ט"ז/אבן העזר/מ: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגןמ|ו}} '''שנים נותנין גט''' פי' אם תנשא לעלמא אבל אלו השנים נותן א' גט ותהא מותרת לשני וכתב רש"ל נ"ל שיגרש הא' וינשא הב' אבל איפכ' לא דשמא יאמרו מחזיר גרושתו ואין משמע כן ונראה דאין כאן חשש זה דכ"ע (ידעי) שלא קדשה אלא אחר זמן לא מהיום ממש ול"ד למקדש פחות מש"פ דמקודשת מספק ובא אחר דצריכה גט משניהם דשם אין ידוע לכל במה קדשה וכדאי' בפ' האומר דף נ' דבפרוט' לא קים להי:

{{עוגןמ|ז}} '''גט מכל א' כו'.''' דאי תנאי הוי הוה מקודש' לראשון לחוד ואי חזר' הוי להאחרון לחוד מקודש' אבל האמצעי לא הוי קידושין ממ"נ היינו סבר' דאביי וכ"פ הרא"ש אלא דהרמב"ם מחמיר בכולן להצריך מהם גט דשמא הראשון הוה חזר' והאחרים תנאי' ממיל' הוי קידושי האמצעי שפיר (קידושין) והא דנקיט ולאחר י' ימים הוא אין צורך דאפי' קדש סתם כיון דאין אחריו שום מקדש אלא אגב אחריני נקטי וע' בסוף הסימן מה שכתבתי בזה על דברי ב"י:

{{עוגןמ|ח}} '''לאחר שאתגייר כו'.''' בכל אלו אין קידושין תופסין בה עכשיו ע"כ מה שמזכיר אחר שיהיו ראויה לקדושין הוה דבר שלא בא לעולם אבל ביבמה יש ספק אי תפסי בה קידושין בעודה יבמה ע"כ גם בתנאי זה הוה ספק כסעיף שאח"ז. בב"י מביא סוגית הגמרא בזה דרב ס"ל דבאומר מעכשיו לאחר ל' יום הוי ספיקא כר' יוחנן ס"ל אפי' הן מאה קידושין תופסין בכולן ולענין הדין שנים שוין דצריכה גט מכולהו וכ"כ הטור בהדיא לדעת ר"ח ורי"ף צריכים גט משלשתן והיינו דר"ח פוסק כר' יוחנן ורי"ף פוסק כרב ומכח זה הקשה ב"י על דברי הרא"ש שכ' דר"ח פוסק כר' יוחנן ורי"ף כרב ומסתברא דמאי צריך להכריע כר"י והלא גם ר"ח דפוסק כר"י הוי דינא הכי דצריכה גט מכולן ודחק לפרש דבאמת אין נ"מ לדינא אלא דבטעמ' פליגי ודרך זה הוא תמוה מאד ומו"ח ז"ל כתב דיש נ"מ לדינא לר"ח דלאו כל שלשתן שוה (דקידושין) ודאי הן דאוריית' ואי מיית חד מינייהו והיא ערוה לאחיו פוטרת צרותיה מחליצה ומיבום אבל לרי"ף דקדושי ספק הן אינה פוטרת ומ"מ לגבי גט השוו דצריכה גט משלשתן וכ' על הב"י דכ' דאין נ"מ לדינ' תקפ' עליו משנתו בזה ואני אומר דמ"ש הוא דיש נ"מ לענין פטור חליצה תקפה עליו משנתו דודאי אינה פוטרת מחליצה זו האשה דהא אסורה לו לאחיו שקידשה להיות לולאשה כיון שהי' תפוסה לאנשים אחרים בקידושין ג"כ ממילא לענין פטור חצרות הוי כאלו זו לא היתה אשתו של אחיו המת כמפורש לקמן סי' קע"ג סעיף ד' דאם היתה היבמה באיסור ערוה על הבעל אינה אשתו ואינה פוטרת הצרה שלה מחליצה דהיא כאילו לא היתה אשתו מעולם מכ"ש כאן שאסורה לכל אדם כ"ז (שלא) נתגרשה מכולן והאיך יפטר את צרתה מחליצה מכח צרת ערוה דהיה ערוה למקדש אותה ולכל אדם מחמת איסור א"א שעליה מכל (אלו) שקדשו אותה אבל באמת תקפו על הרב רבינו ב"י משנתו דלא דק דהא יש נ"מ רבתא בין ר"ח שפסק כר"י ובין הרי"ף דפסק כרב דהיינו אם אומר בפי' אני מקדש מעכשיו בתנאי שתמתין לי שלשים יום דלרב פשיטא שהי' מקודשת לראשון ולא להאחרונים כלום עלי' דהא אין כאן חזרה א"ו תנאי ממילא דאין כאן קדושין אלא לראשון אבל לר"י אפילו בזה דהוי תנאי קדושי כולן תופסין בה דהא כ"א שבק רוחח' לחברו ותמהני על הגאונים הנ"ל איך נעלם מהם דבר מפורש כזה וגם על הר"מ יש לתמוה במ"ש ב"י בשמו דמ"ה פסק הרמב"ם כרב משום דבז' יוצא כל החומרות הרי מצינו לר"י חומרא טפי באומר בפי' לשון תנאי דאפ"ה כולן יש להם בה קידושין משא"כ לרב ע"כ נראה ועיקר דמה שפסק הרי"ף דלא כר"י הוא מטעם דלר"י צריך לדחוק ולתירץ בגמ' גזירה משום מהיום אם מתי וכמ"ש הרא"ש מטעם זה מסתברא כרי"ף נמצא דקי"ל כרב אפי' לקולא דהיינו באומר כפי' בתנאי דאז מקודשת ואינ מקודשת עד שיגמרו ל' יום ונגמרו קדושי א' ובז' ס"ל לרב כשמואל: