רמב"ן/בבא בתרא/קלז/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אתרוג זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי וכו'. ''' קשיא לן, הא תנאיה לאו תנאה הוא דהוה ליה תנאי ומעשה בדבר אחד ואנן בעינן תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד כתנאי בני גד ובני ראובן כדאמרי' גבי הרי את מגורשת ע"מ שתחזיר לי את הנייר הרי זו מגורשת ותנאו בטל והכא אמאי קיים ועוד הא לאו תנאיה כפול הוא.<br>ואיכא למימר תנאי ומעשה בדבר אחד לית ליה לרבא, דהא התם בגיטין (ע"ה א') מפ' רבא הא דקתני הרי זו מגורשת משום דהוה ליה מעשה קודם לתנאיה ורב אדא הוא דמתקיף לה ואמר משום דבעינן תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד ואי נמי אליבא דמסקנא דאמר רב אשי הא מני גרבי היא דאמר בל האו' ע"מ כאו' מעכשיו דמי ולא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד ואי קשיא לך הא בעינן תנאי כפל לא קשיא דה"נ בשכפל תנאו אלא דהיכא לא חייש לפרושה וממילא ידעי' דכשאר תנאי הוא זה.<br>וה"ר שמואל ז"ל כתב דלא בעינן תנאי כפול בממונא, אלא באיסורא לכתחלה לרוח' דמילתא וכן השיב רבינו הגדול ז"ל בתשובה והרבה בני אדם טעו בדבר שהקשו והוי עיקר תנאי כפול כי כתיב בממון כתיב.<br>אבל כך הן עיקרן של דברים: דלא ק"ל בר"מ דיתידאה הוא אלא דגבי גטין וקידושין חיישי' לדר"מ להחמיר מתקנת שמואל בגטין ומיהו ר"מ לא אמר' אלא בדיני ממונות וכדמפורש בגמ' במס' שבועות (ו' ב') ושם (ל"ו ע"ב ד"ה ה"ג לעולם) אפרש בסייעתא דשמיא.<br>ולדברי רבינו הגדול ז"ל אף בגטין וקידושין א"צ תנאי כפול בע"מ ולא תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ושאר דיני התנאים, וכן דעת רבינו הגאון ז"ל בפרק מי שאחזו.  

הא דאמרינן '''אפילו רבן שמעון בן גמליאל לא קאמר אלא לאחר אבל לעצמו לא. ''' תמיהא לי, ולאחר נמי אי אמר נכסי לך כל ימי חייך ואחר מיתתך לפלו' מי אמרי' אין לשני אלא מה ששייר ראשון והא לא אקני ליה כל ימי חייו דבשלמא נכסי לך ואחריך לפלוני אמרינן אחריך שאנו כלומר דכיון דנותן לא משייר לנפשיה כלו' לעולם כי היכי דלשני מקני גוף ופירות הכי נמי לראשון הקנה גוף ופירות דהא נכסי לך קאמר ליה וכי מת שני בחיי ראשון כיון דליתיה לאחריך קורא אני בזה נכסי לך וכן כשקדם ומכר אע"ג דאיתיה אלא בנכסי לך כל ימי חייך אפי' אמר אחר כן לפלוני מי איכא למימר דהוי זביניה זביני והא כל ימי חייך בלחוד קאמר ליה.<br>ולאו קושיא היא אלא מכאן נלמוד דטעמא דאחריך לריש לקיש משמע דמודה דקנין פירות כקנין הגוף דמי בכאן כעין טעמו של ר' יוחנן וטעמ' דמילתא דהכא כיון דנותן אסתלק ליה מהאי ביתא לגמרי ולשני גוף ופירות מקנה לו לאחר זמן לראשון נמי גוף ופירות הקנה לו עד אותו זמן ולא אמרו הכא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דא"כ הוי גוף ברשות' דנותן ומידו אתי גוף ליד שני והא איהו סליק ליה לנפשיה מנכסים לגמרי ומאי דאקני לראשון הוא דקא מקנה ליה לאחרון דהא אחריך א"ל ולפום הכי אם מכר באותו זמן כיון שנפקע זכותו של נותן מן נכסים ועדיין לא חל זכותיה של שני דלאו כאומר מעכשיו דמי קנה לוקח גוף ופירות וזכי בהו לעולם דלא אתני בהדיה דליקני אחריו הילכך נשארו נכסים ללוקח כי היכי דיחזירו נכסים ליורשי ראשון כשמת ב' בחיי ראשון דנותן מסולק הוא מכאן והילכך לא שנא נכסי לך ואחריך לפלו' ולא שנא נכסי לך כל ימי חייך ואחר כן לפלוני כהקנאה דרב ביבי לאחר והוא הדין לומר נכסי לך לעשר שנים ואחר כן לפלוני בכולן אם קדם ראשון ומכר אין לשני אלא מה ששייר ראשון.<br>והיינו טעותיה דרב ביבי, ורב פפי שבשיה, דהני מילי ליתנהו אלא לאחר דלא קני ולא חאיל זכותיה אלא לאחר זמן אבל לעצמו בין שאמר נכסי לך ימי חייך סתם או שפי' ואחריך לי אם מכר נותן מוציא מיד הלקוחות דשיור הוא וזכותו קיים לו מעכשיו בנכסים דלאחר משום אחריך הוא דמסלק נפשיה מנכסים וכאן משום אחריך משייר לו זכות בנכסים מעתה.<br>ושמעינן מינה דאחריך ליורשי שיור הוי וזכות יורשים קיים להו מעכשיו דהא תלמוד שכיב מרע שאמר נכסי לך כל ימי חייך אינו ראוי לומר אם קדם ומכר אין לשני אלא ששייר ראשון אלו לזה הקנה כל ימי חייו ולא יותר ומכאן ואילך זכות שיש לו בנכסים משוייר לו וליורשיו ואף כשאר נכסי לך ואחריך ליורשי ה"ה והוא הטעם שהרי לא מיעט להם ליורשים כלום אלא פי' שיור ששייר להם במתנתו והילכך אם מכר יורשי מוציאין מיד הלקוחות. ולענין ראוי ומוחזק הויא ליה לגבי יורשיןשדה החוזרת ביובל דהוי מוחזק כדאיתא בגיטין (מ"ח א').<br>ומכאן נמחוק גרסת ה"ר שמואל ז"ל שגורס במעשה דסבתא ובתרא לירתאי אלא ובתרה לירחה, וכן כתובה בנוסחי ספרד, וזו היא גרסת הגאונים ז"ל.  

'''רבי יוחנן אמר לא קנה. ''' אוקימנא (קלח,א) להא דר' יוחנן בצווח מעיקרו. וכתב ה"ר שמואל ז"ל לא קנה לוקח אלא כל המחזיק בה זכה דה"ל הפקר כדאמר בכריתות (צ"ו א') הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה שהוא מפרש דהא דר"ל בצווח מעיקרו הוא.<br>ולא דייקא שמעתיה מדאמרינן בנדרים (מג,ב) דמתנה עד דאתיא לרשות מקבל לא נפקא מרשות נותן, ותו מקשו עליה א"כ ודאי לא קני והיאך תצא להפקר נימא האי גברא אדעתא דמקבל מתנה אפקיה מרשותיה אדעת' דכ"ע כדאמרינן גבי חמרי' דרב ספרא (קי"ז א') בקמא אדעת' דארי' אפקרי' אדעת' דכ"ע לא אפקריה ועוד דההיא שמעת' דבמסכת כריתות לא סלקי בהאי פירושא דאקשי' התם עליה דר"ל מהא דתני הכותב כל נכסיו לאחרים וכו'. ואמרי' בשלמא דרשב"ג ניחא אלא לת"ק קשיא א"א בשלמא דההיא מימרא דר"ל באחר שבאת מתנה לידו היא היינו דניחא מילתיה דרשב"ג דההיא בקודם שבאה מתנה לידו כדאוקימנא לקמ' בשמעתיה דס"ל הוכיח סופו על תחלתו יכצווח מתחלתו דמי ולא יצאה מרשות נותן כלל אלא אי אמרת דר"ל בקודם שבאת מתנה לידו דרשב"ג נמי קשיא דאילו איהו אמר יצא להפקר ורבן שמעון בן גמליאל אמר זכו בהן יורשין ועוד דתנא קמא לא קשיא דהא ת"ק בשתק ולבסוף צווח קאמר שכבר זכה בהן זה ואין הנותן מפקיר ומה שאמר זה אי אפשי בהן אין מועיל כלום להוציאן מרשותו מאחר שכבר זכה בהן עד שיתנה בלשון מתנה לאחרים או שיפקירם שכך כתב הרב ז"ל וכיון שכן ודאי לא קשיא עלה דההיא כלל דהא אוקימתא לדר"ל בצווח מעיקרו שהנותן הפקיר ותו דמקשי עליה התם מההיא דתני' דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וכו'. אמאי לא יצאת להפקר ומאי קושיא ההיא לאחר שבאת לידו ודריש לקיש בקודם שבאת מתנה לידו, אלא ודאי האי פירוש' לא דאיק.<br>אלא ההיא דריש לקיש באחר שבאת מתנה לידו היא וכיון דאמר אי איפשי בהם נפק ליה להפקר והוא הדין לנכסי עצמו אלא הא דנקט הנותן מתנה לחברו לאשמועינן דאי אפשי בה לישנא דלהב' הוא ואינו כמודה שלא זכה מתחלה שתחזור לבעלים.<br>ויש מכריעין כדברי הרב ר' שמואל ז"ל מדאקשי' עלה התם מאי שנא מהא דאמר רבה אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר לאחר שבא' מתנה לידו מתנתו מבוטלת היא אי אפשי בה לא אמר כלום בטלה היא אינה מתנה דבריו קיימין מתי לאו דבריו קיימי' והדרא למרא וכו'. והא קודם שבאת' מתנה לידו היה דבטל במתנה מעיקרא משמע כדמפורש בגיטין (ל"ב א') והרי זה כמודה שלא זכה בה מעולם והורא' בעל דין כמאה עדים וה"ל כאו' אי אפשי בה קודם שלא זכה בה כלל ולדברי ר"ל יצא להפקר מילתיה דר"ל באחר שבאת מתנה לידו מאי קושיא האי מימרא דרב ששת כקודם שבאת מתנה לידו דמי וליכא למימר יצא להפקר, אלא על כרחיך דר"ל נמי קודם שבאת מתנה לידו, זו היא ההכרעה שמכריעין בדבריו. <br>והדב' בהיפך, שזו גרסתן של מגיהי ספרים היא שהגיהוה מפני שכך היא אבל גרס' ישנה כך היא כתובה בספרים מ"ש מהא דאמר רבה בר אבוה מקבל מתנ' שאמר לאחר שבאת מתנה לידו מתנה זו תבטל מבוטלת היא ואי איפשי בה דבריו קיימין והדרא למרה לא דבריו קיימין ולא הדרא למרה וכל המחזיק בהן זכה וכך היא גרסתו של ר"ח ז"ל שכתב בפרק זה והיינו ממש לאחר שבאת מתנה לידו ואע"פ שהגרס' בהפך בפ' השולח מצינו כמה שמועו' הפוכות בחלופי המסכתות והן כמו איכא דאיירי, ומקצתן כתבתי במסכת נדרים.<br>ואיכא נוסחי דכתיב בהו הכי אמר ר"ל הנותן מתנה לחברו ואמר הלה וכו' איני והא אמר רבה בר אבוה אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו וכו' אי אפשי בה לא אמר כלום מאי לאו כלו' וקנה לא אמר כלום דלא הדר' למרה ואיהו נמי כל המחזיק בהן זכה בהן ודריש לקיש נמי באחר שבאת מתנה לידו וטעמיה משו' דאיהו לא בעי דתיהוי מתנ' ואי מתנה היא ניחא ליה לאפקוריה. <br>ורש"י ז"ל פירשה שם לדריש לקיש אחר שבאת מתנה לידו ולא הגרסא האחרונ' שכתבנו מחוורת יותר. ובהלכות רבינו ז"ל בפ' השולח במקצת נוסחי ההלכות כך היא כתובה שם ועיקר שאלו לגרסת רבינו חננאל ז"ל תמה הוא לאחר שבאת מתנה לידו היכי קס"ד שאם אמר אי איפשי תהדר למרה קמא נהי דלית לן דריש נקיש שאמר יצאה להפקר שאין אדם מפקיר בלשון הזה אבל לגבי מרה לא אפשר למהדר.<br>ובשער ט"ו מספר המקח ראיתי לרבינו הגאון ז"ל שכתב כדברי ה"ר שמוחל ז"ל, דהיכא דצווח מעיקרו הוי אותו חפץ הפקר ועלה גרסינן הא דריש לקיש, ואף ע"פ שהדברים תלויין באילן גדול אינן מתקבלין והרב ר' משה הספרדי ז"ל פירש' בחבורו בלאחר שבאת מתנה לידו כמו שפירשנו, והוא העיקר.