סמ"ע/חושן משפט/קכד: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} הנתבע אינו יכול למנות מורשה כו'. הטעם מבואר בטור וז"ל כדי שלא יהו הדיינים שומעין טענת שקר מפי המתורגמן עכ"ל. ור"ל הנתבע עצמו חזקה הוא דאין מעיז לטעון דבר שקר בפני מי שחייב לו והא ראי' שכופר הכל פטור מן התורה משום חזק' דאין הנתבע מעיז משא"כ כשיטעון ע"י שליח אבל תובע יכול למנות מורשה דלגביה לא אמרו חזק' אינו מעיז לטעון דבר שקר ועוד דהתובע מקנה המעות להמורש' שלו והרי עומד במקומו וכאלו הוא התובע עצמו מה שא"כ בנתבע דאינו מקנ' לאחר דבר להיות עומד במקומו. ועוד דבתובע הוצרכו לתקן מורשה שלא ילך אדם בממון חבירו למדינת הים וכמ"ש בסי' קכ"ג ועיין בד"מ שכתב דאפי' להתובע לא התירו אלא כשהוא יושב בביתו ושולח מורש' לב"ד במקומו בכוחו ורשותו משא"כ כשגם התובע בב"ד אסור לטעון ע"י מליץ שלו אלא יטעון בעצמו וכמ"ש הטור בסי' י"ז בשם הרמב"ם ועיין בדברי המחבר שם סעיף ז':