מהרש"א - חידושי אגדות/תענית/ח/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

 

 

'''כמין ''' קובה כו' אתיא כמ"ד לקמן דהעולם ממים עליונים שותה:  

'''אם ''' לחסד ימציאהו לשדות וכרמים כו'. כצ"ל וכ"ה בילקוט ולא פי' בהך כלום אאם לארצו דמשמע. שהיא חלוקה שלישית כמו שמפרש לה באידך דרשה ונראה דלפום הך דרשה קמייתא לא הוצרך לפרש אם לארצו דמשתעי לפי הגזירה דמעיקרא שהיו ישראל בינונים וכפרש"י בהדיא בסוף איוב אם לשבט לפורענות כו' בהרים וגבעות שאין מקום זריעה ואם לארצו להורידם כאשר נגזר בתחלת דין לא לשבט ולא לפנים משורת הדין אלא בבינוני' ואם לחסד שנעשו הדור עכשיו יותר צדיקים כו' אותן גשמים שנגזרו בבינוני' מהפך כו' לירד בחסד בזמנם ועל ארץ הצריכה להם שלא תוריד טפה מהן לאיבוד עכ"ל ע"ש:  

'''נבעי ''' רחמי כו'. כבר כתבנו בפ"ב דכתובות דהכא איירי ברעב של כליה ואע"ג דבגזרת כפנא נמי מתים ברעב של כליה מ"מ קאמר נסבול כפנא דלא מתים כ"כ בכפנא כמו במותנא:  

'''על ''' זאת מכלל דאיכא אחריתי כו'. על זאת מפורש שם שבקשו להיות להם שלום מאויבים בדרך ומדיוקא דזאת מכלל דאיכא אחריתי שאינו מפורש שם וכן בדניאל על רזא דנא מפורש שם ופשרה להחויא למלכא ומכלל דאיכא אחריתא שאינו מפורש שם:  

'''דלא ''' ליתבו בתעניתא. פרש"י דלא בעו דליתי ברכה לעולם בשבילן עכ"ל לפי פירושו הא מלתא באנפי נפשיה היא דלא תליא בגזור שמדא אלא דגזרו דלא ליתבו בתעני' על הגשמים דלא יבא ברכה לעולם בשביל תעניתן ויותר נראה לפרש דגזור דלא ליתב בתעניתא היינו לבטל גזירת השמד דגזור:  

'''מנא ''' לך הא כו'. מן היום אשר נתת לבך וגו' כבר אמרינן בפ"ק דקדושין מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה מיהו אפשר דהיינו מעת שנעשה המעשה הטוב מצרף גם המחשבה טובה אבל הכא קאמר דבר נוסף דנשמעו דבריך גם מיום המחשבה בלב:  

'''כיומא ''' דדינא כו'. עיין פרש"י וק"ק דמה ענינא לע"ש דהתם טעמא אחרינא אית ביה משום שאין יכולין לעשות צרכיהן גם הדמיון בקולות ואוושות הוא רחוק ונראה דגרסי' ביומא דדינא בב' ור"ל קשה יומא דמטרא ביומא דדינא שהכל מתקבצין מן הכפרים לעיירות שיושבין שם בתי דינין בב' ובה' וטורח להם לילך שם ביום שהגשמים מרובין כמ"ש בר"ח בן דוסא כשהלך בדרך ביום גשם שאמר חנינא בצער וכל העולם בנחת והשתא ניחא דכ"ש בע"ש שכל העולם צריכין לחזר אחר צרכיהן בשוק לקנות סעודת שבת ועלה מייתי שפיר אי לאו דצריך כו' כפרש"י גופיה ודו"ק:  

'''שמש ''' בשבת צדקה כו' יראי שמי כו'. פרש"י יראי שמי שומרי שבת עכ"ל ועי"ל דמשמע ליה דאיירי בשבת מהאי לישנא דשמש צדקה והוא מבואר כי מהלך ז' המזלות סדרן הוא שצ"ם חנכ"ל ותחלת הלילות של ז' ימי השבוע כצנ"ש חל"ם ותחלת היום חל"ם כצנ"ש נמצא בשבת בתחלת הלילה מתחיל מאדים ובתחלת היום מתחיל שבתאי וב' מזלות אלו מאדים ושבתאי מורים על הרע כמפורש בפ' מפנין ובפ' מי שהחשיך וכוכב צדק שהוא מורה על הטוב כדאיתא שם הוא משמש אותה שעה שקודם ליל שבת קודם מזל מאדים וגם הוא מתחיל שעה אחת על יום שבת אחר מזל שבתאי ומטעם זה ציונו הקב"ה לקבל שבת בתוספת שעה אחת קודם הלילה שמתחיל מאדים שעדיין צדק משמש באותה שעה שקודם לילה וכן ביום השבת לא כתיב בו בבקר שיש לשהות שעה אחת על היום לפי שבאותה שעה משמש מזל שבתאי עד שיתחיל לשמש אח"כ מזל צדק ולפי שבאותה שעה שקודם לילה עדיין הוא יום והשמש זורחת במזל צדק וכן שעה אחת ביום מתחיל נץ החמה במזל צדק על כן אמר שמש צדקה שהשמש הוא במזל צדק בסוף ערב שבת בתחלת שבת קודם מאדים וגם הוא במזל צדק בתחלת זריחתה ביום שבת אחר שבתאי והיינו וזרחה לכם יראי שמי בקבלת שבת בין ביום ובין בלילה שתהיה השמש במזל צדק מרפא בכנפיה:  

'''פרוטה ''' שבכיס מתברכת כו'. עיין פי' רש"י לפירושו לא הוה ליה למימר אלא שאפי' מעשה ידיו מתברכין ונראה דמלתא יתירא נקט דאפי' שאין בו מעשה ידים ממש כגון עסקא התלוי בפרוטה שבכיס הוא מתברך ומרבה ליה מריבויא דכל מעשה ועוד יש לומר דפרוטה שבכיס מתברכים ע"י הגשמים שהתבואה ופירות בזול ואין צריך לחסר מפרוטה שבכיס כמו בזמן היוקר ונמצא הפרוטה שבכיס מתרבת לו עתה בזמן הזול:  

'''אין ''' הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן כו'. מפורש בפ' המפקיד ופרק כ"ה:  

'''כאפיקים ''' בנגב כו'. כתבו התוספות ואם תאמר אמאי לא קאמר כו' יותר כו' דמי נתלה במי כו' ע"ש מיהו רב יהודה לעיל דמשוה להו על כרחו לא חש להא דמי נתלה במי כו' והכא נמי איכא למימר ר' יוחנן הכא לא חש ליה ועוד נראה לרבא נמי דקאמר לעיל דמי נתלה במי כו' היינו משום כיון דישראל ראו נתינת התורה כמו שראו המטר לא הוה ליה לתלות נתינת התורה במטר אי הוו שניהם שוים דמאי אולמיה האי מהאי ועל כן לאשמועינן דמטר יותר גדול דמי נתלה כו' אבל קיבוץ גליות דלא ידענו ולא ראינו עדיין אותו שפיר איכא למימר דשוה הוא לדבר שנתלה בו אלא שאנו מבקשים ותולים דבר שלא ראינו דהיינו קיבוץ גליות במטר שראינו במעלתו:  

'''שאפילו ''' גייסות פוסקות בו כו' מה שעוברי דרך פוסקין בו היא ודאי קשה לעולם כדאמרי' לעיל אבל גייסות דקאמר הכא היינו חיילות בעלי מלחמות שנוח לעולם כשפוסקים והיינו גדודיה דמשמע גדודים היוצאים למלחמה כמו גד גדוד וגו':