חזקוני/שמות/לח: הבדלים בין גרסאות בדף

'''במראת הצבאת''' לשון ראיה פי׳‎ היה נתון בין אהל מועד ובין המזבח משוך מעט כלפי צפון כדי שתראנה אותו הנשים הצובאות ויהיה נזכר להם שמשם משקים את הסוטות כדכתיב בפרשת סוטה מים קדושים בכלי חרס, ומתרגמינן מי כיור במאן דחסף. ולפי פרש״‎י ''' במראת הצבאת''' כמו ממראות בי״‎ת במקום מ״‎ם, דוגמא והנותר בבשר ובלחם.

'''אשר צבאו פתח אהל מועד''' להתפלל ולשמוע תושבחותיו והלוליו של הקב״‎ה מפי הכהנים והלוים.

'''מזה ומזה''' אשני פסוקים קאי אל הכתף, ולכתף השני שהם מזה ומזה לשער החצר. שלימא סדרא דפרשת ויקהל

'''אלה פקודי המשכן''' ואיזה משכן ''' משכן העדת''' שלא תטעה במשכן אחר, כגון משכן קרח וכיוצא בו, אומר לך כאן שהוא ''' משכן העדת''' שהלוחות שוכנות בו.

'''ובצלאל בן אורי בן חור''' וגו'. פרש״‎י אפילו דברים שלא אמר לו רבו כו׳‎ כגון צפוי ראשי העמודים.

'''ויהי זהב התנופה''' על שם שהמנדבו מניפו בטלטולו כשנותנו לגזבר נקרא תנופה.

'''תשע ועשרים ככר''' וגו׳‎ כי מעיינת ביה שפיר תמצא סכום זהב של כל מלאכת המשכן עולה לאלף וארבע מאות וחמשים ושש ליטרין ועשרים פשיטים מפשיטים זהב.

'''וכסף פקודי העדה''' פירש לך הכתוב מה נעשה בכסף ובנחשת לפי שהכסף היה כפורים ועל האדן היה המשכן עומד ועוד שהרבה כלים נעשו מהכסף ומהנחשת אבל בזהב לא פי׳‎ לפי שלא נעשה ממנו כלי שלם רק המנורה והכפורת אך צפו ממנו כגון הקרשים והארון ומזבח הפנימי והשלחן והבדים.

'''מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים''' הם י״‎ב אלף וע״‎א מנה של חול שהן משקלות שקורין מרקי״‎ש.

'''בקע לגלגלת מחצית השקל''' כשיבוקע השקל הרי הוא לחצאין וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבכסף זה די לצורך כל מלאכת הכסף שבמשכן כמו שמפרש הכתוב לפיכך צוה שיעור זה.

'''את אדני הקדש ואת אדני הפרכת''' שהיו מאה כיצד לארבעים ושמונה קרשים שבמשכן הוצרך תשעים וששה אדנים שני אדנים תחת הקרש האחד, וד׳‎ לפרכת הרי מאה.

'''ונחשת התנופה שבעים ככר ואלפים וד׳‎ מאות שקל''' הם שמונת אלפים וחמש מאות וצ״‎ב מנים חול שקורין מרק״‎ש.

'''ויעש בה''' מאותה תנופה. ''' בה''' במקום ממנה כמו שפרשתי גבי מראות הצובאות.

'''את אדני פתח אהל מועד''' מששים וחמשה ככרי נחשת עשו ששים וחמשה אדני נחשת לכל החצר סביב ולמסך פתח המשכן ככר לאדן, ומן החמשה ככרים הנותרים והאלפים וד׳‎ מאות שקל עשו מזבח הנחשת וכליו ואת יתדות המשכן והחצר. חז״‎ק הרי שייר לפרש כאן קרסי נחשת לעשתי עשרה יריעות והמקבות לתקוע בה את היתדות לפי מה שפרש״‎י בסוף פרשת תרומה. אבל אין לתמוה מן הכיור כמו שפרש״‎י בסוף פרשת ויקהל. אל יעלה על לבב אנוש לומר שלא נדבו זהב וכסף ונחשת אלא מה שכתוב כאן, כי הרבה יותר ממה שכתוב כאן נדבו אלא כתב לך מן הזהב את שהוצרך למלאכת הזהב והמותר נתנו באוצר לכל צרכי קדש וצבור וכן עשו מן הכסף ומן הנחשת. ואי אפשר לומר שנדבו בצמצום מה שהוצרכו, וגם א״‎א לומר שמנה בני תשע עשרה ובני ששים ואחת ובני שבעים ובני שמונים שנה שלא היו במנין ששים רבוא ולא נדבו, שהרי כתיב כל מרים תרומת כסף ונחשת, דמשמע כל הרוצה לתרום יהיה תורם אפילו אינם בני עשרים או יתרים על ששים דמי איכא למימר שלא הביאו אלא בקע לגולגלת אלא ודאי נדבו והותירו הרבה כדכתיב והותר.