ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/לא תעשה/קכ: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''פרוצה תלבושת שעטנז. ובל תתעלם מאבדה. ונפל. ''' כתיב {{ממ|בפרשת תצא}} לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו. וכתיב שם לעיל מיני' לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים בדרך והתעלמת מהם וגו' וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם. וזהו שכתב ובל תתעלם מאבדה. וכתיב שם לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו. וזו מצות טעינה. וזהו שכתב ונפל. והנה בשעטנז יש בו עוד לאו אחד {{ממ|בפרשת קדושים}} דכתיב ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. והבה"ג מנה שניהם. וכן באזהרות הר"א הזקן ז"ל מנה שניהם סמוכים ותכופים זה אצל זה. שכתב שם כלאים מללבוש וגם מעלות למסך עיי"ש. ופשוט דמש"כ מללבוש היינו לאו דלא תלבש שעטנז. ומש"כ וגם מעלות למסך. הכוונה ללאו דלא יעלה עליך. והיא אזהרה שלא להעלותו עליו להגן ולסוכך עליו מפני הגשמים ומפני החמה כדתנן בפרק בתרא דכלאים. אבל בה"ג כת"י רומי לא נמנה אלא לאו דלא יעלה עליך בלבד עיי"ש. וגם באזהרות הר"י אלברגלוני והר"ש בן גבירול ז"ל לא מנו אלא לאו אחד. וכן כל שאר מוני המצות לא מנו כלאי בגדים אלא בלאו אחד. וזו היא ג"כ דעת רבינו הגאון ז"ל כאן. וטעמם פשוט כמו שביארו הרמב"ן ז"ל. וכן הרשב"ץ {{ממ|בשורש תשיעי}} ובמנין הלאוין {{ממ|סי' ס"ח}} שלא באו שני הלאוין אלא להשלים דיני המצוה. כדאמרינן {{ממ|ריש פ"ק דיבמות ד' ע"ב}} דאי כתב רחמנא לא יעלה עליך ה"א כל דרך העלאה אסר רחמנא ואפי' מוכרי כסות. כתב רחמנא לא תלבש שעטנז דומיא דלבישה דאית בה הנאה. ואי כתב רחמנא לא תלבש ה"א דוקא לבישה דנפיש הנייתה אבל העלאה לא. כתב רחמנא לא יעלה עליך עיי"ש. וא"כ לא העלאה דוקא ולא לבישה דוקא אלא העלאה כעין לבישה דאית בה הנאה אסר הכתוב בשני לאוין אלו. וכל חד גלי על אידך. ונמצא דשני לאוין אלו אין בהם שום תוספת ענין באחד מהן על השני. והו"ל כלאו שנכפל שאינם נמנין אלא מצוה אחת לכ"ע: