ש"ך/יורה דעה/רצב: הבדלים בין גרסאות בדף

 

 

{{עוגןמ|ב}} '''קן המזומן.''' דכתיב כי יקרא וגו' פרט למזומן:

{{עוגןמ|ג}} '''שקננו בפרדס.''' שאינו משתמר דכיון שמרדו אין קינויו בידך אבל אם משתמר פטור כן משמע מפירש"י וכך כתב רבינו ירוחם נתיב ט"ו אות ד"ג וטעמא דהוי כמו ביתו:

{{עוגןמ|ד}} '''והוא שלא הוגבהה האם כו'.''' דהשתא ליכא למימר שזכתה לו חצירו והוי ליה מזומן דכיון דאסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם אם כן גם חצירו לא קנה ליה דכיון דאיהו לא מצי זכי לא זכי ליה חצירו:

{{עוגןמ|ה}} '''אם הוגבהה האם כו'.''' נראה דמיירי שהוגבהה עד כדי שתצא מתחת ידו כדלקמן סעיף ד' דאם לא כן כיון דאיהו לא מצי זכי בה כיון דלא יצאה מתחת ידו ולא קיים מצות שלוח חצרו נמי לא זכי ליה אי נמי דהכא מיירי שהוגבהה מעצמה והלכך כל שאינה נוגעת על גבי הקן סגי דומיא דהיתה מעופפת דלקמן סעיף י"א:

{{עוגןמ|ו}} '''זכתה לו חצירו.''' דחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו כמו שנתבאר בחשן משפט סי' ר' ע"ש:

{{עוגןמ|ז}} '''או בים.''' כגון ששטף הים את האילן והיה הקן בראשו. רש"י:

{{עוגןמ|ח}} '''ולאחר שתצא מתחת ידו יקחנה.''' אע"פ שלא נטל הביצים עדיין וכיון שיצאה מתחת ידו הרי היא בפני עצמה ויכול ליקח מה שירצה:

{{עוגןמ|ט}} '''שלחה וחזרה כו'.''' משמע אפילו שלחה כדין דהיינו כדי שיצאה מתחת ידו כיון שחזרה אפי' שלחה כן כמה פעמים וחזרה קודם שנטל הבנים חייב לחזור ולשלחה דכיון שלא נטל הבנים עדיין וחזרה עליהן הרי לא תקח האם על הבנים קרינן ביה וכן משמע בש"ס פרק אלו מציאות (בבא מציעא דף ל"א ע"א) דהוי דומיא דהשב תשיבם דאע"פ דקיים כבר מצות השבה צריך להשיב כמה פעמים וכן נראה לי דעת הטור. ולא עמדתי על דברי הב"ח שכ' ורבינו מפרש כו' צריך לשלחם עד שתצא מתחת ידו ואם לא יצאה מתחת ידו וחזרה אסור ליקח האם אלא צריך לשלח אפילו ק' פעמים עד שתצא מתחת ידו עכ"ל דנראה אפילו יצאה מתחת ידו צריך לשלחה ק' פעמים עד שלא תחזור:

{{עוגןמ|י}} '''ונטל הבנים והחזירן כו'.''' דכיון דכבר זכה בהן מזומן קרינן בהו ולפי זה אם היה בחצירו כל ששלחה אע"פ שלא נטלן זכתה לו חצירו ואם חזרה עליהם פטור מלשלח:

{{עוגןמ|יא}} '''ישלחנה.''' ופטור ממלקות דכיון שבידו לשלחה עוד אינו חייב מלקות אבל אסור לעשות כן לכתחלה אבל אם מתה או ששחטה קודם ששלחה חייב מלקות כיון שאין בידו לקיים מצות שלוח כך כתב הרמב"ם רפ"ג מהלכות שחיטה וכך כתב הר"ן וכ' עוד הרמב"ם שם וכן כל מצות לא תעש' שניתק לעשה חייב לקיים עשה שבה ואם לא קיימו לוקה בא אחר וחטף האם מידו או שברחה מתחת ידו שלא מדעתו לוקה שנאמר שלח תשלח עד שישלח מעצמו והרי לא קיים עשה שבה ע"כ:

{{עוגןמ|יב}} '''או שזכר רובץ.''' אפי' הוא קורא זכר:

{{עוגןמ|יג}} '''והם טהורים.''' כלומר האם והבצים שניהם טהורים אלא שאינם מינה ומדלא חילק משמע אפי' בקורא נקבה אינו לוקה והיינו דעת הרמב"ם כמ"ש בב"י וכן הרי"ף כפי מה שהבין הרא"ש מדבריו ואחריו נמשכו רבינו ירוחם והב"ח בהבנת דעת הרי"ף אבל דעת הרא"ש וטור ורש"י והר"ן דבקורא נקבה חייב אע"פ שרובצת אביצים שאינם מינה כיון דשניהם טהורים וכן כ' רבינו ירוחם שכ"פ רוב הפוסקים ולפי מ"ש הבית יוסף ומהרש"ל סוף פרק שלוח הקן גם הרי"ף סובר כן וכ"פ מהרש"ל שם ופי' קורא כ' רבינו ירוחם שא"א להיות עוף הנקרא קוקליי"ו כמו שפירשו קצת המפרשים קורא דגר ולא ילד כי הוא עוף טמא ופשוט לכ"ע שפטור ע"כ:

{{עוגןמ|יד}} '''שני סדרי ביצים כו'.''' כ' העט"ז דנתכוין ליטול התחתונים לבד והיינו כפירש"י אבל בחידושי הרשב"א כתוב דאינו מחוור דהא מכל מקום האם רובצת על הביצים העליונים ואפי' לא יטול לא עליונים ולא תחתונים הא תנן (ונתבאר בסעיף ה') הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים לא אמר כלום אלא הכא כשהעליונים ביצי עוף טמא וא"נ בביצים מזומנים דומיא דמטלית וכגון ששלח ידו לקן ושם על הביצים שלו כדי שיעשה חציצה בין האם לביצים כן נ"ל עכ"ל ולי נראה פשט דש"ס עיקר כרש"י וכן משמע פשט דברי הטור והרמב"ם והמחבר ול"ק ממאי דתנן הריני נוטל את האם כו' דהכא אינו רוצה ליטול האם אלא הביצים התחתונים לבד ומבעיא לש"ס אי הוי ביצים עליונים חציצה ואם כן הני ביצים תחתונים כמאן דמנחי בדוכתא אחריני ומותר ליטלן קודם שישלח או לא הוי חציצה ואסור ליטלן אבל האם עכ"פ אסור ליטול משום שרובצת על הביצים העליונים אע"פ שאין דעתו ליטלן ונ"ל שזהו דעת התוס' ודלא כספר תורת חיים שתמה על רש"י ותוס' ולפי מה שכתבתי לק"מ ע"ש כן נ"ל:

{{עוגןמ|טו}} '''ה"ז כו'.''' דמספקא לן אי אמרי' כיון דאי הוה שביק לה הכי הוי מיטרפא והוי לך ולא לכלביך ופטור מלשלח ונוטל האם בהיתר וגומר השחיטה או אמרינן כיון שבידו לגמור השחיטה תקח לך קרינן ביה וחייב לשלח. וכ' בספר מע"מ ר"פ שלוח הקן והיינו בענין דלא הוה שיעור שהייה ולדידן לא שייך דבכל שהוא מטרפינן עכ"ל. ולי נראה דמיירי שבשעה ששוחט נוטל האם כגון דשחט בחד ידא ולוקח האם בחד ידא או מצוה לאחר ליקח האם והיינו שלא הגיה הרב דלדידן לא שייך וכן העט"ז ושאר אחרונים כתבו כאן בסתם דין זה ועוד אפי' תימא דמיירי בשהה כל שהוא מ"מ כיון דהרבה פוסקים מתירין וכדלעיל סי' כ"ג אלא דאנן מחמירין והיינו לענין אכילה אבל לא להקל לענין שלוח הקן וק"ל:

{{עוגןמ|טז}} '''פטור.''' דעל הביצים והאפרוחים כתיב ואין זה על:

{{עוגןמ|יז}} '''ונופלת עליהם חייב.''' דמקרי רובצת עליהם ואע"פ שאינה נוגעת כלל כיון שיש לה מושב על גביהן. רש"י: