רשב"א/מגילה/ז/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתני': '''אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. ''' הקשו בירושלמי {{ממ|פ"א ה"ו עיי"ש}} אלו אינון והא אית לך אוחרנין, בסקילה בשבת ואין סקילה ביום טוב, כרת בשבת ואין כרת ביום טוב מלקות ביום טוב ואין מכות בשבת, אין תימר דברים שיש בהן אוכל נפש אתנין מתניתין והא תני {{ממ|ביצה לה, ב}} משחילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת, ועוד מן הדא {{ממ|ראה שבת קלג, א ו-קלד, א}} שוחקין עצי בשמים למילה ביום טוב אבל לא בשבת והוא שמל, ועוד מן הדא דתנינן {{ממ|ראה תוספתא ביצה פ"ג ה"ט}} מודים חכמים לרבי מאיר בחותמות שבקרקע שמפקקין ומפקיעין ומתירין וחותכין בשבת מפקקין אבל לא מפקיעין ולא מתירין ולא חותכין בכלים בשבת מותר ואין צריך לומר ביום טוב, עד כאן בירושלמי. ואפשר לומר דבשל תורה מיירי ובאוכל נפש, והני כולהו דמייתינן בירושלמי מדרבנן הם.<br>''' ''' אלא דקשיא לי, דהא גבי אין בין  כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה {{ממ|לקמן ט, ב}}  אקשינן בגמרא {{ממ|שם}} הא לכל דבריהם זה וזה שוין אתאן לרבי מאיר מאי היא  דתניא ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונה גדולה  עליו דברי רבי מאיר רישא רבנן וסיפא רבי מאיר, ואי לא איירי הכא אלא במאי  דשוו בדאורייתא ובמאי דלא שוו מדאורייתא מאי קושיא אפילו תימא כולה רבנן  ושאני הכא משום דכי אין שני חוזר לעבודתו אינה תורה אלא מדרבנן וכדתניא  {{ממ|שם}} אינו ראוי לכהן גדול משום איבה. ויש לומר דתנא ושייר, ואף על גב  דקתני אין בין, הא אית לן דכוותה בפרק קמא דתענית {{ממ|יג, ב}} דתניא התם אין  בין שלש ראשונות לשלש אמצעיות אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה ואפילו הכי  אמרינן התם דתנא ושייר.<br>''' ''' ובכולהו הני  דמתניתין נמי משמע דתנא ושייר, דהא באין בין שבת ליום הכפורים הוה ליה  למתני אלא שזה מותר באכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ותשמיש המטה ונעילת הסנדל  ובזה אסור. ומיהו בזה יש לדחות דהיינו עיקר יום הכפורים. ובאין בין ספרים  לתפילין ומזוזות {{ממ|דלקמן ח, ב}} נראה לי דשייר טובא, דהא מזוזה עשויה כשירה  כשרה כדאיתא במנחות בפרק הקומץ {{ממ|לא, ב}} ואילו גבי ספר תורה תניא {{ממ|שם ושבת  קג, ב}} עשאה כשירה או שעשה את השירה כיוצא בה הרי זה יגנז. ועוד דתפילין  על הקלף ומזוזה על הדוכסוסטוס {{ממ|מנחות לב, א}}, וספרים נכתבים בגויל בקלף  ובדוכסוסטוס. ועוד מזוזה צריכה שרטוט ותפילין אינן צריכין שרטוט,  כדאיפסיקא הלכתא בפרקין דלקמן {{ממ|יח, ב}} ובמנחות בפרק הקומץ {{ממ|לב, ב}}. ומיהו  יכולני לומר, דההיא דתפילין על הקלף תנאי היא כדאיתא התם {{ממ|במנחות}} והא  מתניתין כמאן דאמר אם שינה לא פסל, וההיא דשרטוט נמי תנאי נינהו התם,  וספרים נמי צריכין שרטוט וכדאמרינן {{ממ|מסכת סופרים פ"א ה"א}} כותבין בדיו  ומסרגלין בקנה הלכה למשה מסיני. ואי נמי איכא למימר, דאין בין ספרים  לתפילין ומזוזות למאי דשוו ביה תפילין ומזוזות קאמר, אבל במה שהתפילין  מוחלקין מן המזוזות לא איירי. והא דאמרינן בגמרא {{ממ|לקמן ח, ב}} הא לתופרן  בגידין, אפשר דאיתיה נמי במזוזה היכא שכתבה בשני עורות ותפרן אי נמי אם  נקרעה. אלא דההיא דעשויה כשירה עדיין איכא בינייהו.<br>''' ''' ובאין בין במה גדולה  לבמה קטנה {{ממ|דלקמן ט, ב}} נראה לי דשייר טובא, דהא תניא בשילהי פרק בתרא  דזבחים {{ממ|קכ, א}} דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה, קרן כבש ויסוד וריבוע  בבמה גדולה ואין קרן כבש ויסוד וריבוע בבמה קטנה, כיור וכנו בבמה גדולה  ואין כיור וכנו בבמה קטנה, חזה ושוק בגדולה ואין חזה ושוק בקטנה. ושמא  נאמר גם בזו דהכא לא איירי אלא במה שקרב בזו ואין קרב בזו, הא בשאר דברים  שבין זו לזו לא מיירי.<br>''' ''' ובודאי דלכאורה הוה במשמע דאין בין דכולה מתניתין  דוקא, מדאמרינן על כל חדא וחדא בגמרא הא לענין פלוני ופלוני זה וזה שוין,  ומנא ליה דשוין הן בהני כיון דאיכא טובא דשייר. ועוד מדאמרינן גבי אין  בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה הא לכל דבריהם  זה וזה שוין, אלמא מתניתין דוקא קתני, דאי לא לימא ליה תנא ושייר. אלא שיש  לומר דכל היכא דלא אשכחן בהדיא דתנא ושייר מסתמא מימר אמרינן דלא שייר,  דאפילו היכא דדחינן בעלמא בכל כי הא תנא ושייר דייקינן עלה ומאי שייר  דהאי שייר. וצריכא לי תלמוד.

גמרא: '''לא קשיא כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב. ''' ואע"ג דסתם מתניתין דהכא דלא כרבי יהודה, כבר איפסיקא הלכתא התם ביום טוב {{ממ|ביצה כח, ב}} דהלכתא כר"י ואין מורין כן. ואע"ג דקיימא לן נמי {{ממ|ביצה כא, ב}} דצרכי הגוי אסורין ואין מזמנין הגוי ביו"ט גזירה שמא ירבה בשבילו דאלמא דרשינן לכם {{ממ|שמות יב, טז}} ולא לגוים כרבנן, אפשר דלר"י ממילא שמעת מינה לכם לכל צרכיכם ומינה לכל צרכיכם הא לצורך אחרים לא. ואיכא תנא בתורת כהנים דמפיק גוים מאך אשר יאכל לכל נפש {{ממ|שמות שם}}.