רמב"ן/גיטין/נח/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''(גיבל) [גדול] בר רעינאי קביל ארעא מבי באגא בטסקא. ''' פירוש שהמלך נתן הבאגא לכולם ומאן דמשתכח מינייהו פרע מנתא דמלכ' ואכיל ארעא שהן אחראין זה לזה והלכו להם קצת' ומכרו הנשארים לגידל וכשחזרו הבורחי' אמרו אי מלכא תבע להו כלים מטסק' דתרתי שתא אנן פרעין ואנן אכלין דלא מפסדא ארעא אלא בטל שתא.<br>סבר ר"פ למכתב טרפא אבני באגא מכולא פירא דתרתין שנין א"נ ר"ה א"כ עשיתם לאלו בני הבגא שמכרו קרקע כאלו הם אנוסים ודינם כדין סיקריקון שאתה אומר שקנה קרקע דבעלי' אגב אונסייהו מחלי גביה ומ"ה כתבא ליה טרפא שאם לא קנה נהי דמעות יש לו פירות אין לו וא"כ הבעלים היה להם לשלם מה שנתן בה כדין היה בידם ליקח ומאי דאזיל גביה דהיניה מותר שיש לפירו' על הטסקא ושלמו אלו הבעלי' פטורין מאותו מותר כדין נותן לבעלים רביע אלא א"ר הונא ודאי לא קנה קרקע דלאו סיקריקון הוא וליכא אונס' דליחול גביה וכיון שכן אף מה שהוציא הפסי' זה וה"ל כפורע חובתו של חבירו שהוא פטור אף אלו שפרעו מנת המלך בשבילו הפסידו ובעלי שדות פטורין מטסק' דתרתי שנין.<br>והיינו דאמרי' הניח מעותיו על קרן הצבי שזה הלשון שנינו בענין מה כדתנן מי שהלך למד"ה ועמד א' ופרנס את אשתו וכו' הניח מעותיו על קרן הצבי ומשם למדו לפורע חובתו של חבירו כדאיתא במס' נדרים ובירושל' בכתובות. ואע"פ שהמלך או בני הבאגא נטלו קרקע שלהן בשביל חוב שפרע זה אעפ"כ פטור שכך אמרו שם בירושל' משכן ביד מימר אמר מפייס הוינא ליה והוא מחזיר לי.<br>והראב"ד ז"ל כתב ונראה שהמלך שנה הגזברין שאלו לא שנה למה הניח מעותיו על קרן הצבי המס שהבעלי' רוצים לתת למלך יתנו לגידל זה במקום מעותיו שהמלך לא יבקש מעותיו ב"פ מגזבר א' ע"כ נ"ל שהגזברים הראשונים עברו והשניי' בקשו המס מן הבעלי' כשחזרו כי המלך לא מנה אותם תחת הראשונים אלא כדי שיבקש המס בתחלה וגזרת המלך היתה. ואינו נכון כלל.