90,717
עריכות
אור שמח/מאכלות אסורות/ו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== יא == | |||
'''כשמולחין הבשר כו'.''' | |||
''' בשמועה ''' דזרוע בשלה, רבינא אמר לא נצרכה אלא למקום חתך כו' והכא שרי, והקשו לי הא קודם מליחה לא נתבשל, ונתבשל הבשר עם הזרוע כשכבר נמלח ולמ"ד מבשל לה והדר מחתך לה, הרי נמלח ביחד ומליח כרותח ולכל הפחות כדי קליפה אוסר ונמצא דמקום חתך מהאיל נאסר משום דבלע כדי קליפה מהזרוע ובזה ליכא ביטול, ונראה דאמרו מכות פ"ג דזר שאכל מבשר חטאת ואשם לפני זריקה פטור מ"ט דכיון דלא קרינא ביה ואכלו אותם אשר כופר בהם לא קרינא וכל זר לא יאכל קודש, א"כ אימת חלה איסור זרות על המורם מאיל נזיר בשעת זריקה, וא"כ היו מולחין אותן לפני זריקה דלא חלה איסור זרות על המורם כלל וכי בלע לאו איסורא בלע רק על הבישול שהיה לאחר הקטרת אימורין שקיל וטרי דבלע מהאיסור לזרים ובעי שיעור ביטול איסור בהיתר, אולם הלא הפשט העור היה בשעת נטילת אימורים, ואמרו והרים ממנו שלא ינתח עד שיטול אימורים, וא"כ איך נמלח, וצריך לומר דנמלח ע"ג העור ופליט דמא, ועיין בבינת אדם שער או"ה אות כ"ה מה שהביא בזה מהאחרונים ודוק. ולהירושלמי נזיר פרק ג' מינין ה"ט דאמר חותכה עד שהוא מניח בה כשעורה ולא הקודש בולע מן החול ולא החול מן הקודש יעו"ש, נראה דכיון דקודם מליחה היה חותך ולא היה בולע החול מן הקודש כדי קליפה. ומשום בישול היה שעור בטול כדמביא שם להלן ושניהן למדין מאיל נזיר כן נראה פירוש הירושלמי. ואפשר דתלמודין סברא ג"כ למאן דאמר מבשל לה והדר מחתך לה דהיה מחתך ומניח כשעורה קודם מליחה והוי חיבור לאיל ועיין ש"ק שם, וא"כ שפיר אמר להתיר מקום חתך וא"ש ודוק: | |||
== כא == | |||
'''הדרכי ''' משה או"ח סימן תמ"ז כתב דבחמץ בפסח דהיתר גמור הוא לפני זמנו לא אמרו ביה כבוש כמבושל, וזה פלא, דאטו עדיף מבשר בחלב, אמנם גם שם בשרא דתרו בחלבא, אבל אם יהיה בשר כבוש במאכל אחר אימא דלא אמרינן דבלע טעם בשר ויהיה אסור לאכול עם חלב, וזה חדש. ובאמת דוקא בכלי אמר הד"מ דאינו בולע בכבישה. ולדעתי מה דאמרו דף קי"א בשם שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח כו' וכבוש הרי הוא כמבושל, פירושו, דאם הוא כבוש בכלי הוי כמבושל בכלי וכמו מליח דמייתי על קערה שמלח בה בשר, ומה דפליג רבין בשם ר' יוחנן כבוש אינו כמבושל הוא ג"כ על כלי אם נכבש בכלי, ולכן פריך מההיא פינכא על מליח דמיירי בכלי וכן כבוש מיירי בכלי. ובזה א"ש מה דלא מייתי משניות דשביעית פ"ז ופ"ט כמו שהקשה בתוי"ט ומשום זה נדחק רגמ"ה לפרש דקאי לענין בישולי עו"ג, דהמה פליגי רק בנכבש בכלי ולא באוכלין דבכלי אינו נבלע, וכיו"ב חילק רש"י בדף ח': ד"ה והלכתא אפילו בצונן ודוק, ויעוין באיסור והיתר סעיף ט' שכתב אעפ"י שלא הוזכר איסור בכלי כמו במאכל ולפ"ד פליגי בזה אמוראי ולכן לא נזכר בסוגיין מהנך משניות: | |||
''' | ''' ואם ''' נפרש דברי הד"מ שגם במאכל לא אמרו בדבר שהוא היתר כבוש כמבושל לפ"ז השתא דבשר בחלב לא נאסר מה"ת רק ע"י בישול לא ע"י כבישה, וכי נכבש בשר בחלב מה"ת היתר הויא, תו לא אמרו ביה דין כבוש כמבושל דהוי כמו חמץ קודם הפסח, ולכן א"ש מש"כ הרמ"א בשם או"ה דספק כבוש בבשר בחלב שרי מה"ת, ולא הזכיר דאסור לבשלו [דכיון דנבלע תו הוי איסור דבר תורה] משום דכיון דמה"ת הוא היתר תו לא נאמר ביה דין כבוש כמבושל, והגמרא לא אמרה רק דחידוש הוא דאם הוי הבליעה איסור הלא נאמר בזה דין כבוש כמבושל כבכל איסורי תורה, אבל השתא דמה"ת מותר ע"י בליעה בלא בישול, א"כ ל"ש בין נכבש בשר בחלב לנכבש בשר בבצלים וכיו"ב והוי מותר לבשלו דבהיתר לא נאמר דין כבוש כמבושל, אמנם כבר כתבתי דהד"מ לא צדד רק בנכבש בכלי, וגם זה לא אסיק להלכה יעו"ש ודוק בכ"ז: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||