ביאור הגר"א/אבן העזר/עז: הבדלים בין גרסאות בדף

 

 

{{עוגןמ|ב}} '''י"א דאם כו'.''' היכא דמי מורדת אמרה כו' הרי"ף ועוד ממש"ש דאם כו'. עח"מ:

{{עוגןמ|ג}} '''האשה כו'.''' דסוגיין כר"ה ממש"ש א"ל רחב"י לשמואל נדה כו' ועוד ממש"ש א"ל רחב"י לשמואל מה בין מורד כו' הרא"ש והר"ן בשם הראב"ד כ"ה המסקנא בירושלמי דאמר שם הכא אתמר ז' והכא אתמר ג' אר"י בר חנינא ע"י שהיא חייב לה ז' הוא פוחת לה ז' וע"י שחייבת לו ג' מוסיף לה ג' ואזיל לשיטתו דס"ל ממלאכה ופריך הגע עצמך שא"ל ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה ותנאו קיים כלומר חייב לה ואדחי האי טעמא וחזרו לומר בשם ר' יוחנן מפני שצערו של איש כו' כמ"ש בגמ' דידן. הר"ן והריטב"א:

{{עוגןמ|ד}} '''ודוקא כו'.''' ערש"י ד"ה אבל כו'. וכמ"ש ביבמות קי"ז א' תנו לי כתובתי כו' והנ"ל סי' י"ז ס"ב ועברא"ש ריש כלל מ"ג:

{{עוגןמ|ה}} '''אם רצה כו'.''' עתו"ס שם ד"ה אבל כו' דלא כהרשב"ם והרמב"ם וכ"כ הרא"ש והרשב"א והר"ן והריטב"א מכח אותן ראיות שהביאו תוספת שם ואע"ג שתוספת כתבו שיש דוחין כו' כבר כתבו הם שאין באותן דחיות ממש יעו"ש וכ"ד כל המפרשים והביאו עוד ראיה ממ"ש בס"פ המדיר ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין כו' הא בלא"ה אע"ג שמאיס עליה אין כופין בירושלמי ר"פ אע"פ רוצה הוא ליתן כמה שלא תחזור בה ויכולה היא ולא כן תנא האיש אינו מוציא אלא לרצונו מעיקה לי' והוא מגרש לה (ליקוט) וממ"ש בספי"ג דיבמות ואם נתכוונה לכך כולי אע"ג דע"כ מאיס לה. הריב"ש בשם הרמב"ם בסימן שס"א:

{{עוגןמ|ו}} '''אין לה כולי.''' ערש"י שם ד"ה לא כייפינן כו' ופשוט:

{{עוגןמ|ז}} '''ותטול כו'.''' כפי' דמ"ש כלתי' דר"ז כו' עד סוף הסוגיא הכל מורדת וכמש"ש מרדה כו' ומ"ש ומשהי' לה אגיט' היינו אחר שמכריזין ד' שבתות משהי' ג"כ יב"ח ואין לה כתובה אחר ד' שבתות תיכף אבל במאיס לא משהינן כלל ומתגרשה תיכף והפסיד' תיכף הכל כתובה ותוס' כו' וכן מ"ש תפסה דוקא במורדת אבל באומרת מ"ע ל"ג מזינתה דנוטלת בלאותיה הקיימין כמש"ש ק"א א' ודינ' כממאנת שם דאתנהו אידי ואידי שקל' וליתנהו אידי ואידי לא שקל' ומשל בעלה אינה נוטלת כלום כמש"ש נ"ד א' כי אקני לה אדעתא כו' ואף באלמנה ה"ה בכלל כתובתה כמש"ש שמין כו' וכאן ל"ל כתובה וז"ש ואפי' מנעל כו' ואמר וכל מה כו' כנ"ל כי אקרי כו' וכ"כ הרמב"ם שלא נתן לה ע"מ שתצא וכ"כ הרי"ף והר"ן בשם הגאונים וכ"כ הרא"ש וכמש"ש בב"ב קמ"ו ב' הדר' בה כו' דאדעתא דהכי לא מחל ונתן אבל במורדת בנצ"ב דאיתנהו בעינייהו אינה נוטלת אא"כ תפסה ובזה לבד חלוק ממ"ע ובשאר נכסים שוה למ"ע וכנ"ל דמש"ש בלאותיה היינו נצ"ב אבל נ"מ לא הפסידה אם הוא בעין ובירוש' על מתני' מהו לפחות מן פרא פורי' דידה ופי' מנדוני' נשמעיניה מן הדא רי"א לעולם הו' פוחת כו' לא אמרו אלא ירושה דבר שאינו מצוי ר"ל דל"פ אלא בנ"מ וה"ה בירושה שכבר נפלו לה דהיינו נ"מ פליגי הד"א אפילו לפחות מפר' פורנין דידה יפחות אלמ' דוקא מנדוני' דידה אבל בנ"מ לא כת"ק וה"ה לאחר תקנת רבותינו וז"ש אפי' כתובותיך ק' מנה כו' אבל מנ"מ לא והרמב"ן פי' מפר' פורנין היינו נ"מ ומ"מ מודה שלאחר תקנת רבותינו נ"מ הוא שלה ועבר"נ וריב"ש וריטב"א. והרמב"ן ורשב"א מפ' דכל מ"ש מכלתיה דר"ז ואילך הכל במ"ע כפירש"י וכן מ"ש משהינן כו' הכל במאיס עלי ואינה מפסד' הכתובה עד יב"ח ובתוך יב"ח אין מכריזין ולא פוחתין מכתובת' ואם גירש נותן כתובתה משלם וכן אם חזרה בה לא הפסידה כלום ולאחר יב"ח הפסידה עיקר כתובה ותוס' כמ"ש בר"פ אע"פ נ"מ למורדת וכן כל מה שנתן לה כנ"ל ונצ"ב אם תפסה נוטלת ונ"מ לא הפסידה ונוטלת מה שהוא קיים אבל במורד' מכריזין ד' שבתות ונמלכין ואח"כ מגרשין מיד ומפסדת אחר ד' שבתות הכל כנ"ל ואפי' נצ"ב ולא מהני תפיסה וכנ"ל דמש"ש מכלתיה דר"ז לא קאי אלא אמ"ע אבל נ"מ נוטלת אף בלא תפיסה כנ"ל ועמ"מ פי"ד מה"א הלכה ח' וט' והרא"ש פי' ג"כ סוגי' דכלתיה דר"ז במאיס עלי אלא שכ' דכיון במ"ע משהינן יב"ח כ"ש במורדת ולפ"ז לא הפסידה הכתובה עד יב"ח בין במורדת בין במ"ע ואין חילוק ביניהם אלא בהכרזה ד' שבתות שהוא דוק' במורדת וכ' הטור שה"ה בנכסים שוין דין מורדת ומ"ע שתפיסה דוקא בנצ"ב הקיימים ונ"מ הקיימים לעולם נוטלת וכתובה ותוס' ומתנה לעולם ל"ל כנ"ל והר"ן כ' דקאי אמורד' אבל במ"ע לא הפסידה כלום אפי' הכתובה לפיכך לא דברו בזה בג' כלום שהיה כשאר הנשים ואין נזקקין ב"ד בדבר ויכופנה הבעל בכל כפיות שיכול ואם רוצה יגרשנה וכן פי' הריטב"א אבל כתב הריטב"א אבל לא מצינו לא' מרבותינו שפיר' כך אבל כולם כ' דקנסי' לה כו' ודאי נשתקע פי' זה ונמצא ג' שיטות שיטת הרמב"ם והוא שם בש"ע כלשונו דקאי אמורדת ושיטת הרשב"א דקאי אמ"ע ושיטת הטור דקאי אשניהם וז"ש כאן הרמב"ם אם אמרה כו' אם רצה כו' כשיטתו דמפסדת תיכף וא"א יב"ח וא"צ תפיסה:

{{עוגןמ|ח}} '''וי"א דאף כו'.''' הוא שיטת הרשב"א והרא"ש אבל דבריו תמוהין דלא הזכיר יב"ח לשיטתם:

{{עוגןמ|ט}} '''וי"א דאפי' כו'.''' הוא תמוה מאוד דליתא לכל השיטות דאין פלוגת' ביניהם אלא בנצ"ב אם צריך תפיסה ויב"ח אם צריך דלהרמב"ם דוקא במורדת ולהרשב"א דוקא במ"ע ולהרא"ש וטור בשניהם אבל בשאר אין חילוק ביניהם ואף שהרלב"ח הביא שיטה אחרת דכלתיה דר"ז דתפסה מיירי בנ"מ אבל בנצ"ב לא מהני תפיסה אבל בודאי בטלה דעתו נגד כל המפרשים הרמב"ן ורמב"ם ורשב"א ור"נ וריטב"א וריב"ש ורא"ש וטור וכל הגאונים וכל המפרשים ועוד מאי אפי' נ"מ:

{{עוגןמ|י}} '''שולחין כו'.''' שם פעמים שולחין כו':

{{עוגןמ|יא}} '''וי"א כו'.''' ערש"י ותוס' שם ד"ה דוקא כו' וכ"ד כל הפוסקים:

{{עוגןמ|יב}} '''נמלכין בה כו'.''' ל"ג מש"ש ואיהו כמאן כו' עד דאיתמר וה"ג אמר רבא אר"ש הלכה כו' ושיטות אחרות יש בזה רש"י ושיטת ר"ת ועתו"ס שם ד"ה ואינהו ושיטה אחרת לראב"ד הביאו הר"נ ושאר מפרשים והמחוורת היא שיטת ר"ת לפי גירסת הגמ':

{{עוגןמ|יג}} '''ותאבד כו'.''' אבל להרא"ש והטור אינה מפסדת אלא אחר יב"ח אבל קודם אינה מפסדת מהכתובה כלום:

{{עוגןמ|יד}} '''ואין נותנים כו'.''' אבל להרשב"א מגרשה מיד:

{{עוגןמ|טו}} '''ואין מזונות כו'.''' גמ' שם:

{{עוגןמ|טז}} '''ומעשה כו'.''' כיון דל"ל מזוני כמש"ש מ"ז ב' וש"מ:

{{עוגןמ|יז}} '''אבל כו'.''' הרא"ש שם סוף סל"ד ע"ש:

{{עוגןמ|יח}} '''ואם מתה כו'.''' הרי"ף שם ע"ש:

{{עוגןמ|יט}} '''וחייב כו'.''' הרא"ש שם:

{{עוגןמ|כ}} '''ולאחר יב"ח כו'.''' וקאי אפירות ופרקונה וקבורתה וז"ש מאחר שיכול כו' אבל מ"מ ירושתה לא מיפקע ועבד"מ סק"ח:

{{עוגןמ|כא}} '''ולאחר יב"ח כו' אבל כו'.''' דבשביל זה משהין יב"ח וזהו לשיטת הרא"ש וז"ש ואם מת כו' ואם רוצה כו' אבל לדעת הרמב"ם מפסדת אחר ד' שבועות הכל כנ"ל ולדעת הרשב"א הדין זה במ"ע וכמ"ש במ"מ אבל דברי הרב תמוהין:

{{עוגןמ|כב}} '''ואם רוצה כו'.''' דאסור לשהות כו'. מ"מ:

{{עוגןמ|כג}} '''וי"א דבזה"ז כו'.''' עב"ש:

{{עוגןמ|כד}} '''ואין חילוק כו'.''' וי"ח עברא"ש בשם ירוש' במה אנו קיימין ונראה כדברי המפרשים כו' וכן כתב המ"מ דהרמב"ם ס"ל כמשמעות גמ' דידן דאין חילוק אבל הרשב"א פ' כהירושלמי וה"ה לחולה וכמ"ש הרא"ש שם וכן חולה אם כו' ולגמ' דידן אין חילוק:

{{עוגןמ|כה}} '''ואפי' היה כו'.''' עבה"ג וע"ל סימן ע"ו ס"ט:

{{עוגןמ|כו}} '''וכן ארוסה כו'.''' ברייתא ומימרא שם:

{{עוגןמ|כז}} '''וי"א כו'.''' בברייתא שם וכשיטתן שפ' כמשנה ראשונה וכמש"ש ל"ק כאן כו' וע"ל ר"ס קס"ה:

{{עוגןמ|כח}} '''המורדת כו'.''' כנ"ל דאדעתא דלמיפק כו':

{{עוגןמ|כט}} '''אבל נכסים כו'.''' גמרא שם וכפיר' דאמורד' קאי וכנ"ל:

{{עוגןמ|ל}} '''וקרקעות כו'.''' הרא"ש שם ובתשו' והטור אבל הרשב"א והריב"ש וש"פ כ' דמטלטלין דוקא תפס' אבל לא תפס' אע"ג דאינה ברשות הבעל לא יהבי' לה משום דכל היכא דאיתיה ברשותו דבשל אע"ג דבספ"ט דב"ב אמרי' יחלוקו מלמד דהוא ברשות שניהם התם כדקתני טעמ' הללו באין לירש והללו כו' משא"כ בחיי הבעל כיון שקיבל אחריות ברשותו הוא וז"ש בבמ' תפסה כו' לא תפסה ולפיכך קרקעות דלא שייך בהו תפיס' מקרי הבעל מוחזק לעולם וכמ"ש קרקע בחזקת בעליה עומד ת:

{{עוגןמ|לא}} '''וכ"ז כו' אבל כו'.''' ר"ל אם הם בעין וכנ"ל וזהו לדעת הרמב"ם והרא"ש אבל לדעת הרשב"א אף נצ"ב שלה הם במורד' כנ"ל:

{{עוגןמ|לב}} '''וי"א דכ"ז כו'.''' ע"ש ברא"ש סל"ה הדין הוא דינ' כו' וכ"כ הרי"ף וכ' הרז"ה והרמב"ן דדינא דמתיבת' היא במ"ע וז"ש שם כדאית' ואמר לא בעינה ליה כו' ושם וכן היה דן ר"מ ז"ל כו' וכשהיה כו' הלכך לא היה כו' ר"ל שלא היה דינא דמתיבתא במ"ע אם לא כו' וקאי אלמעלה אדין מאיס עלי אבל הרמב"ם כ' שאין לדון כלל בדינא דמתיבתא וכן פ' הרז"ה והרמב"ן שבטלה דינא דמתיבת' ולכן השמיטו בש"ע:

{{עוגןמ|לג}} '''אבל כל מה כו'.''' כנ"ל דאדעת' כו':

{{עוגןמ|לד}} '''ואין כופין כו'.''' ברא"ש שם ואפשר כו' אבל לא שיכפוהו כו' וכנ"ל:

{{עוגןמ|לה}} '''ואם עשה שלא כו'.''' עבהג"א שם ד"ה אבל רב האי כו' וכ"כ רגמ"ה כו' וכ"נ שהוא דעת הרי"ף שכ' ולד"ה כל מאן כו' בין מעיקר תקנתא והוא ע"כ במורד' וכ' הרא"ש בתשו' שכה"ג יש לסמוך אהגאונים ז"ל:

{{עוגןמ|לו}} '''וי"א עוד כו' אז כו'''' ברא"ש שם אבל הי' מצוה להחרים כו' וכשהיה כו':

{{עוגןמ|לז}} '''ואין חילוק כו'.''' עח"מ:

{{עוגןמ|לח}} '''אפי' במקום כו'.''' ר"ל שעושין כמ"ש הג"א בשם הגאונים ולא ה"ל להרב לכתוב במורדת דה"ה בכל שכופין להוציא אפי' מדינא דגמרא והוא מדברי הרי"ף והרא"ש שם ולד"ה כל מאן דכייפין כו' בין כו':

{{עוגןמ|לט}} '''אם אביה כו'''' עח"מ וב"ש:

{{עוגןמ|מ}} '''הבגדים כו'.''' דכל שלא שמה לו הוי נ"מ וכמ"ש ברפ"ז דיבמות ואפי' בגדים שראוי לבעל ולא שמה לו הוי נ"מ כמ"ש בכתובו' ע"ט ב' אר"נ עייל' כו' וערש"י שם:

{{עוגןמ|מא}} '''איש ואשתו כו'.''' עבה"ג ואע"ג שלפי הגמרא דידן פירוש המשנה שאינו יורה כחץ מ"מ דין הירושלמי אמת. מ"מ:

{{עוגןמ|מב}} '''מחרימין כו'.''' הוא תקנת הגאונים ע"כ טענת ספק כמו שכ' בחשן משפט. מ"מ:

{{עוגןמ|מג}} '''ועושין פשרה.''' כפירוש פ"י מש"ש יעשו כו' ומ"ש אומרים להם התייחדו כו' זהו מ"ש בירושלמי שם והביאו הר"נ שם יעשה סעודה כו' וסבירא ליה להרמב"ם דהכי קאמר קודם לזה יעשה סעודה ויפייס ואחר כך יעשה דרך בקשה: