מהרש"א - חידושי הלכות/חולין/קכט/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

 

'''בפרש"י''' בד"ה אי לרבי יוחנן דאמר נמי לעיל אין יד להכשר כו' עכ"ל צ"ע לפירושו דהא בהדיא סבר רבי יוחנן בריש פרקין דיש יד להכשר אבל הכי הוה ליה למימר אי כרבי יוחנן דאמר לכולי עלמא דאין בהמה נעשית יד לאבר וכשאוחז בקטן כו' פליגי וכפרש"י גופיה לעיל לאוקמתא דאביי דהיינו נמי אוקמתא דרבי יוחנן ודו"ק:

'''בד"ה''' ורבי שמעון מטהר כו' וכל שכן דפליג ארישא כו' ומיהו קרא לא אצטריך כו' עכ"ל אבל במציעתא לא בעי למימר דפליג אלא קרא לא אצטריך ליה דאית טעם אחר דקושטא הוא דמקרי במציעתא על ידי שחיטה גם אוכל שאתה יכול לאוכלו דאין בהן אלא מצות פרוש כדאמרינן בפ' בהמה המקשה וכ"כ התוס' לעיל וק"ל:

'''בד"ה''' השתא דאתיא כו' דתנא קמא סבר אי כרבי אליעזר דמטמא בבשר הפורש מאבר מן החי כו' עכ"ל תימה היאך מצאנו ידינו ורגלינו לומר דתנא קמא מטמא בבשר הפורש מאבר מן החי כרבי אליעזר דהא קתני מת האדם הבשר טהור דהיינו בשר הפורש מאבר מן החי כפרש"י לעיל גבי בהמה ושרצים ובמתניתין דהכא נמי פרש"י דמת האדם הבשר טהור אתיא כרבי יהושע וכרבי נחוניא משמע מפירושו אבל לרבי אליעזר דמטמא בבשר הפורש מן אבר מן החי לא אתיא דהכי נמי מטמא בבשר הפורש מן החי ודוחק לומר דרישא דמת האדם הבשר טהור ר"ש תני לה ולא תנא קמא דאם כן למאי קתני שוב בסיפא רבי שמעון מטהר בבשר הפורש מאבר מן החי דכיון דכבר קתני דמטהר רבי שמעון בבשר הפורש מן החי מכל שכן דמטהר בבשר הפורש מאבר מן החי וצ"ע:

'''תוס'''' בד"ה כזית בשר כו' וצ"ל מקרא אחד כו' אמאי אמרו ליה לרבי אליעזר מאי טעמא מרבה כו' עכ"ל כתב מהרש"ל ר"ל כיון דילפינן משרצים ונבילה פשיטא דבעצמות קממעטינן עכ"מ ותלמיד כו' הא מסקינן דבשר הפורש מאבר מן החי טהור כו' הוה ליה למימר מאי טעמא בשר טמא כו' עכ"ל ולפי פירושו אין ראיית התוס' מכרעת דאכתי אימא דאבר מן החי גופא מבנין אב דנבילה ושרצים אתי ומיהו בשר הפורש טמא לרבי אליעזר מיתורא דקרא הכא וע"כ הנראה דשיעור דבריהם כך הוא דע"כ צ"ל דאיכא הכא יתורא דקרא לרבות למר בשר ולמר עצם ולמר לדרשא אחרינא ואם כן דמבנינא דנבילה ושרצים קאתי אבר מן החי גופיה מאי א"ל לרבי אליעזר מאי טעמא מרבה בשר כו' דודאי מסתבר טפי לרבות בשר אע"ג דטומאת בשר מן החי לית להו לנבילה ושרצים דטומאת בשר מיהת שייך בהו היכי דמתו אית לן לרבויי הכא מיתורא דקרא אף בשר מן החי אבל טומאת עצם לית להו כלל אפילו במתו ואם כן לית לן לרבויי נמי הכא עצם מן החי וזה קרוב לפירוש התלמיד והדברים ברורים וק"ל: