חזקוני/ויקרא/כו: הבדלים בין גרסאות בדף

'''לא תעשו לכם אלילים''' על ידי שנמכר לכנעני הזהירו על עבודת כוכבים.

'''את שבתתי תשמרו''' מתורגם בתרגום ירושלמי בענין שנות שמיטה שכן הם נקראו שבת.

'''ומקדשי תיראו''' שנת היובל קדש תהיה לכם כך נדרש בתנחומא. שלימא סדרא דפרשת בהר

'''אם בחקתי תלכו''' אם תעשו מה שהטלתי עליכם לעשות אף העננים והארץ והאילנות שנבראו בשבילכם יעשו לכם מה שעליהם מוטל לעשות.

'''גשמיכם בעתם''' אבל בשלא בעתם הם מרקיבים את התבואה.

'''והשיג לכם דיש''' וגו'. כשם שתהיו תדירים בשמור מצותי בלא בטול כך תהיה ברכתכם בלא בטול ובלא הפסק בין ברכה לברכה.

'''וישבתם לבטח בארצכם''' למעלה בפרשת בהר כתיב וישבתם על הארץ לבטח חזר כאן והאיר דבריו והוסיף ואמר בארצכם בארץ שלכם, אבל בימי רעב בני אדם יגלו, כמו שנאמר לא תוסף תת כוחה לך, נע ונד תהיה בארץ. ואומר נודד ללחם איה.

'''ונתתי שלום בארץ''' פרש״‎י וכן הוא אומר עושה שלום ובורא את הכל. חז״‎ק הרי בפסוק כתיב יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע.

'''והשבתי חיה רעה''' עליו נאמר זאב וטלה ירעו כאחד.

'''[מן הארץ''' זו ברכה נוספת, שהחיות רעות לא יגורו ליד בהמות הבית].

'''ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו''' אחד רודף כ׳‎ וכשהם באגודה אחת אחד רודף ק׳‎ לפי שגדול זכות המרובים.

'''רבבה''' עשרת אלפים, וראיה לדבר ולקחנו עשרה למאה ומאה לאלף ואלף לרבבה.

'''והקימתי את בריתי אתכם''' שנשבעתי לאבותיכם שתהיו רבים ככוכבי השמים וכעפר הארץ.

'''ואכלתם ישן נושן''' על ידי רבוי התבואה שתותר בעת הקציר תערבו אותה עם החדשה בכל שנה ומתוך כך ואכלתם ישן נושן.

'''והייתי לכם לאלקים''' לדיין ולשופט לנקום נקמתכם.

'''מטת עליכם''' העול שיהיה מטה ראשיכם וצואריכם כלפי ארץ.

'''ואולך אתכם קוממיות''' בקומה זקופה כשם שהשור זוקף ראשו כשמרימין את העול מעל צוארו, כדכתיב ובני ישראל יוצאים ביד רמה.

'''את כל המצות האלה''' שום מצוה מן המצוות האלה, דוגמא לא תעשו כל מלאכה כל אלמנה ויתום לא תענון.

'''ואם בחקתי תמאסו''' כנגד אם בחקתי תלכו.

'''ואם את משפטי תגעל נפשכם''' כנגד אם את משפטי תשמורו.

'''לבלתי עשות''' כנגד ועשיתם אותם.

''' להפרכם את בריתי''' כנגד והקמותי את בריתי אתכם.  

'''אף אני אעשה זאת לכם''' מדה כנגד מדה אני אמרתי והיה אם שמוע תשמעו וגו׳‎ לא אשים עליך כי אני ה׳‎ רופאך עכשיו אם לא תשמעו לי אין אני רופאך אלא אפקוד עליכם חליים רעים.

'''בהלה''' נגד וישבתם ואין מחריד.

'''בהלה את השחפת''' וגו'. בהלה של שחפת ושל קדחת שמכלות עיניים שמצפים לרפואה ואין. ד״‎א ''' את השחפת''' עם השחפת. פרש״‎י ואיזו זו מכת מותן, יש מפרשים אותו לשון המתנה תוחלת ממושכה ואינה באה וי״‎מ מכת מתניים והיא מכה ראשונה.

'''ומדיבת נפש''' כנגד מהיות להם עבדים כלומר הוצאתי אתכם מדאבון העבדות על מנת שתקבלו ושתקיימו מצותי ועכשיו שלא קיימתם אפקוד עליכם דאבון נפש היא מכה שנייה.

'''וזרעתם לריק''' זרעכם כנגד והשיג לכם דיש והיא מכה שלישית.

'''ואכלהו איבכם''' כנגד ואכלתם, אני אמרתי תאכלו אתם עכשיו יאכלוהו אויביכם והיא מכה רביעית.

'''ונתתי פני בכם''' כנגד ופניתי אליכם והיא מכה חמישית.

'''ונגפתם לפני איביכם''' היינו ''' ורדו בכם שנאיכם''' כנגד ונפלו אויביכם לפניכם והיא מכה ששית.''' '''  

'''ונסתם ואין רדף אתכם''' כנגד ורדפו מכם חמשה מאה והיא מכה שביעית.

'''ואם עד אלה''' כמו שפירש״‎י ואם בעד אלה כמו עור בעד עור ויסגור ה׳‎ בעדו.

'''ויספתי ליסרה אתכם''' אוסיף ליסר אתכם שבע מכות אחרות דוגמא ויסף חמישתו עליו.

'''שבע''' על שם שנת השבע שלא שמטתם בה והענין מוכיח אז תרצה הארץ את שבתותיה.

'''על חטאתיכם''' בשביל חטאתיכם דוגמא כי עליך הורגנו כל היום. כי עליך נשאתי חרפה.

'''ושברתי את גאון עזכם''' כנגד ואשבור מוטות עולכם והיא ראשונה. שמיכם כברזל כנגד ונתתי גשמיכם והיא שנייה.

'''ארצכם כנחשה''' כנגד בעתם והיא ברכה לעצמה והיא שלישית.

'''כנחשה''' שם דבר של נחושת כמו ונחתה קשת נחושה זרועותי.

'''ותם לריק כחכם.''' כנגד ובציר ישיג את זרע, ומצינו לשון כח גבי תבואה כמה דאת אמר לא תוסף תת כחה לך והיא רביעית.

'''ולא תתן ארצכם''' כנגד ונתנה הארץ והוא חמישית.

'''לא יתן פריו''' כנגד יתן פריו והם שתיים כמו שפרש״‎י.

'''ואם תלכו עמי קרי''' לומר אינו ענין קבוע רק מקרה הוא.

'''שבע כחטאתיכם''' שבע מכות כשם שאתם חוטאים בשנת השבע.

'''והשלחתי בכם''' וגו', כנגד והשבתי חיה רעה ומרובה מדת טובה ממדת פורעניות שהרי במכה לא כתוב חיה רעה.

'''ושכלה אתכם''' כנגד ורדפתם את אויבכם בשכבר הייתם רודפים עכשיו תהיו פוסקים מרדוף שתהיו משוכלים.

'''והכריתה את בהמתכם''' כנגד מן הארץ שהיא ברכה לעצמה. שכן פירושו והשבתי מכם חיה רעה, וכמו כן אשבית אותה מן הארץ, שהיא מקום דירת בהמה.

'''והמעיטה אתכם''' כנגד והרביתי אתכם.

'''ונשמו דרכיכם''' כנגד ונתתי שלום בארץ הרי שבע פורעניות כמו שפירש רש״‎י.

'''והלכתי אף אני עמכם בקרי''' מדה כנגד מדה.

'''חרב''' כנגד וחרב לא תעבור בארצכם ועליו נאמר חרב תאכלו וגו'. נקמת נקם ברית שהפרתם כדכתיב הנה דם הברית אשר כרת ה׳‎ עמכם והיא ראשונה. חרב וספר ירדו כרוכים מן השמים כדכתיב אם תאבו ושמעתם וגו׳‎ ואם תמאנו ומריתם וגו'. כאן פירש״‎י ויש נקם שאינו בברית וכו׳‎ כלומר עוד יש נקם שאינו כתוב בתורה שנקראת ברית כדכתיב אלה דברי הברית, וזהו סימוי עינים ונקם זה אינו כתוב בתורה.

'''ונאספתם אל עריכם''' מפני החרב ולא יועיל כי שם אשלח דבר וימותו הגבורים והחלשים ינתנו ביד אויב. ונאספתם כנגד ואולך אתכם קוממיות והיא שנייה.

'''ושלחתי דבר בתוככם''' כנגד ומאה מכם והיא שלישית.

'''ונתתם ביד אויב''' כנגד רבבה ירדופו והיא רביעית.

'''בשברי לכם מטה לחם''' כנגד לחמכם לשובע והיא חמישית. והשיבו לחמכם במשקל הבי״‎ת בפתח. במשקל הביאוהו לתנור ובמשקל ישיבוהו להאכילו לבעלים בצמצום לחם צר ומים לחץ וכן הוא אומר הנני שובר מטה לחם בירושלים ואכלו לחם במשקל והוא כנגד מפני חדש תוציאו והיא שישית.

'''ואכלתם ולא תשבעו''' כנגד ואכלתם ישן נושן והיא שביעית.

'''ויסרתי''' הוי״‎ו בשו״‎א והיו״‎ד בחירק.

'''ואכלתם בשר בניכם''' כנגד והפריתי אתכם. וי״‎מ אלו בני אדם מיוחסים המשיאים את זרעם למשפחה שאינה הוגנת ולוקחים מהם מעות בשכר והיא מכה ראשונה.

'''והשמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם''' אין זה בכלל הקללות שהרי בטול עבודת כוכבים הוא.

'''חמניכם''' לשון חמה הוא והנו״‎ן נוספת בו כגון נו״‎ן של נשים רחמניות.

'''ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם''' כנגד והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם והיא שנייה.

'''וגעלה נפשי אתכם''' כנגד ולא תגעל נפשי והיא שלישית.

'''עריכם חרבה''' כנגד ורדפו מכם והיא רביעית.

'''והשמותי את מקדשיכם''' כנגד ונתתי משכני בתוככם והיא חמישית.

'''ולא אריח בריח ניחחכם''' כנגד והתהלכתי בתוככם והיא שישית.

'''והשמתי אני את הארץ''' כיצד ואתכם אזרה בגויים כנגד וישבתם לבטח בארצכם והיא שביעית.

'''ושממו עליה איבכם''' וכן הוא אומר כל עובר עליה ישום וישרוק על כל מכותיה.

'''ואתכם אזרה בגוים''' כיצד והריקתי אחריכם חרב. ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה כפל מלה הוא.

'''אז תרצה הארץ''' אז כשיעברו עליכם שש גזרות שבענינות שהזכרנו מדה כנגד מדה כגון שש שנים שהיה לכם לעבוד ובשביעית לשבות אז תרצה הארץ את שבתותיה כלומר תזכור ותתאונן על מנהג קדמון שלה שהיתה עושה השש שנים ובשביעית שובתת.

'''תרצה''' תזכור כמו ואחריהם בפיהם ירצו. שהוא כמו יזכירו. ד״‎א ''' תרצה''' תשלים כמו עד ירצה כשכיר יומו כי נרצה עונה וכן ''' והרצת את שבתתיה.''' ד״‎א ''' אז תרצה הארץ''' תתפייס הארץ כמו ולא יוסיף לרצות עוד ומשביע לכל חי רצון וכן והרצת (כה) ''' את שבתתיה''' שלא שבתה בהן.

'''אז תשבת הארץ''' בפת״‎ח.

'''כל ימי השמה''' שתהא שממה וריקנית מכם.

'''תשבת''' בחול״‎ם בשביל האתנחתא כמו הים ראה וינוס אשר ימות בה הכהו וימות.

'''והנשארים בכם והבאתי''' וגו׳‎ עוד אשלים עליהם עד מ״‎ט מכות כנגד מ״‎ט שנים שביובל שבטלו בהן שמיטים.

'''מרך בלבבם''' מכה ראשונה. ורדף אתם קול מכה שניה.

'''ונסו מנסת חרב''' שלישית.

'''ונפלו ואין רדף''' רביעית.

'''וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורדף אין''' כפל מלה הוא.

'''ולא תהיה לכם תקומה''' חמישית.

'''ואבדתם בגוים''' ששית. הגולה נקרא אובד כדכתיב תעיתי כשה אובד.

'''ואכלה אתכם ארץ איביכם''' שביעית, כמנהג בני אדם שמחליפים מקום ולא נוסו באויר המקום ובתולדותיו שנופלים למשכב ומתים.

'''אף אני אלך עמם בקרי''' אע״‎פ שהתודו את עונם מאחר שאינם נכנעים וחוזרים.

'''או אז יכנע לבבם הערל''' וגו׳‎ וזכרתי, אבל אם אז יכנע לבבם וזכרתי את בריתי כי כן היא המדה כדכתיב ומודה ועוזב ירוחם.

'''וזכרתי את בריתי יעקוב''' לפי שמטתו שלמה לא נאמר בו אף ולפי שכל שנותיו היו בברית הזכירו תחלה.

'''והארץ אזכר''' לפי שנאמר למעלה והשמותי אני את הארץ ולא תתן ארצכם את יבולה.

'''ותרץ את שבתתיה, והם ירצו את עונם''' כנגד מ״‎ט שנים שביובל שבטלו בהן שמיטים כנגדם לקו מ״‎ט פרעניות הכתובים כאן בענין. והם ירצו את עונם יתפייסו מן העונש הבא עליהם ויודו ויאמרו כל זאת באתנו יען במשפטי מאסו וביען את חקותי געלה נפשם. ד״‎א והם ישלימו את עונש עונם. דוגמא אם יקרך עון בדבר הזה, דגבי בעלת אוב.

'''ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם''' וגו׳‎ וכי מה נשתייר להם לישראל שלא נמאסו ולא נגעלו, הלא כל המתנות טובות שנתנו להם נתבטלו מהם, אלא אלולי ס״‎ת שנשתייר להם לישראל לא היו משונים משאר אומות כלום ועל זה ייסד הפיוט ואין שיור רק התורה הזאת.

'''וזכרתי להם ברית ראשנים''' מכאן אנו לומדים שהברית כרותה לשבטים ותוכחות אלו נקראים ברית, כדכתיב בפרשת תבא אלה דברי הברית מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב.