הפלאה/כתובות/יג/א: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''מתניתין ''' היא אומרת מ"ע אני וכו'. לכאורה לפי מאי דמשני לעיל דטעמא דר"ג דנאמנת משום דאית לה חזקה וכ"ש לפמ"ש התוס' לעיל דלר' יוחנן דס"ל במאתים ומנה ליכא למימר טעמא דמיגו אלא טעמא דחזקה קשה לדעת הרא"ש לעיל דף ט' ע"ב דמ"ע לא שכיחא אפילו לר"ג א"כ הא קי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף ולא נשאר אלא ברי ושמא ובשלמא במתניתין דלעיל שאומרת משארסתני נאנסתי אין קושיא דלמה נאמנת לר"ג דהא כתבו התוס' לעיל דף ט' ע"א ד"ה ואב"א וכו' דרצון הוי רוב נגד אונס א"כ ניחוש לרצון. זה אינו דכבר תרצנו לעיל בדף ט' ע"ב תוס' ד"ה אי למיתב וכו' דלגבי רצון הוי ליה אינו יודע אם פרעתי ע"ש אבל הכא קשה. מיהו הרא"ש כתב לעיל בסוגיא דפתח פתוח בשיטת הר"ר יונה דהא דלא חיישינן לרצון במתניתין דלעיל היינו משום ברי וחזקת כשרות דידה. וצריך לומר דס"ל דחזקת כשרות עדיפא מרוב רצון דלאו רוב גמור הוא לכך מהני ברי דידה. א"כ יש לומר בדוחק דהכי נמי חזקת הגוף עדיפא מרובא דמ"ע לא שכיחא. אך הנראה יותר לפי מאי דמוקי רבא מתניתין דלעיל ביש שהות אחר הנשואין דאמרינן כאן נמצא כאן היה א"כ יש לומר דגם מתניתין זו מיירי ביש שהות וא"כ אפילו נימא דמ"ע לא שכיחא מ"מ כיון דאפילו אם אינו כדבריה מסתמא היה אחר הנשואין משום דאמרינן כאן נמצא כאן היה א"כ עכ"פ ליכא רובא להפסידה כתובתה. וממילא דנאמנת לומר מ"ע אני משום חזקה דגופא. ודוק ועיין קונטרס אחרון:

'''פירש"י ''' ד"ה בשלמא לזעירי וכו' מדברת להודיעך כחו וכו'. ולפ"ז הא דקאמר לקמן בשלמא דזעירי היינו דקתני תרתי לסתר או לחורבה. צריך לומר נמי לסתר להודיעך כחו דרבי יהושע. ולחורבה להודיעך כחו דרבי גמליאל. ויש לדקדק דה"ל למינקט בברייתא מעוברת כמו במתניתין דהוי רבותא טפי לר"ג מחורבה. דאין כל כך ודאי שנבעלה. והתוספות כתבו בד"ה חדא להכשיר וכו' וצריכי וכו' יש לדקדק דלא כתבו כן לעיל לזעירי. תו יש לדקדק בדבריהם שכתבו דנקיט רישא לר' יהושע דקמ"ל דאפילו בה פוסל דמדסיפא דנקיט סתמא לרבי יהושע הרי היא בחזקת מעוברת לנתין וכו'. משמע נמי דאפילו בה פוסל. ועכ"פ משום זה לא הוי ליה למינקט תרי בבי. אלא דהוי ליה למינקט בסיפא אינה נאמנת לא על עצמה ולא על בתה. ונלע"ד לפמ"ש לקמן דיש לומר דבמעוברת אפילו ברוב פסולין כיון דאי איהי אזלא לגביה הוי ליה קבוע כמחצה על מחצה ומוקמינן אחזקת כשרות כדאיתא בסוף פרקין אף דיש לומר דאיהו אזל לגבה ומרובא פריש. מ"מ הוי ליה חזקה ודאית והרוב ספק. וכ"ש לפמ"ש התוספות לקמן דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוי ליה פלגא ופלגא כיון דאיכא תו ספיקא דאיהי אזלא לגביה הוי ליה כרובא להכשיר. משא"כ בראו שנבעלה דחזינן דאזל לגבה ברוב פסולין גרע טפי א"כ לזעירי לא מצינו מפורש בראו שנבעלה ואזל לגבה ברוב פסולין דמכשיר ר"ג. דהא ברישא לא נקט אלא נסתרה. מ"מ מוכח למאן דמכשיר בבתה דהא בתה לית לה חזקת כשרות נמצא דברוב פסולין איכא רובא לפסול. ע"כ צריך לומר משום חזקה דבודקת ומזנה כמ"ש התוס' לקמן. והוא הדין נבעלה לגבי עצמה. נמצא בזה אתי שפיר שיטת התוס' דלזעירי אין צריך לומר דרישא רבותא לר' יהושע. דאפילו לר"ג יש רבותא יותר בנסתרה מסיפא דהיתה מעוברת דהא ברוב פסולין חזינן דאיהו אזל לגבה. משא"כ במעוברת כנ"ל וממילא ניחא דנקיט בברייתא לחורבה דמסתמא לזנות ולא נקט מעוברת משום דבנכנסה עמו לחורבה הוי רבותא טפי ברוב פסולין דאמרינן מרובא פריש. משא"כ במעוברת. ואין להקשות דא"כ מאי פריך לרב אסי דאמר נבעלה תרתי למה לי הוי ליה למימר דנקיט נבעלה רבותא לר"ג שראו דאזל לגבה דמרובא פריש ברוב פסולין ומעוברת להודיעך כחו דר' יהושע אע"ג דיש לומר דאזלא לגביה אפ"ה פוסל. זה אינו דהוי ליה למימר רבותא טפי לר' יהושע דאפילו ברוב כשרים פוסל כדמפרש לקמן ברייתא דלסתר ולחורבה. אלא ודאי מתניתין דנקיט סתמא מיירי בין ברוב כשרים בין ברוב פסולין. ובזה מובנים דברי התוספות דכתבו דרישא רבותא לר' יהושע. רצה לומר דאף דנשמע מסיפא דפוסל בה אפילו ברוב כשרים. מ"מ איכא רבותא יותר ברישא דאפילו ברוב כשרים וחזינן דאזל איהו לגבה ומרובא פריש. אפ"ה פוסל דלא נשמע מסיפא דמעוברת אין הרוב ברור כנ"ל. אבל אין לומר דהוצרך רישא לר"ג ברוב פסולין דאזל לגבה ומרובא פריש אפ"ה מכשיר ר"ג דזה נשמע מסיפא כיון דמכשיר בתה דלית לה חזקת כשרות כלל ואפילו ברוב פסולין. והיינו דקאמר דסיפא לר"ג דמכשיר בבתה אפילו ברוב פסולין. ורישא לר' יהושע דפוסל אפילו ברוב כשרים ואזל לגבה. ודוק:

'''ועוד ''' יש לומר דאתי שפיר אפילו למאן דפוסל בבתה ואיכא למימר נסתרה דוקא ולא ראוה שנבעלה כנ"ל א"כ טעמא דר"ג דנאמנת בנסתרה הוא מטעם מיגו גמור דלא נבעלתי דלית ליה אין אפטרופוס לעריות ואין אוסרין על היחוד. וטעמא דר"י הוא דס"ל דאפילו באומרת לא נבעלתי לא מהימנא. והא דנקט שאומרת כשר הוא ומודה שנבעלה היינו ע"כ לרבותא דר"י דאע"ג דאיכא קצת מיגו דטענה מעליא שלא נבעלה כלל אפ"ה לא מהימנא דליכא למימר דרישא לרבותא דר"ג. דאע"ג דהוי רוב גמור שהלך אצלה נאמנת כנ"ל. יותר הוי ליה לאשמעינן בנתיחדה עם פסול ודאי ואומרת לא נבעלתי דאין אוסרין על היחוד וממילא הוי ידעינן באינו ידוע אם הוא כשר שנאמנת לומר שכשר היה במיגו דלא נבעלתי דס"ל לרש"י ז"ל דמיגו גמור מלתא דפשיטא טובא הוא אלא ע"כ לרבותא דר' יהושע ושפיר הוצרך למינקט דמודה שנבעלה וכשר היה לאשמעינן רבותא לר"י אע"ג דאית לה מיגו דטענה מעליא כנ"ל וממילא ידעינן באומרת לא נבעלתי דאינה נאמנת. דאל"כ הוי מיגו גמור דמודה ר"י. אבל התוס' לשטתייהו אזלי דס"ל דבאומרת לא נבעלתי מודה ר"י ואפ"ה אינה נאמנת כשאומרת לכשר נבעלתי במיגו גמור כמ"ש התוספות לקמן ד"ה השבתנו לפי שיריאה לומר לא נבעלתי משום דאין אפטרופוס לעריות. ועל סברא זו פליג ר"ג וחשיב ליה מיגו גמור נמצא אי אפשר למינקט פלוגתייהו בפסול ידוע שפיר יש לומר דאשמעינן רבותא לר"ג דאפילו בידענו שהלך אצלה דהוי רוב גמור. ודוק: ועיין בסמוך:

'''והנה ''' דברי מהרש"א בקידושין אינן מובנים שכתב שם דלולי דבריהם היה נראה דלא קשה מידי דהכא איירי בידוע עם מי נתייחדה שמכירין אותו שאינו פוסל בביאתו לכהונה וק"ל עכ"ל. וצריך להבין דא"כ מאי איסור לכהונה שייך בזה. ונראה דכוונתו דאפילו בנסתרה עם אחד מן הקרובים שאם נבעלה להם היא זונה. אפ"ה לא חיישינן שבא עליה לאוסרה לכהונה. וכן משמעות דברי ר' יהושע שאמר הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר. ולא אמר דבחזקת בעולה לקרובים. וכן מוכח מכל הפוסקים באה"ע סימן ד' וסימן ו' שכתבו דאם אין פסול בעיר ליכא חשש איסור לכהונה ולא הזכירו שלא יהיה אחד מן הקרובים בעיר. משמע בהדיא דאין לחוש מן הסתם לקרובים. ונראה דהיינו מטעם שכתב בירושלמי דהא דחייש ר' יהושע לפסולים היינו משום שהזנות רצה אחר הפסולים. א"כ הא דחיישינן לזעירי בנסתרה שמא נבעלה היינו דוקא בפסולין דרגילין בזנות. וכיון דחייש ר' יהושע שמא נסתרה עם אחד מן הפסולים הכי נמי חייש שמא נבעלה לו. אבל בקרובים אפילו ידעינן שנסתרה עמהם לא חיישינן שמא נבעלה לאוסרה משום זונה והיינו דקאמר מעלה עשו ביוחסין רצה לומר בפסולי יוחסין דוקא. ובזה יש ליישב נמי מה שדקדקנו לעיל לפמ"ש התוס' דאין אוסרין על היחוד מיירי באשת איש דהוי להו לחלק אם בעלה כהן שאסורה לו לר' יהושע משום מעלת יוחסין ולפמ"ש אתי שפיר דהא דקאמר מעלה עשו ביוחסין היינו דוקא בפסולי יוחסין ולא בזונה מחמת אשת איש. ומיירי שמכירין בו שהוא אינו מפסולי כהונה. ומעתה יפה כתב המרש"א ז"ל דבכה"ג איכא לאוקמי אפילו בפנויה וכגון שנתייחדה עם אחד מן הקרובים וצ"ע לדינא ובתשובה הארכתי ודוק: ועיין מה שכתבנו שם בחידושינו עוד באופן אחר: