נקודות הכסף/יורה דעה/קמה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ממ|סימן קמ"ה בט"ז [[ט"ז/{{כאן}}#ג|ס"ק ג']]}} '''וקשה כו'.''' לא קשה מידי וכמ"ש העט"ז וכמ"ש בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#ב|ס"ק ב']] דלאו דוקא נקטו של רבים א"נ נקטו של רבים לאשמועינן דאפילו של רבים לא שרי אלא במעיינות ומה שנראה מדבריו דקי"ל בשל רבים אפילו בתלושים שרי ליתא דא"כ תימה גדולה למה השמיטו דין זה הרי"ף והרא"ש ושאר כל הפוסקי' ולא הזכירו שום אחד מהן זולת הראב"ד בהשגות פ"ח מהלכות עבודת כוכבים שכתב כן דמים של רבים אינם נאסרים ואין שום פוסק שהזכיר זה ואדרבה מדברי הרמב"ם והטור וש"ע נראה להיפך אלא ודאי סבירא ליה דקי"ל כריש לקיש דפליג התם בפרק רבי ישמעאל עליה דרבי יוחנן וס"ל מים של רבים נאסרים בתלושים וטעמא דמילתא דאע"ג דבכל דוכתי קי"ל כרבי יוחנן לגבי ריש לקיש הכא קי"ל כריש לקיש משום דש"ס סבר כוותיה וכמו שאבאר חדא דמאי פריך ש"ס בפרק רבי ישמעאל הא דיחיד נאסרים ותיפוק ליה דהא מחוברים נינהו הא אתא לאשמועינן דמים של רבים אפילו לנסכים אין נאסרים וכדאיתא בפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ז) דהך דרשב"י מיירי אפילו לנסכים ובגבוה יש לאסור במחובר וכדאיתא בסוגיא דפרק כל הצלמים שם וכ"פ כל הפוסקי' הלכך ביחיד נאסרים לגבוה ועוד קשה אמאי פריך הכי בפרק ר' ישמעאל גבי הא דקאמר ואזד' רבי יוחנן לטעמיה כו' ולא פריך הכי אמילתיה דר"ש ב"י גופיה ובפרק כל הצלמים איבעיא ליה למפרך הכי דהתם עיקר דוכתא דהאי דינא אלא ודאי דוקא אר' יוחנן פריך דאלו פרק כל הצלמים לק"מ וכדפירשתי דהא דדייקינן הא של יחיד נאסרים היינו נסכים ומים של רבים אינם נאסרי' מיירי במחובר ולנסכי' אבל בתלוש אפילו מים של רבים נאסרים אפילו להדיוט וכריש לקיש אבל ר"י דמיירי להדיוט וקאמר מים של רבים אינן נאסרים אלמא דס"ל דהך דרשב"י לאו בנסכים היא דבנסכי' נאסרים אלא בהדיוט קמיירי ואם כן פריך שפיר ותיפוק ליה דמחוברים נינהו ואפשר נמי דהוי משמע ליה למקשה דאיכ' לאוקמיה עובד' דר"ל ור"י בתלושים והיינו דלא פריך נמי אר"ל גופיה דהיכא ס"ל דאסור דהא מחוברים נינהו. אבל ברייתא דרשב"י לא משמע לי' לאוקמא הכי דסתמא קתני וגם סתם מים מחוברים נינהו הלכך אנן דחזינן לעיל בסוגיא דפ' כל הצלמי' דפריך סתמא דש"ס אנסכים והאמר רשב"י מים של רבים אינן נאסרים ע"כ ס"ל להש"ס כריש לקיש (ומ"ש בש"ך סק"ב אי נמי במחוברים ט"ס הוא ודו"ק) וגם מדפריך התם ותיבעי ספל להדיוט נמי מוכח הכי וכמ"ש ס"ק ב' ועוד מדחזינן דפריך בפרק ר' ישמעאל ותיפוק לי' דמחוברי' נינהו ושני בשנויי דחוקי אלמא דקי"ל כריש לקיש דמים תלושים אפי' של רבים נאסרי' אפילו להדיוט והך דרשב"י מיירי לנסכי' דוקא ובמחוברי' והא דקאמר ש"ס בפרק רבי ישמעאל ואזדא רבי יוחנן לטעמיה ה"ק דרבי יוחנן שמעינן ליה דאמר הכי אבל ר"ל לא שמעינן לי' דאמר הכי אבל לקושטא דמילתא מוקי ר"ל להך דרשב"י במחוברים ולנסכים ולכך (לא) כתב שום פוסק דמי' של רבים אינם נאסרים בתלושי' להדיוט ולכן כ' הרמב"ם פ"ד מהל' איסור' מזבח וז"ל המשתחוה להר אע"פ שהוא מותר בהנאה הרי אבניו אסורים למזבח וכן המשתחוה למעיין הנובע בארצו הרי מימיו פסולים לנסכים עכ"ל הרי דקדק בארצו לאפוקי של רבים דאינן נאסרי' במחובר לנסכים ובהל' עבודת כוכבים לא חילק זה ואדרבה משמע להדיא מדבריו שם דאפילו של רבים לא שרי אלא מטעמא דמחובר ע"ש. ועוד נ"ל לומר דס"ל להפוסקי' דטעמ' דרשב"י דמים של רבי' אינן נאסרים הוא משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אבל בשל יחיד נאסרים כשהיחיד עובדן וא"כ דין זה אינו תלוי במים דהא פלוגתא היא בסוף פרק השוחט בכל מילי וכתבוהו הפוסקים כמו שמבואר בטור וב"י לעיל סי' ד' וסימן זה והיינו דכתב הרמב"ם למעיין הנובע בארצו והיינו על פי הש"ס דקנבעי מארעיה דהיינו דוקא בארעי' אבל בארעא דאחר אפילו של יחיד אינן נאסרים משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ותירוץ זה נ"ל ברור דכך משמע מהרמב"ם וש"ס מדקאמ' דקא נבעי מארעי' ודו"ק: