רא"ש/יבמות/ד/כז: הבדלים בין גרסאות בדף

תניא ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האבול. וכמה אבול שלה שלשים יום. משמע הכא דאסור ליארס תוך שלשים יום וקשה דבפרק בתרא דמועד קטן דף כג. תנא כל שלשים יום לנישואין ומשמע הא ליארס שרי וי"ל דההיא ר' יהודה היא דשרי אי נמי הא דנקט נישואין לאו למימר דליארס שרי אלא לאשמועינן דנישואין שרי לאחר שלשים יום אע"ג דבאשתו קתני דצריך ג' רגלים וכן צ"ל דאי ס"ד דאיסור נישואין תוך שלשים יום אתא לאשמועינן תיפוק ליה משום דאסור לילך לבית השמחה תוך שלשים יום ובנישואין בלא סעודה איכא שמחה ואפילו לנישואין דאחר אסור למיזל. ור"ת היה מפרש דס"ד אמינא למישרי בדידיה טפי מבאחריני משום פריה ורביה. ומתוך כך היה אומר ר"ת ז"ל אע"ג דאסרי' באביו ובאמו בית השמחה עד י"ב חדש שרי לישא אשה אחר שלשים יום ולא מבעיא למי שאין לו בנים או מי שיש לו בנים קטנים ואין לו מי שישמשנו דההוא אפילו תוך שלשים שרי כדמשמע בעובדא דיוסף הכהן שם כשמתה אשתו דבעוד שהיה בבית הקברות אמר לה צאי ופרנסי בני אחותך ומשמע שכנסה לאלתר מדקתני אעפ"כ לא בא עליה אלא לזמן מרובה ומפרש התם שלשים יום ומשמע ביאה לא הואי הא נישואין הואי ובבית הקברות דבר עמה אבל לא כנסה ממש עד לאחר ז' ולאחר ל' יום בא עליה ומי שאין לו בנים מותר לכנסה ולבעול תוך שלשים יום דלא מיקיימא פריה ורביה אלא בהכי אבל תוך ז' ימי אבילות לא כדמוכח בריש כתובות דף ד. דבבחור שאין לו בנים איירי התם מדקאמר דאביו של חתן טרח בסעודתיה ואפילו הכי אסור בנשואין תוך ז' יום חוץ מי שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג ואפילו בההוא לא שרי אלא במת אביו של חתן ואמה של כלה אבל איפכא לא אי נמי מצינו למימר דמי שיש לו בנים קטנים מותר לכנוס תוך ז' משום פרנסת בניו ולבעול לאחר שלשים וכן משמע ביוסף הכהן שכנסה לאלתר דאי לאו הכי הוה ליה למימר ואעפ"כ לא כנסה אלא לאחר ז' כי היכי דקאמר אעפ"כ לא בא עליה אלא לאחר שלשים יום. ולמי שאין לו בנים תוך ז' אסור ולאחר ז' מותר לכנוס ולבעול וקצת קשה מהא דתניא במס' שמחות פ"ז בד"א בשיש לו בנים אבל אין לו בנים או שהניחה לו בנים קטנים מותר לישא אחר שלשים יום ומותר לישא צריכינן לפרושי לישא ולבעול כי היכי דלא לקשי מיוסף הכהן שנשא לאלתר ומשמע דאתרוייהו קאי דמי שאין לו בנים נמי אינו מותר עד אחר שלשים יום ושמא מלתא דפסיקא לתרוייהו נקט שלשים יום ולעולם מי שאין לו בנים מותר לבעול תוך שלשים יום משום פריה ורביה כי היכי דשרינן כניסה לחופה תוך שלשים דכניסת חופה היא השמחה ולא הבעילה וכי היכי דשרינן באבילות דשאר מתים ה"ה נמי באבילות דאביו ואמו דלענין אבילות דתוך שלשים אין חילוק בין אביו ואמו לשאר מתים וגם אם קיים פריה ורביה ואין לו בנים קטנים שרי לאחר שלשים יום אפילו על אביו ואמו דלא אסרו אלא בית השמחה דליכא מצוה אבל נישואין אפילו יש לו כמה בנים איכא מצוה דאמרינן לקמן דף סב: דהלכה כר' יהושע דאמר ישא אשה בזקנותו שנאמר בבקר זרע זרעך וגו'. והרב יוסף הלוי ז"ל הביא ראיה דלא אסרינן אלא בית השמחה של רשות דאמרי' במסכת שמחות פ"ט על כל המתים אסור לילך לבית השמחה עד שלשים יום על אביו ועל אמו עד י"ב חדש אלא א"כ היתה סעודה של מצוה ור"ת ז"ל התיר באחת שהיתה משודכת ומת אחיה לאחר הזמנת הקרואים סמוך לחופה והתיר לכונסה תוך ל' יום משום פריה ורביה דבעל מאחר דאם לא ישא זאת לא ישא אחרת ואפשר דאפילו אם לא היתה משודכת היה מתיר מאחר שחפץ בה יותר מבאחרת כדאשכחן ביוסף הכהן משום פרנסת בניו התירו לה אע"פ שהיתה אבלה על אחותה ומיהו לא דמי כולי האי דכיון דאינה משודכת יכול לישא אחרת אבל היא היתה מרחמת על בני אחותה יותר מאחרת: