום שבת דהתם אתי אליבא דר"ע במ"ש המרדכי בשם ראבי"ה ספ"א דעירובין ודלא כפירוש התוס' דלאו דוקא נקט התם תחומין אלא ירצו בו ההוצאה שהיו מוליכין עמהן כל אשר להן. ונמצא ג"כ לרש"י ז"ל פרק ר' עקיבא (דף פ"ז:) בההיא דמר סבר אשבת איפקוד אתחומין לא איפקוד ז"ל הלכך כשנסעו מרפידים נסעו בשבת שלא הוזהרו לילך יותר מאלפים אמה ע"כ, דהכא נמי כר"ע אתיא אבל בפ' כיצד מעברין (דף נ"ט.) משמע דלענין הלכתא ס"ל כרבנן ודלא כר"ע שהרי כתב התם כל מה שגזרו חכמים בעירובין להחמיר על ד"ת באו דמדאורייתא לא מיתסר מידי ואינהו גזור הלכך אזלינן בהו לקולא דהא תחומין עצמן מדרבנן ע"כ, הרי דעם כל סברתו לענין הלכה בתחומין מכוונת לדעתו של רמב"ן ז"ל מ"מ לא עלה על לבו לפרש בההיא דפ' החולץ דלעיל כמו שנדחק בו הרמב"ן ז"ל שאמרה נעמי ברוח הקדש גם המצות העתידות להתחדש ואולי גם לדידיה אפשר דלא אמרו ז"ל הכי אלא ללמדנו דבכלל המצות שמודיעים אל הבא להתגייר איכא נמי מצות דרבנן כדי שיקבל עליו גם עול מצות של דבריהם דהיינו מצות קלות וחמורות דקאמר לעיל ודרשו בכתובים דרך אסמכתא בעלמא אמנם לפי שיטת הרב פ' כ"ז מהל' שבת וסמ"ג לאוין ס"ו ור' יהונתן על מתני' דעירובין דלעיל והסכמת הגאונים כוותייהו כמ"ש הרב המ"מ שם אתו שפיר כל הנך סוגיות דלעיל אליבא דהלכתא בלשון הירושלמי המובא בהרי"ף ספ"א דעירובין דתחום י"ב מיל דאורייתא ולא אצטריכנא לדחוקי נפשין ולאוקומי להו דלא כהלכתא ואליבא דר"ע כרש"י ז"ל או לידחק עוד טפי ולמימר דנעמי דברה על העתיד כהרמב"ן ז"ל. עוד הוסיף הרמב"ן ז"ל לדקדק בחילוף נסחא בין בה"ג והרב שלא מצא כתוב בסיני בנסחתו של בה"ג והרב ז"ל נראה כעושה עיקר ממה שהיה כתוב בלשון התלמוד מלת בסיני ולפי האמת לא דקדק בזה הרב ז"ל אלא לפשיטות יותר מרווח דמלת בסיני מוכחא להדיא כדבריו אבל בלאו הכי נמי לא היה מקום להבין בלשון המימרא דתרי"ג מצות שנצטוו ישראל אלא באותן מצות שהן מדאורייתא דוקא דאילו מנינן בהו מצות דרבנן פשו להו טובא ממנין תרי"ג. ודע דמסיני דקאמר לאו דוקא אף לדעת הרב כמ"ש לקמן בשרש ג' וז"ל ואמנם כוונו לומר בסיני לפי שעיקר התורה היה בסיני ע"כ, ועוד דאילו הוה בכללן מצות דרבנן מה ראו ליחס להן מנין קבוע והלא במשך הזמנים ישתנה בפחות ויתר ולעתיד לבא נמי יתוספו עליהן מצות חדשות מדרבנן ומה שהסמיכו ג"כ זה המנין לגימטריא של תורה שכתוב בה שהיא מורשה על מצות של תורה לחוד משתמע: ועוד מלשון המימרא עצמה דבא דוד והעמידן על י"א וכו' לא יתיישב זה המאמר אלא על תרי"ג המוזכר לעיל מיניה שהוא העמידן על י"א וכינוי דהעמידן שב לאותן תרי"ג דלעיל ובימי דוד לא היו בעולם עדיין כמה מצות שמנה בה"ג בכלל תרי"ג, ולא עוד אלא דנראה פשוט דבה"ג עצמו הבין לפי נסחתו דמצות שנצטוו ישראל היינו אותן דאורייתא דוקא כמ"ש אחרי מניינו לשון דלעיל הרי לך תרי"ג מצות וכו' שקבלו וכו'. עוד הוסיף רמב"ן ז"ל להליץ בעד בה"ג וזה לשונו ועוד אפי' לפי הנוסחאות שכתוב בהן נאמרו למשה מסיני אינו דבר רחוק ונפלא להביא בכללן מיעוט מצות מדבריהן וכו'. ואני הצעיר שמעתי ולא אבין דבשלמא אילו הכניס ה"ג כל מצות דרבנן במנין תרי"ג עד שישלימו אותו הסכום בתשלום ובצמצום ניחא למימר לפי דעתו שנאמרו מסיני מפני שלא חששו לאותו המיעוט שהוא מדרבנן על דרך אין למדין מן הכללות אבל השתא דאיכא מינייהו טובא דאע"ג דמצות דרבנן נינהו לא הכניסום באותו מנין של תרי"ג ונמצא דהאי מניינא לאו בדוקא נקט ליה למה הוצרכו לכך ומה תועלת לאותה גימטריא של תורה דלאו לאגמורי מינה מידי קא אתיא: