בכור שור/שמות/ט: הבדלים בין גרסאות בדף

'''הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה.''' מן הערוב הייתה ניצול במגדלים ובמבצרים אבל עתה לא תוכל להציל בהמתך מן הדבר שהוא בידי שמים:

'''וישם ה' מועד לאמר.''' הוא אמר שתעשו חג ומועד וזביחה בארץ למחר יהי מועד זביחת תועבתם בארץ שימותו בדבר משם ואילך לא הייתה מכה שלא לקה תועבתם כי היה השחין באדם ובבהמה והברד הרג בהמות והארבה אכל כל ירק עשב מאכל הבהמות ובג' ימי החשך לא ניתן תבן לבהמות ומכת בכורות הייתה אף בבהמות וגם צוה הק' לקחת שה לבית אבות לעיניהם ולתת דמו על המשקוף והמזוזות בפרהסיא הגה"ה:

'''וימת כל מקנה מצרים.''' דא"כ היה לו לומר למחר ימותו ואינו אומר כי אם דבר ודבר משמע שימותו מקצתם חציים שלישיתם וגם מצינו בברד שהיה להם מקנה עדיין כדכת' הירא דבר ה' הניס את מקניהו ואשר לא שם וגו' עזב את מקניהו מכלל דהוו להו מקנה אבל משמעות הפסוק כך הוא כמו שפי' וימת כל מקנה מצרים וימת כל ממקנה מצרים וסיפיה דקרא מוכיח כדכת' וממקנה ישראל לא מת אחד כלו' שהרי ממקנה בני ישראל לא מת אחד ורש"י פי' כי אומ' במכילתא שלא נגזרה גזירה אלא על אותם שבשדה כדכתיב במקנך אשר בשדה אבל בבתים לא היה דבר והכי קאמר וימת כל מקנה מצרים אשר בשדה ופי' דהיראים הניסו מקניהם בבתים, והדבר מגומגם בעיני דנר' שהוא רוצה לומר שלא נשאר מקנה רק ליראים ובברד מצינו שהיה מקנה אפי' לשאינם יריאים דכתיב ואשר לא שם ושמא גם לשאינם יראים היה מקנה ע"י מקרה שלא הוציאום אותו יום. נראה לי לפי שאמר משה הן נזבח את תועבת מצרים דנר' שהוא ירא מהם אמר הק' אתה ירא להמית יראתם עתה אמור להם שאשלח דבר ביראתם לעיניהם:

'''ויכבד לב פרעה.''' בזה לא שייך שישאל רפואה דמי שמת מת ומי שחי חי:

'''קחו לכם מלא חפניכם.''' כאן לא היה התראה דהיא שלישית:

'''פיח.''' כמו רמץ רישייאלט"ש בלע' ונתן בהם כח ליקח אותם בחפניהם וזרקו משה השמימה שיפול על אדם ועל הבהמה ויהיו נכוים בו ויעלו בהם אבעבועות כי אדם נהכוה עולה אבעבוע במקום הנכוה ומכל מקום קורא אותו הפסוק שחין ושחין משמע שלא ע"י האש ולא מתולדותה כדמוכח בחולין מפני שמלא חפנים אש לא היה יכול להספיק לכל מצרים ומשום הכי מעצמו בא השחין ולא מחמת האש אלא שה"ק אינו רוצה לשנות מנהג העולם ועשה מקצת לפי מנהג העולם ולכך צוה להשליך עליהם רמץ וכן תמצא ברוב נסים שה"ק אינו משנה על מנהג העולם כמו (שמות ט"ו) ויורהו ה' עץ שנראה ששם תבלין להמתיק המים ואם היה רוצה לא היה צריך עץ וכן (במדבר כ"א) עשה לך נחש ושים אותו על נס ואם רצונו בלא נחש היה יכול לרפאותם וכן הרבה וזו המכה שחין נתעסקו בה הק' ומשה ואהרן דכתיב מלא חפניכם משמע אהרן חפן וזרקו משה השמימה ומן השמים נתחלקה ונפלה על כולם כי המכות היו ג' ע"י הק' ערוב דבר ומכות בכורות וג' ע"י משה ברד ארבה חושך וג' ע "י אהרן דם צפרדע כינים ושחין ע"י שלשתן:

'''ולא יכלו החרטומים לעמוד.''' כי כן דרך השחין על הברכיים ועל השוקיים כדכתיב (דברים כ"ח) יככה ה' בשחין רע על הברכיים ועל השוקים:

'''ויחזק ה'.''' גם בזו לא שייך לשאול רפואה כי האבעבועות מאליהן מתרפאות כאבעבוע של משה:

'''את כל מגפתי אל לבך.''' הרבה מכות שיביא בברד שהיה יורד על אדם ובהמה וממיתם ומשבר בתים ואילנות ומשחית עשב השדה כדכת' כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה וכת' ואת עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שיבר והוא הדין לבתים:

'''אל לבך.''' שאף לבו של אדם נשבר עליו ומתפחד מאד:

'''העז לשון קבוץ.''' כמו (ישעיה י') יושבי הגבים העיזו ולא נתן משה עצה לאותו רשע אלא להודיע שהירא דבר ה' משתכר הגה"ה:

'''וברד''' אבני ברד גרשל"א (grêle, Hagel) גדולה וגסה:

'''ואש מתלקחת''' אישפרטי"ר בלע':

'''ותהלך אש ארצה.''' שלדר"ש (sauta, saltò, sprang hernieder) בל' שנופלת על הארץ:

'''חטאתי הפעם.''' הפעם הכרתי שחטאתי ומודה אני שה' הצדיק ובדין עשה לי הרעות הללו:

'''ואני ועמי הרשעים.''' שעשינו לישראל רעות על לא חמס ועברתי על מצותו מלשלחם:

'''כצאתי את העיר.''' בצאתי מאתך לבא את העיר בתוך העיר אפרוש כפי וכן הוא אומר למעלה ויצא מעם פרעה ויעתר אל ה':

'''ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון.''' כלו' יודע אני כי טרם שתשלחו אותנו תיראון תהיה לכם יראה ופחד גדולה מזו:

'''והחטה והכסמת לא נוכו.''' להשחיתם בא הארבה:

'''ומטר לא נתך.''' אפי' גשמים היו נתכין ונפשרין על הארץ:

'''ויכבד לבו.''' כי ידעו כי לא יחזור הברד עליהם כי אין הק' שונה מכה שני פעמים: