ט"ז/יורה דעה/קלד: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''מים שנתערבו כו'. ''' רמ"א הקשה דדבריו סותרין זה את זה כו' ולע"ד נראה דדברי הש"ע נכונים ואילו לא כתבן ראויין הן עדיין להכתב דעיקר הקושיא היא מדכתב תחילה בנ"ט ועל זה אמר אבל אם נפל כו' דמשמע שבא להקל אפילו בנ"ט ועוד יש להקשות לכאורה מדכתב אם נפל האיסור להמותר ראשון ראשון בטל והיינו אפילו נתערב אח"כ יותר מכדי נתינת טעם דווקא דאי בפחות מכדי נתינת טעם אמאי כתב דדוקא שיזרוק מצרצור קטן כו' הא מצרצור גדול אסור אפילו בפחות מנתינת טעם והא בכל האיסורים הוה בנתינת טעם דוקא וכאן נמי הוה בכדי נתינת טעם כיון דמין באינו מינו הוא ואף על גב דבב"י בשם ר"ת הביא דבנפל איסור להיתר לא אמרינן קמא קמא בטל כשהקילוח גדול אפילו כשיש בהיתר לבטל הקילוח וזה הביא גם בדרישה אבל אין מזה ראייה דר"ת מיירי שם מיי"נ שנפל ליין דהוה מין במינו דאוסר בכל שהוא משא"כ באינו מינו דהוה בנ"ט אלא ודאי דהאי ראשון בטל היינו אם יש אפי' יותר מנ"ט וא"כ סותר מ"ש אח"כ ואם נתרבה וכו' ומו"ח ז"ל פירש דהאי ואם נתרבה פי' שמערה מכלי גדול שקילוחו גדול ואין זה במשמעות הלשון כלל ותו דאם הקילוח מצרצור קטן אינו אוסר אפי' ביותר מכדי נ"ט בהיתר למה יאסור קילוח גדול בכדי נ"ט דוקא דאי יש איסור מכח נ"ט למה יהיה מותר בקילוח קטן הא מ"מ נ"ט יש לפנינו תיתי מהיכי תיתי מ"מ הטעם שוה בזה ובזה ונלע"ד דהכל נכון דהסעיף הראשון הוא כולו לשון הרמב"ם פ' ט"ז דמ"א וכן הסעיף הזה עד מעט מעט הוא ג"כ ל' הרמב"ם והש"ע הוסיף עליו ואם נתרבה כו' והוא מוכרח דהוקשה לו בדברי הרמב"ם למה כתב בסעיף א' אפילו עירה כל היום ראשון ראשון בטל וכאן לא הזכיר לשון כל היום אלא ודאי דחילוק יש בדבר דאע"ג דבמין במינו באיסור להיתר בטל אפילו האיסור סך גדול היינו לפי שאין הטעם נשתנה וע"כ מועיל הביטול ראשון ראשון אבל באינו מינו היאך נתיר ביש בו נתינת טעם וכמו שכ' התוס' בפ' השוכר {{ממ|ד' ע"ג}} וז"ל ותדע שכן הוא דאי לא תימא הכי וכי אם אדם מערב חלב בקדרה של היתר מעט מעט בסירוגין עד שנתרבה לסוף שיש בנ"ט לקדרה וכי ס"ד שיהיה מותר מטעם קמא קמא בטיל אלא ודאי לא אמרי' קמא קמא בטיל כיון שיש מן האיסור בסוף בנתינת טעם עכ"ל וה"נ ס"ל לרמב"ם והיינו במין במינו יש בצד אחד חומרא מבאינו מינו ובצד אחד יש בו קולא מאינו מינו דהיינו במין במינו בהיתר לאיסור חמור מאד דאסור אפילו בכל שהוא איסור והיתר הרבה אבל באינו מינו אסור בנותן טעם דוקא ובאיסור לתוך היתר במינו יש קולא גדולה דהיינו בקילוח קטן אין אוסר אפי' עירה כל היום כיון שאין הטעם משתנה ואין איסור אלא מצד גזירת הכתוב מ"ה כיון שהראשון בטיל אין כאן גזירת הכתוב אבל באינו מינו שהאיסור מכח נ"ט אם נתרבה עד שיש כדי נ"ט בהיתר ודאי אסור אף על פי שבא לתוכו מעט מעט ומכל מקום בקילוח גדול שוין הן מין במינו עם מין באינו מינו כשהאיסור נפל לתוך היתר דהיינו כמו שאוסר במינו אפילו בפחות מכדי נ"ט ה"נ באינו מינו ואע"ג דבכל איסורין שבתורה אמרינן שאין האיסור בפחות מכדי נ"ט באינו מינו מכל מקום כאן שהאיסור משום עבודת כוכבים חמיר טפי ואוסר אפילו באינו מינו אפילו בפחות מכדי נ"ט כיון שהקילוח גדול דכמו שקילוח גדול יש לו חומרא במינו שמשוה יחד היתר לאיסור ואיסור להיתר ואסור בשניהם בכל שהוא ולא מהני ביטול ואפילו במקום ששייך בו ביטול ה"נ גורם הקילוח גדול באיסור עבודת כוכבים דאף באינו מינו אוסר בפחות מכדי נ"ט בהיתר והמשך דברי הסעיף הזה הם על נכון בדרך זה מים שנתערבו כו' יש כאן קולא דאינו אוסר רק בנ"ט בד"א שיש קולא כאן בהיתר לאיסור אבל מאיסור להיתר בדבר אחד יש כאן חומרא כמו במין במינו דהיינו דראשון בטיל דדוקא בצרצור קטן אמרינן כן כמו לעיל ונקט ראשון בטל לאשמועינן דוקא צרצור קטן כמו שכתב הרא"ש בשם ר"ת הביאו ב"י לענין חבית דהוי כמו צרצור לר"ת דהיתר שלו עד כדי נ"ט ואפ"ה אמר ראשון ראשון בטל אבל בקילוח גדול לא בטל כמו לעיל ואוסר אפילו בפחות מנ"ט ע"כ לא הוצרך להזכירו פה בפי' אלא שיש כאן באינו מינו חומרא אחת דכל שנתרבה ובא לידי נ"ט בהיתר אסור כאן אפילו בקילוח קטן ולא מהני לזה ראשון בטל משא"כ במינו לעיל מהני ראשון בטל אפילו באיסור שנתרבה הרבה מאד נמצא לפי זה גם מסקנת הש"ע כהרמ"א רק שבאינו מינו החמיר בקילוח גדול אפי' בפחות מכדי נ"ט בהיתר כיון שהוא עבודת כוכבים ואיסור עבודת כוכבים יש לו שני חומרות משאר איסורים האחד כשאיסור עבודת כוכבים למטה ונפל היתר אפי' הרבה מאד אין מבטלו עד שיבוא עליו היתר מאינו מינו ויבטל טעמו והשני אפילו במקום שיוכל להבטל דהיינו שהיתר למטה מ"מ אם הקילוח גדול אינו בטל וזהו אפילו באינו מינו ששייך בו ביטול באינו נ"ט בהיתר מ"מ הקילוח גדול מונע הביטול וקורא אני בזה על הש"ע סוד ה' ליראיו: