ריטב"א/ברכות/מט/א: הבדלים בין גרסאות בדף

 

 

'''מאן דאמר צריכה מלכות קסבר דרבנן.''' והילכך פותח ואינו חותם למעביד היכירא בינה ובין ברכות לעיל דאורייתא ומ"ד אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא והילכך היה לה סמוכה לחברתה וחותם ואינו פותח ואין בה מלכות:  

'''רבי אומר אין חותמין בשתים משום דעושה מצות חבילות.''' דומיא דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד:  

'''מקדש השבת וישראל והזמנים א"ל חוץ מזו.''' פירוש משום דלא איפשר בלאו הכי איכא דאמרי [לפנינו הגי' ומ"ש] הכא נמי חדא היא, פירוש דכולה ענין קדושה דרחמנא מקדש שבת וישראל והזמנים והכל ענין קדושה אבל מושיע ישראל ובונה ירושלים תרתי מילי נינהו דלשון ישועה לחוד ולשון בנין לחוד ולא דמו כלל:  

'''מאי קמ"ל הטוב והמטיב לאו דאורייתא לימא בהדיא וכו' [לפנינו גי' אחרת].''' פירוש אע"ג דאשכחן לתנאי דאמרי לעיל בהאי לישנא מ"מ אמוראין אין דרכן לסתום כל כך אלא לפרש:  

'''רב פפא אמר לומר שצריכה שתי מלכיות לבר מדידה.''' חדא דבונה ירושלים משום דכיון דאמר מלכות בית דוד לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים ואעפ"י שמן הדין אינה צריכה מלכות בונה ירושלים וכיון שהוזקקו להשלים מלכות לבונה ירושלים אעפ"י שהיא סמוכה השלימו ג"כ לברכת הארץ אעפ"י שהיא סמוכה מפני שלא היו הכל מבינים שטעם של בונה ירושלים הוא מפני שהזכיר בה מלכות בית דוד ומ"מ בברכות עצמן לא רצו לתקן בהם מלכות כדי שלא להוציאם מכלל הברכות כולן הסמוכות שאין בהם מלכות ועוד דאנן מלכו' בהדי ברוך קאמרי' כי הטוב והמטיב דאמ' ברוך וכולי וכל היכא דליכא ברוך אין אלו תשלומין של כלום ומ"מ כל עיקר לא הוזקקו חכמים לכך אלא מפני שמצאו מקום לגבות את חובם כלומר שיש ברכה שהיא פותחת בברוך והיא תוספת מדבריהם. ויש אומרים מכאן שאין אומרים והקם מלכותך בבונה ירושלים, דא"כ מאי קאמרינן כיון דאמר מלכות דוד לאו אורח ארעא דלא לאדכורי מלכות שמים דהא אידכר ליה, ואינה ראיה דאין זה מלכות שמים אלא כשממליכו עליו ובברוך כמו שכתבנו אבל מה דאמר והקם אין זה מלכות שמים ואע"ג דמלכות דוד גופיה בהך לישנא גופיה מדכר ליה מ"מ מלכות בית דוד הכי איתיה דהשתא ליתיה ובעינן למימר והקם וכל היכא דאידכר ליה כלל לאו אורח ארעא דלא לאדכורי מלכות שמים ויש שהיו רוצים להוכיח שאין ראוי לומר מלכות כלל בשום ברכה הסמוכה ומפני כך דחקו להשלים אלו המלכיות בהטוב והמטיב ולא תקנום בעצמן והוקשו להם כמה ברכות שמצינו שיש בהם מלכות והם סמוכות באהבת עולם מלכנו באמת ויציב ואמת ואמונה ג"כ באתה גבור מלך בסלח מלכנו בהודאה מלכנו ומלכות דבאמצע ברכה מלכות מיקרי דהא בברכה ראשונה של י"ח ליכא מלכות כלל אלא באמצע מלך עוזר וכו' ויש אומרים דודאי חכמים לא הקפידו אלא על הברכות שאינן סמוכות שיהא שם מלכות ובלאו הכי אינה ברכה וכאן אין אנו אומרים אלא שאחר שאין בברכות אלו מלכות בחיוב מפני סמיכתן ראו להשלים מלכות לכל אחת בהטוב והמטיב ואלו ודאי חובה אבל מי שאומר באותן ברכות מלכנו או כיוצא בזה הוא רשות ואין מוחין בידו ולא הקפידו חכמים בכך:  

'''טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך שנתן שבתות לעמו ישראל למנוחה לאות ולברית ברוך מקדש השבת.''' וביום טוב אומר ימים טובים למנוחה ולזכרון ברוך מקדש וכו'. וכתב הראב"ד ז"ל וצריך לומר את חג פלוני הזה:  

'''ובראש חודש אומר ראשי חדשים לזכרון ולא ידענא אי חתים בה אי לא.''' ואית נמי דגרסי ולא ידענא אי אמר בה שמחה. ופירושו משום דכתיב וביום שמחתכם וכו' ובראשי חדשיכם אתקש ראש חדש להנך דהוו שמחה וכל הני בשם ומלכות נינהו. ואע"ג דאי מדכר להו בדוכתייהו ליכא ברכה כלל היינו משום שהיו נכללין עם הברכה שמזכירין בה. אבל היכא שמזכירן בפני עצמן צריכין ברוך ושם ומלכות. ואעפ"י שלעולם הן סמוכות ולא היה להן לפתוח היינו כשהן סמוכות בקביעות שם שהאחרת שלפניה פוטרתה אבל בזו אין לומר כן לעולם דכשהוא מזכיר ברכה הקודמת לה אינו מזכיר על דעת ברכה זו כלל דבטעות הוא חתם כיון שלא הזכיר המאורע ובכי הא לא עשאוה כסמוכה: ואמרינן לא שנו אלא דלא פתח בהטוב והמטיב אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש ואינו אומר ברוך שנתן. פירוש לראש הברכות כולן דהיינו הזן או נברך אם הן בזימון. וכן פירש הרמב"ם ז"ל ורבותינו הצרפתים ז"ל, והקשה הראב"ד ז"ל ומי גרע הטוב והמטיב מהיכא דרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ולא עקר דאמרינן לעיל דחוזר למקום שטעה. ויש מי שתירץ בתחנונים שאחר התפלה כתפלה אריכתא דמיא אבל כאן לא אדרבה קבלו חכמים להפסיק ביניהם באמן מפני שזו דאורייתא וזו דרבנן ועשאוה כברכה אחרת דפותחת כאלו הוא דבר אחר לגמרי. וא"ת אפילו [לא] אתחיל בהטוב והמטיב כל שסיים אותן של תורה. וי"ל דמ"מ בעינן שיסיח דעתו לברכה אחרת ויתחיל בה כעין מאי דאמרינן לעיל דבעינן עקר את רגליו ולגבי ברכת המזון התחלה בברכה אחרת חשיבא כעקירה וזה נכון דודאי חוזר לראש בכל מקום לגמרי משמע ולא לראש הברכה דההוא למקום שטעה מיקרי. וקיי"ל דבראש חודש כל שלא פתח בהטוב אומר ברוך שנתן אבל פתח בהטוב והמטיב אינו אומר כלום ואינו חוזר לראש כדאמר בסמוך טעה בר"ח בברכת המזון אין מחזירין אותו. ומ"מ דוקא אין מחזירין קאמר הא כל היכא דלא פתח אומר ברוך דמסתמא לא משוינן פלוגתא בין אמוראי. וכן פסקו הגאונים ז"ל שלא כדברי הר"ז הלוי ז"ל שכתב בשם רב אחאי גאון ז"ל. ומיהו מספקא לן אי חתים בה או לא ומספיקא חתים בה ואי לא חתם יצא. ואמרינן טעמא דבראש חדש אינו חוזר משום דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ואי מקלע ראש חדש בשבת כולל ואומר ברוך שנתן שבתות וראשי חדשים ואם טעה ולא הזכיר של ר"ח בשבת ופתח בהטוב והמטיב יש אומרים שחוזר כמו בטועה בשבת דמכל מקום יום זה נתחייב בכך, ויש אומרים דכיון דחיוב אכילה בהאי יומא הוא משום שבת ולא משום ראש חדש ובראש חדש הוא שטעה אינו חוזר. והא דאמר דבר"ח אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל לאו למימרא דלא אכיל כלל דהא אסור להתענות בראש חדש. ואי משום תענית חלום ההוא אפי' בשבת שרי אלא ה"ק אי בעי אכיל פת אי בעי לא אכיל פת אלא פירות שאין טעונין לאחריהם אפילו מעין ג' ופת הוא המחייב בברכת המזון אבל בשבת ויום טוב לא סגיא דלא אכיל פת. ויש אומרים דבימים טובים נמי לא אמרינן חוזר אלא בלילה הראשון של פסח ובלילה הראשון של חג דהנהו נינהו חובה למיכל בהו פת כדאמרינן הכתוב קבעו חובה וילפינן חמשה עשר מחמשה עשר מחג המצות אבל בשאר ימים ליכא חובה למיכל פת אלא הרי הם כראש חדש, ואיכא מ"ד דאנן ימים טובים קאמרינן סתמא ובודאי כי היכי דאיכא חיובא למיכל פת בשבת, ה"נ ביום טוב וחייבין נמי בלחם משנה כשבת ומאי דקאמרינן בלילה הראשון הכתוב קבעו חובה לאו לאפוקי שאר ימים אלא חובה מדין מצה קאמרינן ואלו אכל מצה עשירה יצא ידי שמחת יום טוב ולא יצא ידי חובת מצה וכן בלילה הראשון של חג חייב לאכול מדין סוכה ואם אכל חוץ לסוכה כזית או כביצה שהוא אכילת עראי לא יצא ידי סוכה. ומיהו חולו של מועד דינו כראש חדש וכתב רבינו תם ז"ל דבשבת בסעודה שלישית אינו צריך פת הילכך אם טעה בה דינה כראש חדש. ויש חולקים ואומרים שאף היא צריכה פת: