ריטב"א/ברכות/כה/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

 

 

'''[גמרא] אמר רבא צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא ק"ש.''' תרתי אשמעינן דאעפ"י שכל גופו עומד על הצואה מותר ועוד דאע"ג דזה הכיסוי אינו קבוע והוא עומד לינטל חשבינן ליה כיסוי מעליא:  

'''דבוקה בסנדלו מהו מילתא דרבא גופיה מיבעיא ליה.''' שמא הא דאמר רבא דוקא בגומא שאינה דבוקה בסנדלו או דילמא אורחא דמילתא נקט בגומא משום דמכסיא שפיר וה"ה לסנדלו תיקו:  

'''ת"ר כמה יטיל לתוכן מים.''' פירוש לתוך מי רגלים כל שהוא ר' זכאי אומר רביעית. אמר ר' נחמן מחלוקת לבסוף, פירוש שקדמו מי רגלים והטיל מים לבסוף אבל לכתחלה שקדמו המים דברי הכל כל שהוא דראשון ראשון בטל אצל המים שהיו שם מתחלה:  

'''עייל לי רביעתא במשכלתא כר' זכאי.''' יש אומרים דכלי שעמדו בו מי רגלים והוא קבוע לכך ודאי אסור לעולם ואין לו ביטול במים כדאיתא לעיל כלי שנשפכו ממנו מי רגלים אסור לקרוא ק"ש כנגדו ואינו מועיל נתינת המים להכשיר גוף הכלי וטעמא משום דכיון שהוא רגיל בכך הוי מזוהם טפי וכן נראה בסמוך ולפי זה האי משכלתא לא היה קבוע לכך אלא דזימנא חדא איתרמי הכי. ואי נמי דדוקא כלי חרס אין להם ביטול משום דמאיסי טפי אבל שאר כלים של מתכות או של זכוכית אם נתן בהם מים מותר. והלכתא כר' זכאי ובין בתחלה בין בסוף רביעית וכדאמר ליה רב יוסף לשמעיה ולא אמרינן בכי הא ראשון ראשון בטל וודאי רביעית מים בתוך מי רגלים מרובין מדינא בטילי אלא דרבנן הקלו בדבר הואיל ומי רגלים עצמן שלא כנגד העמוד לא אסירי אלא מדרבנן:  

'''בין לפני המטה בין לאחר המטה.''' פירוש דלעולם אסור לקרוא ק"ש בעוד שאלו בבית. רשב"ג אומר לאחר המטה קורא וכו', ומסקנא דהכי קאמרינן לאחר המטה קורא מיד, כלומר כיון שהמטה מפסקת ביניהם אעפ"י שאין בה רוחב ד' אמות אבל לפני המטה דליכא הפסק מרחיק ד' אמות וקורא. רשב"א אומר אפי' בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם או יניחם תחת המטה דסבר דכולו בית כד' אמות דמי. בעיין איפשיט מתניתא קשיין אהדדי שהסברות הפוכות דמאי דאמר רשב"א לעיל אמר רשב"ג הכא. איפוך בתרייתא דתיקום כקמייתא:  

'''מאן שמעת ליה דאמר כולו בית כד' אמות דמי רשב"א היא.''' כתב רש"י ז"ל לא ידענא באיזה מקום אמר רשב"א האי סברא, ורבינו חננאל ז"ל פירש דשמעינן ליה התם במס' עירובין פרק שני דאמר רשב"א התם כל היקף שתשמישו לדירה כגון הדיר והסהר והגינה אפי' בת חמשת כורין הרי הן כרשות אחד ומותר לטלטל בכולו כיון שהוקף מתחלה לדירה דכוליה חשיב כד' אמות. ומקשין בתוס' להאי פירושא מתרי אנפי חדא דאיך נלמוד לק"ש מטלטול שבת שזה אינו תלוי בזה כלל ועוד דהתם בעירובין הל' כרשב"א דליכא מאן דפליג והכא פסק רבא דלא כותיה הילכך היכי ילפינן זה מזה, ולאו מילתא היא דלאו קשיא היא כלל דמה שהקשו שאין ללמוד ק"ש מטלטול שבת והוא אם לא היה אומר רשב"א לענין ק"ש כלום והיינו רוצים לידע דעתו בק"ש מה יאמר בה ונשמעינה מהתם האמת הוא שלא היינו יכולים להוכיח משבת דלא דמי אבל השתא דשמעינן דאיירי רשב"א הכא בק"ש והתם נמי וספק לנו איזה סברא אמר מסתמא יש לתלות דמה שסובר התם סובר הכא ויכולין אנו להוכיח דעתו מהתם דכיון דלא הוי תחלת הוכחה איפשר לעשות כן והקושיא אחריתי דהתם הלכה כרשב"א וכאן לית הלכתא כותיה מקושייתם הראשונה אנו למידים תירוצה שאין תלויה זו בזו כלל ומפני זה התם הלכתא כותיה והכא לא: