ריטב"א/נדה/מט/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

 

 

'''ואינה מטמאה באהל.''' פי' שאין בו כזית בשר מדין אבר לאיתיי סאה ותרקב וה"ה לכלי חרס דאע"ג דחזי למדרס אינו מטמא במדרס לפי שאינו נעשה אב הטומאה וכדאיתא בפ' ר' עקיבא אלא דנקט הא דרויחא טפי ונפקא מקרא דמשכבות בהדיא.  

'''תנינא חדא זימנא.''' הקשו בתוס' מאי קושיא דהא כל הני דתנינן הכא כלהו מיתנו בדוכתיהו כדמפרש לקמן גבי כל שחייב במעשרות אלא דהכא אגב גררא דכיוצא בו נקיט להו ותירצו דמימרא דרב יהודה ק' להו למה להו למהדר ולפרושה הכא כיון דהא אמרה בדוכתא אחריתא ויש כיוצא בזה בפ' ר' עקיבא דפרכינן ועבדינן צריכותא על מימרא דרב יהודה אמר שמואל וא"ת וכיון דמתני' גופא לא מייתרא מנא ליה לרב יהודה דחדא לאתויי וחדא לאתויי ממזר וי"ל כמו שתירץ הרמב"ן ז"ל דרב יהודה מסברא דנפשיה ידע לה דגר וממזר כשרין לדיני ממנות וסמך ידו אהא וא' אאידך חדא לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר וא"ת והיאך נשתבשו לומר בשתיהן ממזר וי"ל דמשום דלא מסיימי ואיכא בתלמידי רב יהודה דתני ממזר אהא ואיכא דתני ליה אהא באה"נ ששמע זו וזו ושנה בשתיהן ממזר. חדא לאתויי גר כבר פירשתי במס' יבמות וגם במס' סנהדרין דגר שאמו מישראל כשר לדון דיני ממונות אפילו בישראל אבל אם אין אמו מישראל פסול דלא גרעו דיני ממונות אעפ"י שאין אמו מישראל כדאיתא בפ' מצות חליצה דעליך הוא דבעי מקרב אחיך ומיהו דיני נפשות אינו דן אפי' על חברו דלא גרע גר גרור מדינו של שור שהוא בסנהדרי כשרה הילכך הא דאמרינן הכא דגר כשר לדיני ממונות אם לישראל הוא הוה בעינן אמו מישראל וק' דהיכי דמי אם בגוי שבא על בת ישראל אין זה גר אלא ישראל דגוי הבא על בת ישראל הולד כמוה ואי כשהיה אביו גר כשבא על בת ישראל היכי אמרינן דבא מטפה פסולה לכך יש לנו לומר ע"כ דמיירי בגר שאין אמו מישראל וכשר לדון דיני ממונות את חברו ופסול לדיני נפשות אפי' לחברו ואפי' שאמו מישראל והכשר כשר לעולם והפסול פסול לעולם ולאו בחדא גוונא איירי בתרווייהו.  

'''ג"ה וצריכא דאי אשמועינן גר משום דאתי מטפה פסולה וכו'.''' ולא נהירא דלפום הא עבדינן צריכותא לפסולה דדני נפשות וזו לא נצרכה דהא פשיטא ואפי' חלל פסול לכך וכדתנן בסנהדרין שאין דנין דיני נפשות אלא מן המשיאין לכהונה ותנן נמי שאין בודקין מן הסנהדרין ולמעלה ונפקא לן מדכתיב ונשאו אתך בדומין לך דאין לתרץ דהנהי להושיבו קבוע בסנהדרין אבל לפי שעה דמנה הוא עמהן לדיני נפשות מדלא פרישו ליה בגמ' והגרסא הנכונה וצריכא דאי אשמועינן גר דראוי לבא בקהל וכו' ואי אשמועינן ממזר דאתי מטפה כשרה והוי כולה צריכותא משום דיני ממנות.  

'''והא דתנן כל הכשר לדון כשר להעיד.''' ש"מ דאשה פסולה לדון וק' מהא דכתיב והיא שופטה את ישראל וכבר פרשתיה בסנהדרין גם בפ"ק דקדושין בס"ד.  

'''לאתויי סומא בא' מעיניו.''' פי' דאינו כשר לדיני ממונות דאולו לדיני נפשות פשיטא אפילו מחוסר שום אבר אחד דכולך יפה רעיתי ומום אין בך ועובדא דלקמן בדיני ממונות הוה והא פשיטא ובדין הוא דיכול לומר לאתויי גר שאין אמו מישראל שהוא כשר לעדות ופסול לדין ישראל אלא דכיון דכשר לדון לחברו לא פסיקנא ליה ואידך עדיפא לי'.