ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עשה/קעט: הבדלים בין גרסאות בדף

'''זבה לספר ולהקריב.''' מצוה שתספור הזבה שבעה נקיים מדכתיב ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים וגו'. כבר ביארנו בזה {{ממ|לעיל מצוה קע"ד}} עיי"ש. ומה שלא מנה בזבה אלא ספירתה ולא טומאתה. היינו משום דטומאת הנדה והזבה אחת הן. וגם משם אחד הן. דגם נדה זבה קריי' רחמנא. וזו וזו זיבת דם נינהו. ואין ביניהן חילוק אלא בספירת נקיים ובקרבן. ולזה לא מנה בזבה אלא ספירתה וקרבנה בשתי מצות. וזה דלא כהרמב"ם וסייעתו ז"ל שמנו טומאת הנדה וטומאת הזבה כל אחת בפ"ע. ואמנם באזהרותיו מנה רבינו הגאון ז"ל גם טומאת הזבה מצוה בפ"ע כמשכ"ל. וגם זה אחד מן המקומות שחזר בו כאן ממש"כ שם באזהרותיו. וזה מוכרח לדרכו של רבינו הגאון ז"ל. חדא דכל שתי מצות שהן ענין ושם אחד ממש דרכו בכל מקום למנותן מצוה אחת. וגם כאן ענין ושם אחד ממש הן. שכל אשה הרואה דם דיני טומאה זו נוהגין בה. ועוד דכל מצוה שכבר היא בכלל מצוה אחרת כללית אינה נמנית מצוה בפ"ע לדעתו. כמו שביארנו בכמה דוכתי. וא"כ כאן דטומאת הזבה ודאי הרי הוא בכלל טומאת הנדה. דאפי' אם לא נאמרה טומאת זבה כלל בתורה. הוה ידעינן טומאתה מתורת טומאת הנדה. דמאחר שראתה דם הרי היא נדה שנוהגין בה דיני הטומאה הכתובים בנדה. אלא דזבה יצאה מן הכלל לספירה ולקרבן. ולזה אין למנות אלא הספירה והקרבן. וכמו שמנאן רבינו הגאון ז"ל כאן. ועי' לקמן בסמוך מש"כ עוד בזה: