90,717
עריכות
הפלאה/כתובות/ג/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
'''מאי ''' שקדו דתניא מפני מה וכו'. הקשה הר"ן דלא נרמז במתניתין טעמא דשקדו. ועוד צריך להבין במאי שאמרו שיהא אדם טורח בסעודה מה בכך אם יפסיק שבת באמצע הטורח. ואין לומר דעכ"פ אי אפשר שתנשא ביום א' דעכ"פ צריך הכנה יום א' סמוך לחופה וממילא נדחה עד יום ד' משום טענת בתולים. זה אינו דא"כ לא הוי ליה למימר אלא שקדו יום א' וכמ"ש מהרש"א לעיל דע"כ כל ג' ימים אחר שבת הוא משום תקנתא דידה. ונראה דבמה ששקדו בתקנת טרחות הסעודה אית ביה נמי משום תקנת טענת בתולים דהאמינו חז"ל אם אומר פתח פתוח מצאתי משום חזקה דאין אדם טורח כמו שיבואר לקמן דף י'. על כן כל מה שהוא טורח טפי הוא תקנתא דידה שלא ישקר. וכיון דכתב הרא"ש שם דהטעם דלא שייך שיתחדש לו שנאה בזמן מועט אחר הטורח ע"כ עיקר התקנה שיהיה כל טורח ג' ימים ממש סמוך לנשואין שלא יתחדש לו שנאה בנתיים וראו שלא יהיה בו הפסק שבת. ובזה מיושב ממילא קושיות הר"ן דנרמז שקדו במתניתין דעיקר הטעם משום טענת בתולים וק"ל: | '''מאי ''' שקדו דתניא מפני מה וכו'. הקשה הר"ן דלא נרמז במתניתין טעמא דשקדו. ועוד צריך להבין במאי שאמרו שיהא אדם טורח בסעודה מה בכך אם יפסיק שבת באמצע הטורח. ואין לומר דעכ"פ אי אפשר שתנשא ביום א' דעכ"פ צריך הכנה יום א' סמוך לחופה וממילא נדחה עד יום ד' משום טענת בתולים. זה אינו דא"כ לא הוי ליה למימר אלא שקדו יום א' וכמ"ש מהרש"א לעיל דע"כ כל ג' ימים אחר שבת הוא משום תקנתא דידה. ונראה דבמה ששקדו בתקנת טרחות הסעודה אית ביה נמי משום תקנת טענת בתולים דהאמינו חז"ל אם אומר פתח פתוח מצאתי משום חזקה דאין אדם טורח כמו שיבואר לקמן דף י'. על כן כל מה שהוא טורח טפי הוא תקנתא דידה שלא ישקר. וכיון דכתב הרא"ש שם דהטעם דלא שייך שיתחדש לו שנאה בזמן מועט אחר הטורח ע"כ עיקר התקנה שיהיה כל טורח ג' ימים ממש סמוך לנשואין שלא יתחדש לו שנאה בנתיים וראו שלא יהיה בו הפסק שבת. ובזה מיושב ממילא קושיות הר"ן דנרמז שקדו במתניתין דעיקר הטעם משום טענת בתולים וק"ל: | ||
| שורה 10: | שורה 9: | ||
'''תוס' ''' ד"ה ולידרוש להו. וכו' כדאמר הכא דאיכא פרוצות וכו'. הא דלא הוכיחו מדקאמר ולידרוש להו דאונס שרי משמע דברצון אסורה משום דהוי מצי למימר דהא דקאמר דאונס שרי היינו דאינה צריכה למסור נפשה אבל לבעלה מותרת אפילו ברצון. אבל מדקאמר דאיכא פרוצות משמע דנאסרת לבעליהן. ואי אפשר למידרש להו דמותרות לבעליהן ומתוך כך היו הצנועות מוסרות נפשם ואיכא משום סכנה כדקתני בברייתא והיינו דקאמר נמי ומשום כהנות דהכהנות היו באין לידי סכנה שלא יאסרו לבעליהן. ועוד נראה דמוכח דהא דקאמר משום פרוצות היינו שנאסרו לבעליהן דאי משום שמזנות ברצון תקשי למ"ד בפ' כל שעה דלר' יהודה דס"ל דבר שאין מתכוין אסור ולא אזיל בתר כוונה היכא דלא אפשר אפילו מכוין שרי. א"כ הך ברייתא דקאמר ומפרישין את החתן וכו' וכתבו התוס' לקמן דף ה' ע"ב דאתיא כר' יהודה דס"ל דבר שאין מתכוין אסור. וכן הוא בברייתא לקמן דף ו' ע"ב א"כ אפילו פרוצות כיון דלא אפשר אפילו מכוין ליכא איסורא וע"כ צ"ל משום איסור לבעליהן. וקי"ל דאפילו אומרת מותרת נאסרת לבעלה כיון דמעלה בו מעל עיין בית שמואל סימן קע"ח ס"ק ד'. והוא הדין היכא דמכוונה אע"ג דלא אפשר עכ"פ מעלה בו מעל ודוק: | '''תוס' ''' ד"ה ולידרוש להו. וכו' כדאמר הכא דאיכא פרוצות וכו'. הא דלא הוכיחו מדקאמר ולידרוש להו דאונס שרי משמע דברצון אסורה משום דהוי מצי למימר דהא דקאמר דאונס שרי היינו דאינה צריכה למסור נפשה אבל לבעלה מותרת אפילו ברצון. אבל מדקאמר דאיכא פרוצות משמע דנאסרת לבעליהן. ואי אפשר למידרש להו דמותרות לבעליהן ומתוך כך היו הצנועות מוסרות נפשם ואיכא משום סכנה כדקתני בברייתא והיינו דקאמר נמי ומשום כהנות דהכהנות היו באין לידי סכנה שלא יאסרו לבעליהן. ועוד נראה דמוכח דהא דקאמר משום פרוצות היינו שנאסרו לבעליהן דאי משום שמזנות ברצון תקשי למ"ד בפ' כל שעה דלר' יהודה דס"ל דבר שאין מתכוין אסור ולא אזיל בתר כוונה היכא דלא אפשר אפילו מכוין שרי. א"כ הך ברייתא דקאמר ומפרישין את החתן וכו' וכתבו התוס' לקמן דף ה' ע"ב דאתיא כר' יהודה דס"ל דבר שאין מתכוין אסור. וכן הוא בברייתא לקמן דף ו' ע"ב א"כ אפילו פרוצות כיון דלא אפשר אפילו מכוין ליכא איסורא וע"כ צ"ל משום איסור לבעליהן. וקי"ל דאפילו אומרת מותרת נאסרת לבעלה כיון דמעלה בו מעל עיין בית שמואל סימן קע"ח ס"ק ד'. והוא הדין היכא דמכוונה אע"ג דלא אפשר עכ"פ מעלה בו מעל ודוק: | ||
'''והנה ''' קשה לי לשיטת ר"ת הא דקאמר בדף ט' ע"א והא ס"ס הוא. ומשני בקידשה פחות מג' שנים. קשה הא אכתי ס"ס הוא ספק אונס ספק רצון. ואת"ל רצון שמא מגוי נבעלה דאין ביאתו אוסרתת לבעלה. ודוחק לומר במקום שרוב ישראל. ותו דאכתי דילמא אזלה לגביה כדאיתא בסוף פירקין. והיה נראה דלפמ"ש בסוף פרקין בשתי חתיכות אחת חלב ואחת שומן שנתערבו וספק יש בו כשיעור שכתבו התוס' בר"פ ספק אכל דחייב אשם תלוי אע"ג דהוי ספק ספיקא. היינו משום דכיון דהספק על החתיכה אם יש בו כשיעור הוא ספק בגוף וספק השני בתערובות לא אמרינן. א"כ יש לומר ה" | '''והנה ''' קשה לי לשיטת ר"ת הא דקאמר בדף ט' ע"א והא ס"ס הוא. ומשני בקידשה פחות מג' שנים. קשה הא אכתי ס"ס הוא ספק אונס ספק רצון. ואת"ל רצון שמא מגוי נבעלה דאין ביאתו אוסרתת לבעלה. ודוחק לומר במקום שרוב ישראל. ותו דאכתי דילמא אזלה לגביה כדאיתא בסוף פירקין. והיה נראה דלפמ"ש בסוף פרקין בשתי חתיכות אחת חלב ואחת שומן שנתערבו וספק יש בו כשיעור שכתבו התוס' בר"פ ספק אכל דחייב אשם תלוי אע"ג דהוי ספק ספיקא. היינו משום דכיון דהספק על החתיכה אם יש בו כשיעור הוא ספק בגוף וספק השני בתערובות לא אמרינן. א"כ יש לומר ה" "ד גבי אלמנת עיסה דאמרינן ס"ס אפילו א' בגוף וא' בתערובות ועמ"ש שם באורך בס"ד וכן הוא דעת הר"ת עצמו בתוספת בביצה דף ג' ע"ב ודוק: מיהו נלענ"ד בדעת ר"ת ז"ל שהוכיח מהא דפריך והא אסתר פרהסיא הוי ולא מקשה גלוי עריות קשה לכאורה כיון דע"כ ליכא למימר לדידיה דקושית הש"ס שם מטעם שהיתה אשת מרדכי מדרשא דכאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך דהא מזה הקשו על ר"ת ז"ל דאי ס"ל להש"ס שם דנאסרה על מרדכי הוא הדין דמחויבת למסור נפשה מחמת גילוי עריות. וע"כ צ"ל דלידיה הקושיא מחמת דבל"ז איכא איסורא בנבעלת לגוי אפילו בפנויה מדאוריתא כיון דהוי דרך חתנות וכמ"ש התוס' בשם ר"ת בקידושין בס"פ האומר דף ס"ח ע"ב בד"ה אמר קרא וכו' דסיפא דקרא בתך לא תתן לבנו קאי בגיותן דרך חתנות. וע"ז קשיא ליה דמשום לאו זה היה לה למסור נפשה הואיל דפרהסיא הוי א"כ מנ"ל שהיתה אשת מרדכי. ואי מדרשה דלקחה מרדכי לו לבת שדרשו חז"ל לו לבית מזה לא מצי להקשות דיש לומר שגירשה מרדכי קודם שנלקחה לבית המלך כדי שלא תצטרך למסור נפשה דהרי הקשו התוס' בסנהדרין בההיא דאבדתי ממך למה לא גירשה ותירצו דהי' החשש פן יודע למלך וזהו שכבר היתה שם דהי' מתירא שיודע למלך שהיתה אשתו אבל מקודם דעבדא כל מה דעבדא להשמט מבית המלך מה בכך אם יודע שהיתה אשתו וגירשה אם ימאן בה כ"ש דניחא לה. מזה נראה דודאי לא אשתמיט לר"ת סוגיא זו. ושאר ראיות שהביאו התוס' דנאסרת על בעלה מביאת גוי אלא דס"ל דאינה בכלל ונטמאה עכ"פ אסורה עליה ואפשר דהוא נמי מגזירת ב"ד של שם כדאיתא בע"ז דף ל"ו. והיינו דהוכיח ר"ת מדמקשה והא אסתר פרהסיא הוי ולא מקשי גילוי עריות הוי כדמוכח מההיא דאבדתי ממך דלא גירשה אלא משום דאינה מחויבת למסור נפשה בעבור זה אע"ג דנאסרת על בעלה. ולפ"ז מתורץ נמי קושיא קמייתא דלא חשיב ס"ס כיון דעכ"פ איסורא איכא וק"ל: | ||
'''שם ''' בתוס' ד"ה ולידרוש וכו' דהא אפילו לא דרשינן להו וכו' הנה רש"י ז"ל פירש בד"ה איכא פריצות דאי מקנינן להו וכו'. נראה דס"ל דודאי אין לפרש דבאמת כשנבעלה לטפסר אסורות על בעליהן זה בודאי אינו דדינא הוא דאוקמינן לכל בת ישראל אחזקת כשרות דאפילו באינו ידוע אם נאנסה כתב הרא"ש לקמן דף י"ב בשם רבינו יונה דנאמנת לומר נאנסתי משום חזקת כשרות כ"ש בכה"ג שלקחוה באונס. אלא דכיון דלא דרשו זה בפרהסיא היו הצנועות מוסרות נפשותם משום דסברו שמא יאסרו. והפרוצות מחמת יראה זו שיאסרו על בעליהן עשו באונס עכ"פ. וממילא לא הוי אסורות לבעליהן אחר כך. אבל אם ידרשו להן וידעו בודאי שמותרות יעשו הפרוצות ברצון ויבא מזה איסור שהרי ידורו עם בעליהן אחר כך שיאמרו שנאנסו. אבל התוס' ז"ל לא ניחא להו בזה דכיון דרואין שאין הב"ד אוסרות יעשו ברצון אפילו אם לא ידרשו להן. ומה שהצנועות היו מוסרין נפשותן שסברו דאף דאין הב"ד מוציאין מבעליהן. מ"מ איסורא איכא וכמו בעוברת על דת דקי"ל אם רצה הבעל לקיימה אין מוחין בידו. ואפ"ה איסורא איכא. ומצוה לגרשה וק"ל: | '''שם ''' בתוס' ד"ה ולידרוש וכו' דהא אפילו לא דרשינן להו וכו' הנה רש"י ז"ל פירש בד"ה איכא פריצות דאי מקנינן להו וכו'. נראה דס"ל דודאי אין לפרש דבאמת כשנבעלה לטפסר אסורות על בעליהן זה בודאי אינו דדינא הוא דאוקמינן לכל בת ישראל אחזקת כשרות דאפילו באינו ידוע אם נאנסה כתב הרא"ש לקמן דף י"ב בשם רבינו יונה דנאמנת לומר נאנסתי משום חזקת כשרות כ"ש בכה"ג שלקחוה באונס. אלא דכיון דלא דרשו זה בפרהסיא היו הצנועות מוסרות נפשותם משום דסברו שמא יאסרו. והפרוצות מחמת יראה זו שיאסרו על בעליהן עשו באונס עכ"פ. וממילא לא הוי אסורות לבעליהן אחר כך. אבל אם ידרשו להן וידעו בודאי שמותרות יעשו הפרוצות ברצון ויבא מזה איסור שהרי ידורו עם בעליהן אחר כך שיאמרו שנאנסו. אבל התוס' ז"ל לא ניחא להו בזה דכיון דרואין שאין הב"ד אוסרות יעשו ברצון אפילו אם לא ידרשו להן. ומה שהצנועות היו מוסרין נפשותן שסברו דאף דאין הב"ד מוציאין מבעליהן. מ"מ איסורא איכא וכמו בעוברת על דת דקי"ל אם רצה הבעל לקיימה אין מוחין בידו. ואפ"ה איסורא איכא. ומצוה לגרשה וק"ל: | ||