הפלאה/כתובות/קח/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''מתניתין ''' אדמון אומר הואיל והודה במקצת הטענה ישבע וכו'. הנה לכאורה קשה לפי מאי דקי"ל בח"מ סימן פ"ז דאם תבעו פקדון והנתבע מודה במקצת פקדון פטור משבועה דה"ל כאומר הילך מה שהודיתי לך והוי כופר הכל א"כ כיון דמתניתין משמע דמיירי בפקדון כדפירש"י ד"ה שטענו מדה וכו' ליכא הודאה במקצת ואין לומר דמיירי כגון שטוען הנתבע שנאבדו או נשברו הקנקנים בפשיעתו כמ"ש בש"ע סימן פ"ח גבי בית מלא פירות מסרתי וזה אמר עד הזיז וכו' וכגון שנרקבו בפשיעתו ע"ש זה אינו דהתם שאני דכשתבעו בית מלא פירות ג"כ הוא אומר דאם הם נרקבים ישלם לו מעות והוי ממין הטענה אבל הכא א"א לפרש הכי שתבעו או כדי שמן או מעותיו דא"כ ודאי הוי ממין הטענה ומ"ט דרבנן דהרי תבע ממנו מעותיו ומודה במקצת הטענה ודוחק לומר שתובע אותו שמן בפני עצמו וקנקנים בלא שמן ומודה שנשברו דהא סתמא דלישנא לא משמע כן וכדאמרינן לקמן נעשה כמי שתבעו רמון בקליפתו משמע שתובעו השמן בתוך הקנקנים וצ"ל שתובע אותו שמן בקנקנים ממש והוא מודה בקנקנים ואומר שנשברו וישלם מעותיהם ואפ"ה ה"ל הודאת הקנקנים ממין הטענה כיון שאומר על אותן קנקנים עצמן ואפילו לדעת הראב"ד דס"ל דחוב ופקדון ה"ל כמו חיטים ושעורים כמ"ש הב"י בשמו בסימן פ"ח היינו כשהודה לו בחוב אחר שלוה ממנו אבל מה שמודה לו על אותן קנקנים ה"ל ממין הטענה ולפ"ז הא דקאמר בב"מ דף ה' הא דתני רמי ב"ח ד' שומרים צריכים כפירה במקצת והודאה במקצת היכי דמי לאו דאמר הילך לא דאמר ג' פרות מסרתי לך ומתו בפשיעה. צ"ל דלאו דוקא קאמר דאפילו תובע הפרות בעצמן והשומר אומר שמתו בפשיעה ה"ל ממין הטענה. ואין להקשות דהא אמרינן בר"פ המפקיד דאפילו מודה בפשיעה ורוצה לשלם צריך לישבע שבועה שאינה ברשותו דחיישינן שמא עיניו נתן בה. א"כ ממילא צריך לישבע ע"י גלגול על השמן כדמשני במסקנא הכא. זה אינו דיש לומר כגון שמצוי בשוק כדאיתא בח"מ סימן ע"ב דבכה"ג א"צ לישבע שאינו ברשותו. א"נ יש לומר שמכיר את הקנקנים שלו שהם שבורים עתה. ועוד יש לומר דא"צ לדחוק בזה אלא שהקנקנים בעין ואפ"ה לא הוי הילך דמיירי כגון שמכר לו כדי שמן בקנין המועיל וכבר קיבל הדמים והתחייב א"ע ליתן לו כדים עם שמן דהקנין מועיל אפילו אינם ברשותו של המוכר כדקי"ל בח"מ סימן ר"ט סעיף ו' דבדבר המצוי בשוק חייב לקנות לו. א"כ שפיר יש לומר דמתניתין מיירי בהכי שטענו שחייב ליתן לו כדים עם שמן ומודה בקנקנים ולא הוי הילך כיון שאינו ברשותו. ובזה נ"ל ליישב פירש"י ד"ה בטוענו מדה וכו' שמן הפקדתי אצלך וכו'. הא דנקט לשון פקדון הכא דוקא ולא במתניתין ובכל הסוגיא. ולפמ"ש ניחא דבאמת צ"ל דלא מיירי בפקדון אלא במכירה דאל"כ הוי הילך. אך לס"ד דהוי סבר דמיירי בטוענו מדה ואדמון ס"ל כר"ג דטענו חיטים והודה לו בשעורין חייב והיינו דחייב לישבע ופטור לשלם השעורים כמ"ש התוס' בב"ק דף ל"ה ע"ב דאפילו לר"ג דמחייב בטענו חיטין והודה לו בשעורין היינו דחייב לישבע על החיטין אבל מודה דפטור משעורין שפיר פירש"י הפקדתי אצלך דלא הוי הילך כיון דבאמת פטור לשלם הקנקנים. ובזה יש ליישב מה שדקדק הש"ך בסימן פ"ח בסוגיא לפי הגירסא היכא דאמר ליה מלא י' כדים יש לי בידך הרי בתר הכי קאמר תרי זמני י' כדים יש לי אצלך ולמה לא נקט ג"כ לשון בידך. ולפמ"ש יש לומר דלמאי דקאמר בתחלה דמיירי בטענו שמן לבד והודה לו בקנקנים דפטור מקנקנים ולא שייך לומר דהוי הילך. יש לומר בפקדון שייך לשון בידך. אבל בתר הכי י' כדים מלאים דמיירי שטענו שמן וקנקנים ע"כ צ"ל דמיירי במכירה כנ"ל שייך יותר לשון אצלך ר"ל שהוא חייב ליתן לו אפילו אינו ברשותו. אבל בפקדון שייך יותר לשון בידך שהוא ברשותו. ודוק: ועיין בסמוך: