הפלאה/כתובות/כו/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ
←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
מ (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
מ (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
 
שורה 13: שורה 13:
'''תוספות ''' ד"ה ע"י ממון וכו' ע"כ היינו לכהונה וכו'. ולפ"ז צ"ל דלשון אסורה לבעלה דקאמר רב לאו דוקא. וקשה דהא התוס' מדייקי בסמוך ד"ה וע"י נפשות וכו' מלשון זה דלבעלה משמע לישראל. ונלענ"ד ליישב משום דאמרינן לקמן דף נ"א ע"ב בהא דאבהו דשמואל דאמר אשת ישראל שנאנסה חיישינן שמא סופה ברצון איתביה רב אם תשתבאי וכו' מאי אית ליה למימר בשבויה הקילו וכו'. ולפ"ז יש לומר דרב באמת אסורה לבעלה אפילו לישראל קאמר משום דס"ל כאבהו דשמואל דחיישינן לסופה ברצון כדקאמר שם רב עצמו דבשבויה הקילו וכיון שכתבנו לעיל בסמוך דלא שייך כאן בשבויה הקילו אין חילוק בין ישראל לכהן ושפיר קאמר רב לשון לבעלה ולא הוצרכו התוס' להוכיח דאפילו לכהונה מותרת אלא לדידן דקי"ל כרבא לקמן כדאמר התם ופליגא דרבא דס"ל דיצר אלבשה ושפיר יש לחלק בין כהן לישראל. ועל זה שפיר הוכיחו התוספות מדרבא עצמו דאמר אף אנן נמי תנינא דאינה אסורה אפילו לכהן דאל"ה מאי ראיה מייתי רבא מעובדא דאשקלון הא התם היה לכהונה ודוק: ועיין מ"ש בסמוך בתוספות ד"ה ע"י נפשות לשיטת רש"י ז"ל:
'''תוספות ''' ד"ה ע"י ממון וכו' ע"כ היינו לכהונה וכו'. ולפ"ז צ"ל דלשון אסורה לבעלה דקאמר רב לאו דוקא. וקשה דהא התוס' מדייקי בסמוך ד"ה וע"י נפשות וכו' מלשון זה דלבעלה משמע לישראל. ונלענ"ד ליישב משום דאמרינן לקמן דף נ"א ע"ב בהא דאבהו דשמואל דאמר אשת ישראל שנאנסה חיישינן שמא סופה ברצון איתביה רב אם תשתבאי וכו' מאי אית ליה למימר בשבויה הקילו וכו'. ולפ"ז יש לומר דרב באמת אסורה לבעלה אפילו לישראל קאמר משום דס"ל כאבהו דשמואל דחיישינן לסופה ברצון כדקאמר שם רב עצמו דבשבויה הקילו וכיון שכתבנו לעיל בסמוך דלא שייך כאן בשבויה הקילו אין חילוק בין ישראל לכהן ושפיר קאמר רב לשון לבעלה ולא הוצרכו התוס' להוכיח דאפילו לכהונה מותרת אלא לדידן דקי"ל כרבא לקמן כדאמר התם ופליגא דרבא דס"ל דיצר אלבשה ושפיר יש לחלק בין כהן לישראל. ועל זה שפיר הוכיחו התוספות מדרבא עצמו דאמר אף אנן נמי תנינא דאינה אסורה אפילו לכהן דאל"ה מאי ראיה מייתי רבא מעובדא דאשקלון הא התם היה לכהונה ודוק: ועיין מ"ש בסמוך בתוספות ד"ה ע"י נפשות לשיטת רש"י ז"ל:


'''תוספות''' ד"ה וע"י נפשות וכו'. הקשה הב"ש דמאי שנא מעיר שכבשה כרכום דלקמן דג"כ הוי להו פחד מיתה ואינן אסורים אלא כהנות. ונלפענ"ד ליישב דבאמת צריך להבין למה תיאסר אפילו אם נתרצתה מחמת פחד מיתה הא גופא הוי ליה אונס כדאיתא לעיל ולדרוש להו דאונס שרי. ונראה לחלק כמ"ש לעיל דף י"ט ע"א דודאי כשבא תחלה לאונסה אינה מחויבת למסור עצמה למיתה ומותרת לבעלה. אבל כשהיא רוצה להציל עצמה ממיתה כגון שנחבשת למיתה והיא מתרצית לו כדי שבזה תפטור ממיתה אסורה לבעלה ישראל. דאף דאינה מחויבת למסור עצמה כשרוצה לאונסה כמו שאמרו גבי אסתר דאשה קרקע עולם היא מ"מ כשהיא מתרצת אליו בתחלה בשביל הצלת נפשה ממיתה אסורה לבעלה תדע מאסתר עצמה שאמרה וכאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון אף דעשתה מצוה משום הצלת ישראל אפ"ה כיון שנבעלה לו ברצון אפילו הוא בשביל פקוח נפשות ישראל מ"מ אסורה לבעלה והוא הדין אם באה להציל נפשה ע"                                           "ב סימן קי"ז שכתב לדינא כן. לפ"ז יש לומר דבכבשה כרכום דאמרינן בע"ז דף כ"ה אשה כלי זיינה עליה דמסתמא אינו בא להורגה וכפירש"י שם א"כ אף דיש לחוש שמא מפחד מיתה אם לא תתרצה לו נתרצתה לו באמת אונס גמור הוא כיון שמתחלה בא לאונסה אבל הכא שנחבשה על ידי נפשות שמסורה למיתה והחשש שנתרצתה להפטר ממיתה לא הוי לה אנוסה כנלע"ד. ודוק:
'''תוספות''' ד"ה וע"י נפשות וכו'. הקשה הב"ש דמאי שנא מעיר שכבשה כרכום דלקמן דג"כ הוי להו פחד מיתה ואינן אסורים אלא כהנות. ונלפענ"ד ליישב דבאמת צריך להבין למה תיאסר אפילו אם נתרצתה מחמת פחד מיתה הא גופא הוי ליה אונס כדאיתא לעיל ולדרוש להו דאונס שרי. ונראה לחלק כמ"ש לעיל דף י"ט ע"א דודאי כשבא תחלה לאונסה אינה מחויבת למסור עצמה למיתה ומותרת לבעלה. אבל כשהיא רוצה להציל עצמה ממיתה כגון שנחבשת למיתה והיא מתרצית לו כדי שבזה תפטור ממיתה אסורה לבעלה ישראל. דאף דאינה מחויבת למסור עצמה כשרוצה לאונסה כמו שאמרו גבי אסתר דאשה קרקע עולם היא מ"מ כשהיא מתרצת אליו בתחלה בשביל הצלת נפשה ממיתה אסורה לבעלה תדע מאסתר עצמה שאמרה וכאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון אף דעשתה מצוה משום הצלת ישראל אפ"ה כיון שנבעלה לו ברצון אפילו הוא בשביל פקוח נפשות ישראל מ"מ אסורה לבעלה והוא הדין אם באה להציל נפשה ע"                     "ב סימן קי"ז שכתב לדינא כן. לפ"ז יש לומר דבכבשה כרכום דאמרינן בע"ז דף כ"ה אשה כלי זיינה עליה דמסתמא אינו בא להורגה וכפירש"י שם א"כ אף דיש לחוש שמא מפחד מיתה אם לא תתרצה לו נתרצתה לו באמת אונס גמור הוא כיון שמתחלה בא לאונסה אבל הכא שנחבשה על ידי נפשות שמסורה למיתה והחשש שנתרצתה להפטר ממיתה לא הוי לה אנוסה כנלע"ד. ודוק:


'''ונלע"ד ''' דדבר זה מוכרח דאל"כ תקשי מכל אשת כהן שנשבית דאסורה כדאמרינן לקמן דף נ"א במתניתין דכותב לה אם תשתבאי אפרקינך ואהדרינך למדינתך למאי מדמינן ליה אי מדמינן ליה לנחבשה ע"י ממון הא ודאי מותרת אף לכהן כמ"ש התוס' ואפילו אם אין בו משום הפסד ממון הא ס"ל לרבינא בר"פ אין מעמידין דבדיעבד מותרת. ותו דאפילו אי נימא כסברת הב"ש דסוגיא דידן דס"ל דאסורה ביד אומות העולם תקיפא על עצמן פליג על רבינא וס"ל דבלא הפסד ממון אסורה לכהונה מ"מ אי אפשר לפרושי הכי דא"כ הוה להש"ס לאתויי ראיה ממתניתין דלקמן הנ"ל דאסורה בלא הפסד ממון. אלא העיקר בזה דטעמא דשבויה משום דרוב נכרים פרוצים בעריות ואם לא תשמע לו היא מסורה בידו להריגה נמצא בכה"ג אפילו אם נתרצתה לו משום פחד שלא יהרגנה אם לא תשמע לו הוי ליה אנוסה ומותרת לישראל ואינו דומה לע"י נפשות דהכא דנחבשה מתחלה להריגה. ודוק:
'''ונלע"ד ''' דדבר זה מוכרח דאל"כ תקשי מכל אשת כהן שנשבית דאסורה כדאמרינן לקמן דף נ"א במתניתין דכותב לה אם תשתבאי אפרקינך ואהדרינך למדינתך למאי מדמינן ליה אי מדמינן ליה לנחבשה ע"י ממון הא ודאי מותרת אף לכהן כמ"ש התוס' ואפילו אם אין בו משום הפסד ממון הא ס"ל לרבינא בר"פ אין מעמידין דבדיעבד מותרת. ותו דאפילו אי נימא כסברת הב"ש דסוגיא דידן דס"ל דאסורה ביד אומות העולם תקיפא על עצמן פליג על רבינא וס"ל דבלא הפסד ממון אסורה לכהונה מ"מ אי אפשר לפרושי הכי דא"כ הוה להש"ס לאתויי ראיה ממתניתין דלקמן הנ"ל דאסורה בלא הפסד ממון. אלא העיקר בזה דטעמא דשבויה משום דרוב נכרים פרוצים בעריות ואם לא תשמע לו היא מסורה בידו להריגה נמצא בכה"ג אפילו אם נתרצתה לו משום פחד שלא יהרגנה אם לא תשמע לו הוי ליה אנוסה ומותרת לישראל ואינו דומה לע"י נפשות דהכא דנחבשה מתחלה להריגה. ודוק:

תפריט ניווט