מהרש"א - חידושי אגדות/סנהדרין/פא/א: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''אל ''' הרים לא אכל כו'. עיין פרש"י סיפא דקרא חיה יחיה לומר זה צדיק גמור כו' אם עבר עבירות אחרות אלא לאו כמשמעותיה מדריש אלא כו' ויש לדקדק דלפי הדרש נמי דגבי שלא אכל בזכות אבותיו ניחא שהרי חסיד הוא אבל באינך שלא הלך בקומה זקופה ושלא ירד לאומנות חבירו ושלא נהנה מקופה של צדקה תקשי לך נמי משום דלא עביד הכי ואפילו באחד מכל אלה כדמסיק צדיק גמור הוא אף אם עבר עבירות אחרות ויש לומר דסיפיה דקרא חיה יחיה מלשון כפול משמע חיה בעולם הזה ויחיה לעולם הבא ולפי שאלו עבירות שזכר לפי פשטיה דהיינו ע"ז ועריות הוזכר בהם עונש ושכר בעולם הזה דהיינו מיתת בית דין וכרת וע"כ אמר במה יזכו גם לעולם הבא שאמר חיה יחיה ואמר דבכלל אלו שזכר נתכוון הכתוב בדרשה זו שמהם יזכה לעה"ב דהיינו שלא אכל בזכות אבותיו בעה"ז הרי שהניח לו אותו זכות לעה"ב גם שלא היה רוצה להנות מעה"ז שהיה עניו ושלא ירד לאומנות חברו ושלא היה נהנה מקופה של צדקה כל אלו המדות הם על דעת זה שלא היה רוצה ליהנות מעה"ז והיה נדחק עצמו לקבל עליו עניות ויסורין בעולם הזה כדי שיהיה לו שכרו משלם בעה"ב ודרש ועיניו לא נשא וגו' שלא הלך בקומה זקופה דימה הגאוה לעובד ע"ז כדאמרינן בפרק קמא דסוטה כל שיש בו גסות הרוח כאלו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא תועבת ה' גו' גם ההולך בקומה זקופה כאלו דוחק רגלי שכינה ודרש אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חברו כי דימה בכל מקום מחייתו של אדם לאשה כמ"ש ראה חיים עם אשה כי בה תלה מחייתו כמ"ש פרק הבא על יבמתו עזר כנגדו במה עוזרתו אדם מביא חיטין חיטין כוסס כו' ודרש ואל אשה נדה וגו' שלא נהנה מקופה כו' דימה הצדקה לאשתו נדה שכבר היה לו בה שעת היתר אבל יתרחק ממנה בעבור דמי הנדה שבה עתה כן ממון הצדקה היה לו שעת היתר בידי בעלים אבל יתרחק עתה ממנו בעבור נפשות ודמי עניים התלוים בזה הממון הצריכים לצדקה יותר ממנו ויש לעיין בזה דהאי קרא חיה יחיה בסיפא דענינא כתיב דבתר ההוא קרא דאל ההרים לא אכל ואיש אל יונה חבלתו חוב ישיב גזילה לא יגזול כו' ואח"כ כתיב חיה יחיה ולמה לא דריש בהו כדדריש בקרא אל ההרים וי"ל משום דכתיב לעיל ואיש כי יהיה צדיק ועשה משפט וצדקה והשתא האי קרא ואיש אל יונה כולה מלתא במשפט וצדקה איירי אם עשאן בשלימות וז"ש אל יונה דבתורה כתיב ולא תונו איש את עמיתו דהיינו עמיתו במצות שהוא ישראל וקאמר דיקדש עצמו במותר לו ואיש אל יונה בסתם אפילו עובד כוכבים כמו שמצינו בכמה חכמים בתלמוד שהזהירו בטעות עובד כוכבים משום ק"ה ואמר חבילתו חוב ישיב מלת חוב הוא מיותר לומר שאם חבל ועבר על השבת העבוט יקדש עצמו שישיב המשכון ויהיה לו המלוה לחוב בעלמא ואמר גזילה לא יגזול מלת גזילה הוא מיותר לומר לך בגדר הגזילה גם אם לפי דעתו חברו גזל אותו לא יורה לו היתר לגזול שוב את חבירו ואמר לחמו לרעב יתן דהיינו מלחמו שהוא אוכל ולא מלחם אחר הפחות ממנו וערום יכסה בגד לפי שישעיה אמר וכי תראה ערום וכסיתו במה שהוא הוסיף הוא לומר שיכסהו בבגד שהוא דבר חשוב בכ"מ שלש על שלש על כל פנים ואמר בענין רבית בנשך לא יתן ובתרבית לא יקח וגו' לא אמר בשניהן {{ממ|אלא}} לשון נתינה שהוסיף לומר ברבית כדאמרינן ריש פרק איזהו נשך דאוזפיה ק' בק"ך מעיקרא קיימא ק' בדנקא ולבסוף ק"ך בדנקא דלא הוה רק הנתינה בנשך ואם אוזפיה ק' בק' מעיקרא קיימי ק' בדנקא ולבסוף קיימי ק"ך בדנקא דלא הוה רק הלקיחה ברבית ששניהם יאסרו לו ואמר מעול ישיב ידו דהיינו שישיב ידו מליקח שחד לעשות עול במשפט או דאיירי במשקל שקר דכתיב ביה כל עושה עול שיש אנשים שיש להם משקל יפה אבל מותח חבל מאזנים לעשות עול ואמר משפט אמת יעשה בין איש לאיש דהיינו שיקיים הדיין שני עמודי עולם אמת ומשפט וסיים בכפל ומשפטי שמר לעשות אמת דהיינו הבעל דין ישפוט בדעתו את עצמו אם יש לו דין ודברים עם חברו שלא לבא בתחבולות ועקיפין עמו וסיים איש כזה שיש בו כל מדות הללו לקדש עצמו במותר לו צדיק גמור הוא חיה בעולם הזה ויחיה בעולם הבא ולא הוצרך אלו לפרש לפי שבכלל משפט וצדקה הן בודאי אבל אל ההרים כו' דהנהו לפי פשוטו לאו בכלל משפט וצדקה הן על כן הוצרך להוציא מפשטן כדקאמר תלמודא ודו"ק: