אלשיך/איוב/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ויהי היום כו'''' פה נאמר בשטן להתיצב על ה' כאשר בבני האלהים אך הנה כתבנו כי מתחלה בני האלהים בהיותם מצד הקדושה לא באו בתורת למד קטיגוריא רק להתיצב על ה' אך השטן בא ללמד קטיגוריא אך עתה שראה כי לא שוה לו כי עמד איוב בנסיון על כן לא בא רק להתיצב על ה' ולא להשטין:

'''ויען כו'.''' אמר קל וחומר הדברים כי הלא דרך אנשים לתת עור בעד עור שאם יבא אדם להכות לאיש בעור פניו ישים ידו על פניו לקבל ההכאה בעור ידו או זרועו להציל פניו או ראשו אפילו ידע שלא תפלש המכה מהעור ולפנים ולא היה מת בהכות על ראשו או פניו ואם כן אמור מעתה אם בגופו מניה וביה יתן קצתו על קצתו כל שכן שכל אשר לאיש יתן בעד נפשו שהוא מה שחוץ ממנו בעד נפשו כנכסים ובנים והוא כי אומר בלבו אולי נגזר מיתה על נפשו וה לקח ממונו וזרעו בעד נפשו ועל ידי כן יעמד חי ועל כן מקבל בסבר פנים יפות:

'''אולם כו'.''' הנה אמרו רבותינו ז"ל בשחיטת חולין שאם נשבר העצם אם הבשר קיים ובריא ועור ובשר חופים רוב עוביו ורוב הקפו כשר שמעלה ארוכה ובזה יאמר גע אל עצמו שעל ידי כן ישבר כל עצמותיו ואחרי כן אל בשרו לדכאו ולעפשו באופן שלא יקוה להעלות ארוכה ואז תראה אם לא אל פניך יברכך כי יראה מות בעצמותיו ומעין זה הוא מה שעשה לו השטן שעל דרך נס היתה נפשו בו כמאמרם ז"ל כהתקיים יין בחבית שבורה והוא מאמרו באומרו שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני כי נעשו עצמותיו פירורין ולא אמר על פניך כמאמרו למעלה כי אם אל פניך הוא כי למעלה שעדיין הוא נשאר בריא לא תהיה אשמתו כי אם שבדבר הנוגע על פניך הוא על השגחתך שהוא על מה שלפניך יהרהר אך עתה שהתפקר על הכל לא על מה שמתייחס על פניך היא ההשגחה כי אם סתם יהרהר בלבו על כל עניניך וזהו אל שניך לומר אל כל מה שמתייחס אל פניך שהוא הלב כי ה' יראה ללבב יברכך ולא על מציאות הראייה בלבד כאשר אמר למעלה באומרו על פניך כי אם סתם שכולל הכל יכפור בלבו:

'''הנו בידך.''' אמרו רז"ל גדול היה צערו של שטן לחבית מלאה יין ואמרו לו שבור החבית ושלא ישפך היין והמה הרגישו שהל"ל אל נפשו אל תשלח ידך מאי שמור שצריך שמירה בל תצא ויהיה שעל הפצרו הענישו:

(ו) '''ויקח לו כו'.''' הנה לאיוב היתה קללת התורה שהוא בגרב ובחרס שהוא שחין לח נקרא גרב ויבש הנקרא חרש על היותו יבש כחרס או שנגרד בחרס וזה הורה באומרו ויקח לו חרש להתגרד בו היבש והיה פוגע באבעבועות הלח ומתמלא ליחה סרוחה ועל כן היה יושב בתוך האפר לנגב הליחה באפר כירה מוכן לפניו ועל כן לא הכירוהו על שינוי פניו בלכלוך ההוא:

'''או''' יהיה שרצה להורות כי מה גדרו שיקוץ בתוכחתו יתברך והוא עפר ואפר כדבר אברהם על כן לרמוז העפר לקח לו חרש להתגרד כי עפר הוא וגם והוא יושב בתוך האפר לרמוז השנית וזה יאמר ואתנחם על עפר ואפר שהתנחם בהקטין ערכו לומר כי הוא עפר ואפר שאם היה גדול בעיניו לא התנחם כי נוחם יסתר מעיני המגדיל עצמו:

'''ותאמר לו אשתו כו'.''' הלא כמו זר יתשב תייעצנו לכפור בה' חלילה ומה גם לאומר שבת יעקב היתה. ועוד מי הגיד לה שעל ידי כן ימות וכמה עשו כן ולא מתו כי שמור לו רעתו אך לא נוציא מלת ברך ממשמעו והענין כי בראותה כי נפשו בנס עומדה בקרבו כמשל החבית אמרה בלבה לא ימנע או ה' חפץ המיתך או לייסרך ביסורין אם חפץ המיתך למה יעצור נפשך אם לייסרך למה הביאך עד מצוי הנפש אך אין זה כי אם שה' חפץ המיתך ובאותו החסידות אשר אמרת יהי שם ה' מבורך שאפילו לא חפצת לייחס צרתך אל מדת הדין ולברך שם אלהים רק שם רחמים על כן מעכב נפשך מלצאת כדי שתרגיש צער מספיק לנכות המות ואחרי כן יחלימך ויחייך ואתה אינך יכול לסבול לכן ברך אלהים ואמור יהי שם אלהים מבורך ואז שתעדר מהחסידות הגורם עכבת נפשך ומיד תמות כחפצו יתברך מתחלה לעשות:

'''וישמעו כו'.''' הורה מה בין התפעלות הראיה לשמיעה כי עשר ידות הראיה על השמיעה כי הנה תחלה וישמעו עם היות שלא היה דבר שלא שמעו וזהו את כל הרעה הזאת הבאה עליו שאת וכל ומלת הרעה הם לעומת שלש ראשונות שבא ואש וכשדים הזאת הוא האבלות שהיה יושב לארץ עליהם הבאה עליו הוא השחין שעליו ועם כל זה ויבאו כו' בכונה לנוד לו ולנחמו אך לא לשבת אתו לארץ ולא לבכות ולקרוע ולזרוק עפר על ראשם: