מהרש"א - חידושי הלכות/חולין/ג/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

 

'''בד"ה''' בודק סכין כו' ותימה דאמאי לא מהני נמי בעבריין יוצא ונכנס כו' עכ"ל משום דבכותי מהני אפילו יוצא ונכנס לרבא נקטו הכי אבל בעבריין אפי' עומד ע"ג לא מהני בראייתה דקאמרינן בסמוך אי דליתא לסכין כו' וק"ל:

'''בד"ה''' דליתיה קמן דלבדקיה תימה. דמשמע הא איתא קמן כו' עכ"ל דאל"כ לוקמא אפי' באיתיה קמן ולא גמיר דכשרה באחרים רואין אותן:

'''בפרש"י''' בד"ה מומחין הן הלכך לא בעי למבדקיה עכ"ל פי' דלא בעי למבדקיה בין בתחלה לידע אם מומחה הוא ובין בדיעבד אם שחט כדבעי רבינא למימר אבל הב"י כתב לפרש דברי רש"י דלא בעי למבדקיה היינו דוקא באם שחט אבל לכתחלה אין מוסרין לו לשחוט אא"כ יודעין שהוא מומחה ודקאמר רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן לא נאדו מתחלת דברי רבינא שאמר הכל מומחין שוחטין אלא מסוף דבריו נאדו שאמר ואם שחט בודקין אותו ע"כ תוכן דבריו ולא ידענא היאך מצא ידיו ורגליו לפרש כך דא"כ ניחא טפי לאוקמא למתני' הכי הכל מומחין שוחטין לכתחלה ושחיטתן כשירה בדיעבד אף אם אין יודעין בו שיודע הלכות שחיטה וליכא למימר דלא מצי לאוקמי מתניתין בהכי משום דקשיא להו וכולן דהא לאביי ורבא ורב אשי לא מתוקמא נמי וכולן אלא אחש"ו וכמו כן כתבו התוספות דאין לפרש דדיעבד הוא דהויא שחיטתו כשרה אע"פ שאין אחרים רואין אותו כו' ע"ש גם דעת בעל העיטור שכתב הטור שפסק כן דלכתחלה בעי מומחה ובדיעבד אם שחט לא בעי בדיקה לא אתברר לן ואולי שפסק כך דרך פשרה דלכתחלה כאוקמתא דרבינא דבעי מומחה ובדיעבד היקל לפסוק כהני אמוראי דאמרי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא בעי בדיקה ותו לא מידי:

'''תוס'''' בד"ה מ"ט לא אמר כשמעתיה כו' וי"ל דהכי פריך דקמייתא איבעי כו' עכ"ל ובעל המאור הוסיף ביאור דבדין הוא דתקדום שחיטת ישראל עבריין לשחיטת כותי שהרי עשאום לבסוף עובדי כוכבים גמורים ומעיקרא נמי י"ל כותים גירי אריות הן כו' עכ"ל: