נחל קדומים/במדבר/כב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''וירא בלק.''' ראה שעמדה חמה למשה במלחמת סיחון כדאיתא פ' אין מעמידין. וירא ר"ת רשע אויב יראה וכעס. לקוטי גאוני קמאי כ"י. ואפשר בלק גי' ס"מ עם הכולל. צפור גימטריא עשו:

'''ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא וגו'.''' יש להבין דמהכתובים נראה דבלק ראה והעם נתיראו ובלק שלח לבלעם. ולהבין פשר דבר אפשר כי הנה ידעו כי ה' צוה אל תצר את מואב והנה ראו כן תמהו שנלחמו עם סיחון ועוג ולקחו ארצם והיה של מואב אשר בגזל בא ליד סיחון ארץ מואב. ובלק ראה והבין דהטעם הוא דעמון ומואב טהרו בסיחון. ולכך הוא לא נתירא. אך העם נתירא דסברו לפי דעתם דאינו טעם מספיק דעמון ומואב טהרו בסיחון דזה היה גזל בידו רק שנראה דהם בעילה כל דהו נתלים הגם שלא יהיה כדין. ועתה כי בלק אינו מואבי והוא מלך ימצאו עילה כי המלך הוא השליט על הארץ והם לוחמים עם בלק ולוקחים הארץ מידו מטעם שהמלך אינו מואבי ושרי ליקח את כל הארץ כי הוא המולך ושליט וז"ש ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא כלומר נתיראו מסיבת כי רב הוא בלק ואינו מואבי וז"ש עתה ילחכו וגו' ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא כלומר כל החששה והפחד מסיבת בלק שהיה מלך למואב ואינו מואבי. ובלק בראותו את העם יראים ונבוכים הוכרח לשלוח אל בלעם. א"נ אפשר דהם ידעו ענין אל תצר את מואב ונגלה להם הטעם שהוא מטעם פרידות טובות שיש בהם ועתה ראו מלחמת סיחון ועוג ודאי כי כן הוא דרך העולם דבמדינות קרובות נמצאים מעיירות אחרות כמה וכמה בני אדם לצורכי סחורותם וכ"כ הרב ידי משה סוף פרשת חקת ונהרגו כל המואביים הנמצאים בארץ סיחון ועוג וזה יראו להם מאד. ומוכרח שמשה רבינו ע"ה ידע היכן הם הפרידות ולזה הרגם להמואביים שבארץ סיחון ועוג. וז"ש וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא משה רבינו ע"ה ויודע היכן הם הפרידות ואותם משפחות ישמרם ואת היותר יחרימו וזה ראה בלק מה שעשו לאמורי ואגב הרגו כל המואביים הנמצאים שם:

'''הנה עם יצא ממצרים וגו'.''' אפשר דרצה להזכיר לו תרתי לרעותא אחת שהוא היה מיועצי פרעה ויעץ לשעבדם כמו שיש סברא זו ברז"ל למ"ד. וסוף דבר לא הועילו מצרים בכשפיהם ותוקפם ונסרחה חכמתו ויצא העם הזה ממצרים. וזאת שנית אתיא מכללא תוקפו של משה רבינו ע"ה עם בלעם שהוא היה רוצה למלוך בכוש ומשה רבינו ע"ה היה סיבה שינוס בלעם ומלך משה כמ"ש בס' הישר ושתים הנה להדאיב נפשו וישים כל מעייניו לקללם ולהרע להם. ובהכי ניחא שאמר לו אולי [אוכל] נכה בו בלשון ספק ואמר תכף כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואת אשר תאור יואר והוא לשון ודאי והוו תרתי דסתרן אמנם פחים טמן לו באמור הנה עם יצא ממצרים שלא הועילה עצתך וכל חכמת מכשפי וחרטומי מצרים. ולזה אני מסתפק אם תועיל וז"ש ועתה בוי"ו הנוסף ר"ל בהיותך צר ואויב להם תוסיף עתה לקללם אולי אוכל וגו' כי אני מסתפק בראותי הצלחתם וכל כשפי מצרים נתקו מוסרות כי ידעתי אשר תברך וגו' ואשר תאור יואר לשאר אומות הוא ודאי אמנם לגבי ישראל יש לי ספק. וכל זה הוא להעמיס על בלעם שישתדל בכל כחו לקללם קללה נמרצת שודאי תחול עליהם וזה כל פרי האר"ש. ומורי הרב ז"ל פירש דיש להסתפק אם בגוים יש שליח לדבר עבירה כמו שיראה הרואה מתוך דברי הרב פרשת דרכים דרוש שני (דף ו') וזה ספק בלק דשמא יש שליח וא"כ בלק הוא המקלל ולא יהיה לו סגולה כמו אם בלעם עצמו היה מקלל והוא על דרך אתמחי גברא ואתמחי קמיעא וז"ש ועתה לכה נא ארה לי שאתה שליח במקומי לקללם אולי אוכל דכיון שאינו נחשב דאתה מקללם אולי לא יועיל כי ידעתי אשר תברך אתה מעצמך מבורך ואשר תאור יואר אך עתה שהוא בשליחותי אפשר שלא תחול הקללה דצריך שתהא אתה המקלל מעצמך עכ"ד ז"ל. ואולי במלחמת סיחון בלעם מעצמו בלי שליחות קללם. ועוד יש לצדד בזה ועיין מ"ש אני בעניי בקונטרס עין זוהר מערכת אלף אות נ"ד ואכמ"ל:

'''וקסמים בידם.''' פי' שגם הם קוסמים וז"ש וקסמים בידם שבידם לקסום גם כן שידעו החכמה ההיא. הקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל:

'''לא תאור את העם.''' לא היתה הכונה שאם יקללם ישיגם נזק כי הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל אבל כוונתו יתברך שאם ח"ו ישיגם עונש מצד שיחטאו לעתיד יאמרו שקללת בלעם גרמה ולא יחשבו כי חטאתם גורם להם כי כאשר ייסר איש את בנו וגו'. הקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל. ועפ"ד יתפרש הכתוב לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא לא תלך עמהם לטובתך. לא תאור את העם ולא תסבור שאני חש לקללתך כי ברוך הוא ולא תחול הקללה עליהם ותהיה לבושת וגם לחרפה:

'''ויקומו שרי מוא"ב.''' ר"ת מפר אותות בדים וקוסמים. לקוטי גאוני קמאי בס' רבינו אפרים ז"ל:

'''ועתה שבו נא בזה.''' לא אמר כמו לקודמים לינו פה הלילה כי עתה חש שצריך להאכילם ולכבדם ואפשר יפסיד מעותיו כי לא יקללם לכן אמר שבו נא בזה ר"ל תתעכבו בעיר באושפיזות וכל אחד ילך למקום שהוא חפץ וכן מוכיח דמעיקרא כי אמר לינו פה כתיב וישבו שרי מואב עם בלעם אבל עתה שאמר להם שבו נא בזה היו מפוזרים ולא היו עמו. רבינו אפרים ז"ל:

'''ויחר אף אלהים כי הולך הוא.''' שאל חכם גדול מאומות העולם לאחד מגדולי ישראל אמאי ויחר אף אלהים הלא אמר לו קום לך אתם. והשיבו הרב ז"ל כי כשאמר לו ה' קום לך אתם אמר לו שקודם שילך ידבר עמו וז"ש אך את הדבר אשר אדבר אליך וגו' והיה נחפז ללכת ולא המתין לשמוע לקול דברו עד שהוצרך ה' להודיעו בדרך על ידי מלאך. הקדוש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל. ורבינו אפרים ז"ל כתב שטעם ויחר אף הוא שראה שהיה כ"כ ממהר לצאת שלא המתין עד שיחבשו לו האתון ויתקנוהו אלא הלך תכף ברגליו ויצוה לעבדיו להביא האתון אחריו כי חשב שמא יחזור הקב"ה ויאמר לו לא תלך. א"נ שהיתה כוונת בלעם לעבור פי ה' ולקלל ישראל אעפ"י שידע שמיד שהיה מקלל היה מת רצה למות ולקללם ולכך חרה אפו ית'. כתיב הכא כי הולך הוא וכתיב הנה אנכי הולך למות. רבינו אפרים ז"ל. והרב הגדול שארינו ומורינו מהר"ר ישראל זאב ז"ל פירש כי הנה אמרו רז"ל שכביכול בכל אותן הימים לא כעס שבלעם היה מכוין הרגע שכועס והיה מקללם ועתה שבלעם הוא עסוק בהליכתו ואין לבו פונה רק על הדרך כביכול זעם ה' וז"ש ויחר אפו וכי תימא צדקה עשה הקב"ה שלא כעס ואיך עתה כתיב ויחר אף אלהים. ופירש הכתוב כי הולך הוא כלומר עתה שבלעם טרוד בהליכה כתיב ויחר אף וכך היא המדה ואל זועם בכל יום ובאותן הימים לא זעם ה' אבל עתה שבלעם הלך ילך ולאו אדעתיה ויחר אף אלהים ודוק:

'''מלאך ה' נצב בדרך.''' ר"ת גימטריא מיכאל עם הכולל. גאוני קמאי בס' רבינו אפרים ז"ל. וחרבו שלופה בידו. פירש רבינו שלמה אסתרוק ז"ל חרבו שב אל בלעם שהמלאך הוציא חרבו של בלעם מתערה רמז לו שיהרג בחרב וז"ש לו יש חרב בידי ר"ל אלו לא נשלפה חרבי מתערה כי עתה כבר לקחתיך והרגתיך:

'''ויפתח ה' את פי האתון.''' גדולי המפרשים נבוכו בזה כי למה עשה ה' ככה ומה תועלת בזה ואני ראיתי תועליות רבות מכל ענין זה. אחד שראו שרי בלק המחלוקת שבינו ובין אתונו כמו שביארו רז"ל ומה שלא תמהו על זה השרים ולא שאלוהו אולי בהיות זה חסרון לבלעם שתקו. או חשבו השרים שכל זה עשה בלעם בתחבולותיו על צד הכשוף ואחיזת עינים או באיזה חכמה ליראם ולבהלם כי חשבו עשה זה להתנצלות אם לא יקלל העם בפני בלק. ובלעם שלא נבהל נראה כי לא היה נמנע בעיניו דבור בעלי חיים בענינים הבלתי מושכלים כמו שלא נמנע דבור אל קצת עופות. שנית. כי חשב בלעם בלכתו כי היה ראוי לנבואה בטוב הכנתו ובהגלות רושם מה מהמלאך לאתון ולא לו הכיר חסרונו. שלישי. כי בדבור האתון היה יכול להבין כי כמו שמניעת האתון להלוך ברצונו היה בסבת השגחתו על ישראל ולגלות לו על ידה שאין בידו טובו רק לתועלת ישראל כאומרם סימני האבות הראהו לו כי נבואתו לא היתה רק לתועלתם. רביעי. כי לא יהיה לבלעם מחשבות רעות להרע כי השם יהיה בכסלם וידע מחשבותיו בלכתו. חמישי. הוצרך בזה תועלת לישראל שידעו כל זה על ידי נבואת משה רבינו ע"ה וידעו שהשגחתו עליהם. הששי. כי עדות בעל ריבנו הודה בגמול הנצחי לישראל. רבינו שלמה אסתרוק ז"ל וזה קיצור דבריו והוא ז"ל האריך:

'''כי הכיתני זה שלש רגלים.''' פירש"י רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה ויש לדקדק מאי רבותייהו כל אומה מהאומות יש להם חגאות. ואפשר במה שכתבו המפרשים בטעם אומרם ז"ל גוי ששבת חייב מיתה כי השבת כביכול הכתיב בו יתברך וינח ביום השביעי וכמה כתובים כמוהו שכביכול שובת בשבת ואם בא גוי לשבות הוא משתמש בשרביטו של מלך וחייב מיתה. אך ישראל עם קרובו נתנו מתנה לישראל והיה לאות כי הם בנים ויכולים לשבות כביכול ביום השבת עכ"ד וממנו נקח לשלש רגלים הרמים והנשאים בשמים ממעל בפסח גדולי גדולין בשבועות בכל מקום מוכתר ובסוכות מכל החסידים. ולא עוד אלא מאהבתו ותוקף רחמיו כתיב אשר תקראו אתם. והגוים אינם יכולים לחוג בהם כי אין להשתמש בשרביטו של מלך כי ג' רגלים מועדי ה' וריבוי האורות בשמים ודוקא ישראל הם בנים ורשאין לחוג בהם. וז"ש זה שלש רגלים זה אלי ואנוהו קבע בשמי מרומו שלש רגלים וישראל שהורשו לחוג בהם כי הם בנים אתה מבקש לעקור אומתן ואין עוד מי שיקיימם:

'''הנה אנכי יצאתי לשטן.''' ר"ת האיל. אילו של יצחק נזכר לפני הקב"ה שא"ל בעקידה כי ברך אברכך ואתה בא לקלל בניו. על מה הכית את אתונך מכאן רמז למ"ש בספר חסידים כל מי שרוכב על הסוס ומכה אותו במגפים עתיד הוא ליתן את הדין. רבינו אפרים ז"ל:

'''ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי.''' פי' חסרתי מלשון אני ובני שלמה חטאים כלומר שהייתי חושב אני מוכן לנבואה ויודע דעת והרי חס"ר קובעת בעיני אתונ"י וכדי בזיון. רבינו שלמה אתסרוק ז"ל:

'''ויבאו קרית חצות.''' פי' שהיו שם כמה רחובות ובכל רחוב היו נועדים בני כפר פלוני ביום השוק ורחוב היה מיוחד לבני כפר אחד ורחוב אחד לכפר אחר וכיוצא וזהו שתרגם קרית מחוזוהי. רש"א ז"ל: