90,717
עריכות
הפלאה/כתובות/סז/א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
'''עוד ''' נראה ליישב דברי רש"י ז"ל באופן אחר דלכאורה הוי אפשר לומר בפשטות לפמ"ש הר"ן והריטב"א לקמן דף פ"א ע"ב דלר"מ דאמר מטלטלי משתעבד לכתובה היינו אפילו מיתמי ולפי המשמע מדברי התוס' לעיל דף י' דטעמא דר' מאיר הוא משום דס"ל דכתובה דאורייתא א"כ יש לומר דס"ל לרש"י ז"ל דלר' יוחנן דס"ל בכל מקום הלכה כרשב"ג במשנתינו ושמעינן לרשב"ג דס"ל כתובה דאורייתא כדאיתא לעיל דף י' ה"נ גבי מטלטלי דיתמי משא"כ לרבא דס"ל לעיל ריש דף י' דכתובה דרבנן ממילא דלא גביא מטלטלין והיינו דכתב רש"י ז"ל לזה שמעתי מימרא דרבא. אלא דהא קשיא לי מה שפירש"י מנכסי יתומים הא לרבנן דר' מאיר אף מיניה דבעל לא גביא מטלטלין כמ"ש התוס' לקמן דף פ"א ע"ב וה"ל לפרש לענין מיניה וכ"ש לפמ"ש דרבא ס"ל כרבנן דר' מאיר דאפילו מיניה אין גובה מטלטלין ואפשר דס"ל לרש"י ז"ל כיון דהבעל כותב מעות בכתובה משמע דאם יש לו מעות בודאי צריך לשלם לה מעות. אלא במטלטלין אחרינא לא וכן משמע בכל מקום דקאמר בתולה גובה מאתים. ומלשון הירושלמי לעיל הביאו התוס' דף י' דנותן לה מטבע היוצא וכן משמע ממתניתין דלעיל. ולכך גבי ארנקי דה"ל מעות בעין צריך לפרש מיתמי. אך נראה דיש לפרש דברי רש"י ז"ל עוד באופן אחר והוא דיש לדקדק עוד בלשון רש"י פורנא ריוח שליש. דמה לשון גובה שייך בזה. ותו קושית התוס' דהל"ל ה"ה בכספים. לכך נראה דכוונת רש"י ז"ל גם כן לענין דגובה מהם בשעת גביה כתובתה אלא דלשון פורנא לא שייך אלא בכתובה שנותן הבעל משלו או בהוספת שליש שנותן משלו אבל בנדוניא דהכניסה לו לא שייך לשון פורנא שהוא לשון ריוח ומפרש גובה מהבעל עצמו לר' יוחנן דכיון דס"ל לרבי יוחנן דכתובה דאורייתא א"כ מיניה אפילו מטלטלי. והנה בנכסי צאן ברזל כבר כתבו הפוסקים דדינו כשאר חוב בעלמא במה שקיבל ממנה ופשיטה דמיניה דינא דגביא מטלטלין כשאר החובות רק בהספת שליש כמה פוסקים דדינו לאו כנכסי צאן ברזל כיון דמדידיה מוסיף לה וגם לאו דאורייתא הוא כעיקר הכתובה יש לומר דמודה ר"מ דלא גביא מטלטלי אפילו מיניה וזה שפירש"י בדר' יוחנן דגמלים דערביא אשה גובה פורנא ריוח שליש ר"ל דאותו הוספת שליש אף דאין הדין לגבות מטלטליה אף מיניה מ"מ גובה מגמלים דערביא אבל גבי ארנקי דכתבנו לעיל דאם יש לו מעות לעולם גביא מיניה במעות. ותו דרבא ס"ל כתובה דרבנן ע"כ פורנא לאו דוקא ומיירי באמת מיתמי דמינה היכא דאית לו מעות צריך לשלם המעות והיינו שפירש"י ז"ל בזו שמעתי לענין כתובה מנכסי יתומים ודוק: | '''עוד ''' נראה ליישב דברי רש"י ז"ל באופן אחר דלכאורה הוי אפשר לומר בפשטות לפמ"ש הר"ן והריטב"א לקמן דף פ"א ע"ב דלר"מ דאמר מטלטלי משתעבד לכתובה היינו אפילו מיתמי ולפי המשמע מדברי התוס' לעיל דף י' דטעמא דר' מאיר הוא משום דס"ל דכתובה דאורייתא א"כ יש לומר דס"ל לרש"י ז"ל דלר' יוחנן דס"ל בכל מקום הלכה כרשב"ג במשנתינו ושמעינן לרשב"ג דס"ל כתובה דאורייתא כדאיתא לעיל דף י' ה"נ גבי מטלטלי דיתמי משא"כ לרבא דס"ל לעיל ריש דף י' דכתובה דרבנן ממילא דלא גביא מטלטלין והיינו דכתב רש"י ז"ל לזה שמעתי מימרא דרבא. אלא דהא קשיא לי מה שפירש"י מנכסי יתומים הא לרבנן דר' מאיר אף מיניה דבעל לא גביא מטלטלין כמ"ש התוס' לקמן דף פ"א ע"ב וה"ל לפרש לענין מיניה וכ"ש לפמ"ש דרבא ס"ל כרבנן דר' מאיר דאפילו מיניה אין גובה מטלטלין ואפשר דס"ל לרש"י ז"ל כיון דהבעל כותב מעות בכתובה משמע דאם יש לו מעות בודאי צריך לשלם לה מעות. אלא במטלטלין אחרינא לא וכן משמע בכל מקום דקאמר בתולה גובה מאתים. ומלשון הירושלמי לעיל הביאו התוס' דף י' דנותן לה מטבע היוצא וכן משמע ממתניתין דלעיל. ולכך גבי ארנקי דה"ל מעות בעין צריך לפרש מיתמי. אך נראה דיש לפרש דברי רש"י ז"ל עוד באופן אחר והוא דיש לדקדק עוד בלשון רש"י פורנא ריוח שליש. דמה לשון גובה שייך בזה. ותו קושית התוס' דהל"ל ה"ה בכספים. לכך נראה דכוונת רש"י ז"ל גם כן לענין דגובה מהם בשעת גביה כתובתה אלא דלשון פורנא לא שייך אלא בכתובה שנותן הבעל משלו או בהוספת שליש שנותן משלו אבל בנדוניא דהכניסה לו לא שייך לשון פורנא שהוא לשון ריוח ומפרש גובה מהבעל עצמו לר' יוחנן דכיון דס"ל לרבי יוחנן דכתובה דאורייתא א"כ מיניה אפילו מטלטלי. והנה בנכסי צאן ברזל כבר כתבו הפוסקים דדינו כשאר חוב בעלמא במה שקיבל ממנה ופשיטה דמיניה דינא דגביא מטלטלין כשאר החובות רק בהספת שליש כמה פוסקים דדינו לאו כנכסי צאן ברזל כיון דמדידיה מוסיף לה וגם לאו דאורייתא הוא כעיקר הכתובה יש לומר דמודה ר"מ דלא גביא מטלטלי אפילו מיניה וזה שפירש"י בדר' יוחנן דגמלים דערביא אשה גובה פורנא ריוח שליש ר"ל דאותו הוספת שליש אף דאין הדין לגבות מטלטליה אף מיניה מ"מ גובה מגמלים דערביא אבל גבי ארנקי דכתבנו לעיל דאם יש לו מעות לעולם גביא מיניה במעות. ותו דרבא ס"ל כתובה דרבנן ע"כ פורנא לאו דוקא ומיירי באמת מיתמי דמינה היכא דאית לו מעות צריך לשלם המעות והיינו שפירש"י ז"ל בזו שמעתי לענין כתובה מנכסי יתומים ודוק: | ||
'''מתניתין ''' המשיא וכו'. הנה הרמב"ם כתב בפרק כ' מהלכות אשות לא יפחות לה מכסות שפוסקין לאשת עני וכו' | '''מתניתין ''' המשיא וכו'. הנה הרמב"ם כתב בפרק כ' מהלכות אשות לא יפחות לה מכסות שפוסקין לאשת עני וכו' ' אך מדברי אביי לא משמע כן דא"כ למה הוצרך להוכיח לעיל דף ס"ה ע"ב גבי כסות והכא כיון דתרווייהו חד טעמא הוא בשיעור הכסות בעני. והנה בספר פני יהושע נתן טעם לשבח למתניתין דלא יפחות מחמשים זוז שהוא שיעור כדי שיוכל להתפרנס ממנו כמו שאמרו מי שיש לו חמשים זוז ונושא ונותן עמהם לא יטול מן הצדקה והוא דלא כדברי הרמב"ם דמפרש בכסות. ויותר נלע"ד מלשון הרמב"ם וטוש"ע בהלכות מתנות עניים ובי"ד בהלכות צדקה שלא פירשו ביתומה דמתניתין לענין כסות וסתמא הוא לענין נדוניא ומ"ש בפרק כ' מהלכות אשות היינו ברישא דמתניתין דוקא ואף דקתני במתניתין וכן. היינו לענין שיעור הסך אבל בסיפא לא מיירי מכסות אלא בנדוניא וכפי הטעם שכתב בספר פני יהושע ונראה דטעמיה מדאמר אביי ואם יש בכיס כמה יהבינן. ובודאי בכסות לבת טובים צריך הרבה יותר ותו דאפילו לא יש בכיס ואפילו לא ניסת צריך לכסותה לפי כבודה וע"כ לענין נדוניא מיירי. מיהו אכתי לא מתרצא בהא דלמה לאביי להוכיח התם והכא כיון דסיפא בזוזי מדינה קתני וכן ע"כ דרישא נמי בזוזי מדינה הרי נשמע שיעור כסות עני וצ"ל דאין ללמוד כסות עני דאב לבתו מכסות עני לאשתו וכן להיפך. והנה קשה על סברת פני יהושע מנ"ל דהתם בפאה במי שיש לו חמישים זוז דזוזי מדינה וכן קשה על התי"ט בפירושו לעיל ס"פ אע"פ דקאמר אביי עני חמישים זוז מנ"ל משום דמי שיש לו מאתים זוז לא יטול הוא מנה מדינה וקשה עליו גם כן מנ"ל ונראה דיש לדקדק עוד דה"ל לאביי להוכיח הכא נמי מרישא דמתניתין דמיירי ע"כ בעני שבישראל דבעשיר צריך ליתן עישור נכסי וכ"כ בש"ע סימן נ"ח בד"א בעני שבישראל ואי בזוזי צורי עני מי אית ליה כדקאמר אביי לעיל ס"פ אע"פ. ונראה דמתורץ הכל דבאמת הוכחת אביי דעני חמישים זוזי צורי מי אית ליה היינו ע"כ כמ"ש התי"ט דמי שיש לו מאתים זוז מדינה לא יטול ונפקא ליה דמתניתין דפאה היינו זוזי מדינה משום דפשיטא ליה דטעמא דמתניתין דידן דלא יפחתו ליתומה מחמישים זוז היינו כמ"ש בספר פני יהושע דחמישים זוז הוא שיעור שיכול להתפרנס בנושא ונותן עמהם ומוכח ממילא מהכא דחמישים זוז דקאמר בפאה היינו נמי מדינה כמתניתין דהכא דמוכח מדקאמר אם יש בכיס כמה יהבינן וה"ה מאתים זוז דקאמר שם באותו משנה דאפילו אינו נותן ונושא עמהם ע"כ דמיירי נמי בזוזי מדינה וממילא מוכח דחמשים זוז דס"פ דלעיל היינו בזוזי מדינה אבל בלא הוכחת אביי מהכא לא הוי מצי להוכיח דעני חמישים זוז מי אית ליה דלא הוי ידעינן דמתניתין דפאה מיירי בזוזי מדינה. ודוק: | ||
'''תוס' ''' ד"ה אמר אביי וכו'. וא"ת אמאי איצטריך וכו'. מה שהקשו כאן ולא הקשו לעיל דף ס"ה ע"ב על אביי שם כבר כתבו המפרשים דהיינו מדפשיט הכא מרחבא דהוא אמורא יותר ה"ל למיפשט מדר' יהודה אך מה שתירצו עוד כיון דלעיל כסות עיקרי דאורייתא לא נהירא דהא פשיט מזה בריש פרק שור שנגח בתוקע לחבירו דהוא סלע מדינה אף דבושת עיקרו דאורייתא רק השיעור מדרבנן וק"ל: | '''תוס' ''' ד"ה אמר אביי וכו'. וא"ת אמאי איצטריך וכו'. מה שהקשו כאן ולא הקשו לעיל דף ס"ה ע"ב על אביי שם כבר כתבו המפרשים דהיינו מדפשיט הכא מרחבא דהוא אמורא יותר ה"ל למיפשט מדר' יהודה אך מה שתירצו עוד כיון דלעיל כסות עיקרי דאורייתא לא נהירא דהא פשיט מזה בריש פרק שור שנגח בתוקע לחבירו דהוא סלע מדינה אף דבושת עיקרו דאורייתא רק השיעור מדרבנן וק"ל: | ||