הפלאה/כתובות/מז/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ
←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
מ (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
 
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{הועלה אוטומטית}}


 
'''שם''' בגמרא ע"כ לא קאמר ראב"ע אלא מדידיה לדידה. לכאורה קשה מזה על מ"ש לעיל דדברים אלו שנתחייב בהן האב להבעל הוא מתחייב עצמו כנגדן בכתובה. א"כ גם הכא הוי מדידיה לדידה דכיון דס"ל לראב"ע דחיוב הבעל הוא על דעת לכונסה. אם כן מסתמא גם הוא לא יקנה כיון דחיוב זה תחת זה. וכ"ש לפמ"ש לעיל דמה שקונה גוף המטלטלין הוא בקנין שטר חיוב דידיה והרי דעתו על מנת לכונסה. אך הנראה דאדרבא מזה סיוע לדברינו מלשון הש"ס הא איחתני להו דיש לדקדק דכיון דכל עיקר הכונה דהבעל אין דעתו בשביל החיתון אלא האשה ה"ל למימר אבל מדידה לדידיה הא איחתן לה. ולפמ"ש יש לומר דעיקר קושית המקשה הוא ג"כ מחיוב דידיה בכתובה כנ"ל דהוי מדידיה לדידה ממש כראב"ע. וע"ז השיב דבאמת הוא כן בהנדוניה שמתחייב הבעל בכתובה נגדה גם הוא מתחייב מיד. וראב"ע מיירי בתוספת שמוסיף הבעל משלו במתנה דזה מדידיה לדידה אינו אלא על דעת לכונסה והיינו דקאמר אבל מדידה לדידיה ר"ל מה שכותב לה בעד מה שמכנסת לו משלה הוא משום אחתוני והא אחתני להו ודעת שניהם הוא משום אחתוני. ודוק:
{{ניווט כללי עליון}}
 
'''שם''' בגמרא ע"כ לא קאמר ראב"ע אלא מדידיה לדידה. לכאורה קשה מזה על מ"ש לעיל דדברים אלו שנתחייב בהן האב להבעל הוא מתחייב עצמו כנגדן בכתובה. א"כ גם הכא הוי מדידיה לדידה דכיון דס"ל לראב"ע דחיוב הבעל הוא על דעת לכונסה. אם כן מסתמא גם הוא לא יקנה כיון דחיוב זה תחת זה. וכ"ש לפמ"ש לעיל דמה שקונה גוף המטלטלין הוא בקנין שטר חיוב דידיה והרי דעתו על מנת לכונסה. אך הנראה דאדרבא מזה סיוע לדברינו מלשון הש"ס הא איחתני להו דיש לדקדק דכיון דכל עיקר הכונה דהבעל אין דעתו בשביל החיתון אלא האשה ה"ל למימר אבל מדידה לדידיה הא איחתן לה. ולפמ"ש יש לומר דעיקר קושית המקשה הוא ג"כ מחיוב דידיה בכתובה כנ"ל דהוי מדידיה לדידה ממש כראב"ע. וע"ז השיב דבאמת הוא כן בהנדוניה שמתחייב הבעל בכתובה נגדה גם הוא מתחייב מיד. וראב"ע מיירי בתוספת שמוסיף הבעל משלו במתנה דזה מדידיה לדידה אינו אלא על דעת לכונסה והיינו דקאמר אבל מדידה לדידיה ר"ל מה שכותב לה בעד מה שמכנסת לו משלה הוא משום אחתוני והא אחתני להו ודעת שניהם הוא משום אחתוני. ודוק:


'''תוס' ''' ד"ה כתב לה וכו'. ועוד דחוק קצת לר"ת דמה לו להזכיר מדידיה לדידה וכו'. נלענ"ד ליישב שיטת ר"ת דבאמת לא דמי הך נשואין דהכא דהיינו משעה שמסר האב לשלוחי הבעל כדאיתא לקמן בברייתא דף מ"ח דאתיא כר' נתן לשיטתו משא"כ בהך דראב"ע שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה. היינו או חופה או ביאה. כדאיתא לקמן דף נ"ו בברייתא שלא כתב לה אלא על חיבת לילה ראשון. וע"כ צריך לחלק בין מדידיה לדידה היינו דוקא אומדנא דחיבת חופה. וכן הוא מדוקדק בדברי ר"ת דע"כ לא קאמר דאב"ע אלא מדידיה לדידה דלא אקני לה אלא על מנת לכונסה משום חיבת חופה. אבל מדידה לדידיה אפילו ראב"ע מודה דדי לנו באומדנא של חיתון נשואין וכולי הרי דקדק בהדיא דחיבת חןפה לחוד ואומדנא של חיתון נשואין לחוד דהיינו מסר להבעל לנשואין דלקמן דף מ"ח בברייתא. ונראה דאדרבא מטעם זה לא ניחא ליה לר"ת שיטת רש"י משום דלמאי דס"ד כראב"ע קשה הא בהכרח צ"ל דברייתא דלקמן אתיא כת"ק דר' נתן דלר' נתן משעת אירוסין יורשה ואפ"ה ס"ל דבמסר יורשה. ואי סבירא ליה כראב"ע הא ראב"ע בעי חיבת לילה ראשון. ותו דלא אתי שפיר אפילו למאי דמשני דמדידה לדידיה עדיף משום אחתוני. מ"מ הא לפירש"י אחתוני היינו אירוסין אבל לת"ק דאינה יורשה אלא במסר. אומדנא זו לא מצינו. אלא ע"כ צ"ל כשיטת ר"ת ושפיר הוי ס"ד דר' נתן כרבנן דראב"ע דלא אזלי בתר אומדנא כלל. והא דהכא לר' נתן אינה יורשה אלא במסר היינו משום דמשמעות השטר שכתב שיבואו עמה לבית בעלה משמע כן:
'''תוס' ''' ד"ה כתב לה וכו'. ועוד דחוק קצת לר"ת דמה לו להזכיר מדידיה לדידה וכו'. נלענ"ד ליישב שיטת ר"ת דבאמת לא דמי הך נשואין דהכא דהיינו משעה שמסר האב לשלוחי הבעל כדאיתא לקמן בברייתא דף מ"ח דאתיא כר' נתן לשיטתו משא"כ בהך דראב"ע שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה. היינו או חופה או ביאה. כדאיתא לקמן דף נ"ו בברייתא שלא כתב לה אלא על חיבת לילה ראשון. וע"כ צריך לחלק בין מדידיה לדידה היינו דוקא אומדנא דחיבת חופה. וכן הוא מדוקדק בדברי ר"ת דע"כ לא קאמר דאב"ע אלא מדידיה לדידה דלא אקני לה אלא על מנת לכונסה משום חיבת חופה. אבל מדידה לדידיה אפילו ראב"ע מודה דדי לנו באומדנא של חיתון נשואין וכולי הרי דקדק בהדיא דחיבת חןפה לחוד ואומדנא של חיתון נשואין לחוד דהיינו מסר להבעל לנשואין דלקמן דף מ"ח בברייתא. ונראה דאדרבא מטעם זה לא ניחא ליה לר"ת שיטת רש"י משום דלמאי דס"ד כראב"ע קשה הא בהכרח צ"ל דברייתא דלקמן אתיא כת"ק דר' נתן דלר' נתן משעת אירוסין יורשה ואפ"ה ס"ל דבמסר יורשה. ואי סבירא ליה כראב"ע הא ראב"ע בעי חיבת לילה ראשון. ותו דלא אתי שפיר אפילו למאי דמשני דמדידה לדידיה עדיף משום אחתוני. מ"מ הא לפירש"י אחתוני היינו אירוסין אבל לת"ק דאינה יורשה אלא במסר. אומדנא זו לא מצינו. אלא ע"כ צ"ל כשיטת ר"ת ושפיר הוי ס"ד דר' נתן כרבנן דראב"ע דלא אזלי בתר אומדנא כלל. והא דהכא לר' נתן אינה יורשה אלא במסר היינו משום דמשמעות השטר שכתב שיבואו עמה לבית בעלה משמע כן:

תפריט ניווט