מהרש"א - חידושי הלכות/מנחות/קי/א: הבדלים בין גרסאות בדף

 

'''מאי''' עיר ההרס כו' קרתא דבית שמש דעתיד למחרב כו' פרש"י בספר ישעיה ת"י לשני פנים לשון האומר לחרס ולא יזרח ולשון הריסה וחורבן ומהיכן כו' ע"ש ונראה דתרתי ש"מ מדשינה למכתב חרס במקום שמש דריש ליה מלשון הריסה ומדלא כתיב הרס בה' אלא בח' דריש ליה נמי מלשון חרס ושמש וק"ל:

'''שם''' הביאו בני מרחוק א"ר הונא אלו גליות שבבבל כו'. דאי בניך ובנותיך ממש למה חלקן הכתוב דהא ודאי הבן והבת במקום א' הן. ואמר אלו גליות שבבבל שדעתן מיושבת כו' לפי ששם גלו החכמים כדאמרינן פרק המגרש החרש והמסגר כו' ע"ש ורש"י פי' בע"א:

'''שם''' מצור ועד כו' מכירין את ישראל ואת אביהם כו'. נקט מתחלה ישראל כו' דע"י ישראל שלמטה נתפרסם אלהותו ית' יכולתו בעולם התחתון ושהוא אלהי ישראל ומשגיח על הארץ דהיינו אביהם שבשמים אבל מצור כלפי מערב כיון דאין מכירין ישראל אין מכירין אביהם שבשמים שהוא משגיח בעולם השפל אבל הוא אלהא דאלהיא כדמסיק שהוא אלהי האלהים ולאותן אלוהות שתחתיו נתן כח וממשלה למטה ואין הוא משגיח בעולם התחתון וק"ל:

'''שם''' כאילו מקטירין ומגישין לשמי כו'. שהם עיקר העבודה הקטרת האימורים מכל הזבחים לשמים. ואמר ומנחה טהורה זה הלומד תורה כו' כי המנחה הוא לחם אלהיו כמו כן התורה שנא' לכו לחמו בלחמי גו' וקאמר זה הלומד תורה בטהרה נושא אשה כו' הכי אמרינן בפרק בא לו יראת ה' טהורה זה הנושא אשה כו' ע"ש:

'''שם''' בבית ה' בלילות מאי בלילות אר"י אלו ת"ח כו'. דלפי פשוטו דקאי אעבודת בית המקדש מאי בלילות הא עיקר עבודה בימים הוא ולא בלילות אלא אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה כו' דביום האדם טרוד בעסקיו ובלילה הוא פנוי כדאמרינן יזיף ביום ופרע בלילה וקאמר כאילו עסוקים בעבודה דעיקר קרא מיירי ביה אלא דמלת בלילות הוא רמז על עסק התורה שהיא כעבודה וק"ל:

'''שם''' לעולם זאת על ישראל כו'. כפרש"י בקרבנות משתעי קרא ומאי לעולם דהא אחר החורבן בטלו הקרבנות ומוקי ליה דמרמז על מזבח של מעלה מיכאל כו' וכדאיתא פ' אין דורשין בז' רקיעים דחשיב זבול שבו ירושלים וב"ה ומזבח ומיכאל כו' וזהו עומד לעולם וכמ"ש התוספות די"א נשמותיהם של צדיקים וי"א כבשים של אש ועל ישראל מוכח קצת כפי' קמא ור"י דאמר אלו ת"ח כו' דהיינו לעולם שעוסקים בהלכותיהם גם לאחר החורבן והיינו על ישראל שעסק התורה הוא על כל ישראל משא"כ העבודה בכהנים דוקא וק"ל:

'''שם''' מ"ד זאת התורה לעולה גו' כל העוסק בתורה כו' האי לעולם כו' כל העוסק בתורה א"צ כו'. יש לדקדק מה הוסיף ומה תיקן בזה וי"ל דקרא דזאת התורה משמע בעוסק בכל התורה משא"כ בזאת תורת החטאת שהוא דבק דלא משמע אלא בתורת אותו קרבן ולכך לא מייתי ההוא קרא דר"י מייתי ליה אע"ג דהוא מוקדם ופריך רבא דא"כ לעולה ל"ל וקאמר אלא דכל העוסק בתורה א"צ לא עולה כו' דלאו כאילו הקריב לחוד הוה דהיינו אחר שנתחייב בהו אלא דהתורה מגנא ומצלא שלא יבא לידי חטא שיתחייב קרבן עליה כדאמרינן בסוטה ובא ר' יצחק והוסיף לדרש מהאי קרא דתורת דבק לחטאת דלא איירי בעוסק בכל התורה דמגנא ומצלא אלא דמיירי דעוסק בתורת אותו קרבן דלא הוה אלא כעוסק במצוה דמגנא כאילו הקריב חטאת ואשם שנתחייב אבל אינו מצלא שלא יבא לידי חטא כדאמרינן בסוטה לגבי מצוה ולזה נקט ר"י במלתיה חטאת ואשם ולא נקט עולה ומנחה כדנקט לעיל משום דעולה ומנחה באו בנדבה ולא אצטריך ליה לפרש דודאי הוה ממש כאילו הקריבו מנחה בנדבה אבל בחטאת ואשם שלא באו בנדבה אימא דלא תיהני ליה עסקו בהן מש"ה קאמר דאפילו כן בעסקו בהן נוטל שכר כאילו חטא ודאי והקריב חטאת ואשם ודו"ק:

'''שם''' נאמר בעולת בהמה כו'. ר"ל בין בקרבן עשיר שהיא עולת בהמה ובין בעולת העוף שהוא קרבן דלות ובין במנחה שהיא קרבן דלי דלות דהיינו א' המרבה כו' וק"ל:

'''שם''' מאי קרא מתוקה שנת העובד כו'. ר"ל העובד המביא קרבנות לעבודת בית המקדש אם מעט אם הרבה יא כל בקדשים ובאכילת מזבח ובאכילת כהנים מתוקה לשניהם אם יכוונו לבם לשמים והשובע לעשיר שיהיה עומד בעשרו ולא מביא אפילו קרבן עני איננו מניח לו לישן כפשטיה ורב אדא ב"א דאמר מהכא ברבות הטובה גופו ר"ל לפי רבות הטובה רבו אוכליה בקדשים שמביאים שזה שמביא קרבן עשיר ודאי דרבו אוכלים ביותר אבל מה כשרון לבעליה שמביא דבר שרבו אוכליה שהרי אין לו יתרון בזה כ"א לפי ראות עיניו דהיינו לפי מראות העין אבל האמת דשווין הן לפי הכוונה לשמים וק"ל:

'''שם''' מאי כתיב בפר' קרבנות שלא נאמר בהן אל ולא אלהים כו'. משום דהקרבנות על הרוב באין לרצות ולפייס את מדת הדין על חטא האדם ולא היה לו לכתוב בכלם ריח ניחוח לה' שהוא מדת הרחמים אלא שיהיה ריח ניחוח לגבי מדת הדין אל או אלהים ולא נכתב כן אלא כדי שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק שלשון זה כתיב גם בע"ז בעבודתה כגון לא תשתחוה לאל אחר ואלהים אחרים שלא יאמרו שהקב"ה שהוא אלהא דאלהים כדלעיל נתן לאלהים אחרים כח וממשלה בשפלים וצוה לעבדם לכך כתיב שם ה' שאין לעבוד רק לשם המיוחד ואמר והא לך ראיה לזה נאמר בשור כו' ובלבד שיכוין לבו לשמים דהיינו לשם ה' אבל אלהים אחרים ודאי דיבחר במרובה באכילה יותר ואמר ושמא תאמר גם הוא לאכילה צריך הרי זה מפורש בראיות דאינו דכתיב בענין קרבנות לא על זבחיך גו' וכתיב בתריה אם ארעב גו' לא משום שארעב אני אומר לך להביא קרבנות שהרי לי תבל ומלואה ואינני צריך לכך ואמר ונאמר כי לי כל חיתו יער גו' זה המקרא הוא מוקדם בקרא ושינה להביא המאוחר מתחלה שבו הענין מפורש טפי ואמר לא אמרתי אליכם זבחו אלא כדי שתאמר כו' אבל ממה שפרש"י ויעשה רצוני לפי שהוא צריך לכך ואשחדנו עכ"ל נראה דל"ג אלא וכ"ה בע"י גם שנה הפי' גבי ולא לרצוני דהיינו להנאתי וע"כ נראה כגירסת הספרים דגרסינן אלא כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצוני כו' דהיינו שתאמר שאעשה רצונו כפרש"י להקריב לו קרבן כדי שיעשה רצוני להנאתי כי לא לרצוני אתם זובחים דהייע להנאתי אלא לרצונכם ולהנאתכם ודו"ק: