90,717
עריכות
דרישה/חושן משפט/רסב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקון ההעלאה הקודמת) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== ב == | == ב == | ||
| שורה 30: | שורה 29: | ||
== יז == | == יז == | ||
אם צרורים כו' שהקשר סימן לשון המשנה (דף כ"ו ע"ב) אם היו צרורין נוטל ומכריז ע"כ ופרש"י ואם היו צרורין הוה סימן או קשר או מנין שבהם ע"כ וברי"ף והרמב"ם ורא"ש כתבו סתם חייב להכריז ורבינו שכתב שקשר הוה סימן כתב הב"י ע"ז ז"ל רבינו נקט קשר וה"ה למנין דהוה סימן ויותר נראה לומר דבדוקא נקט קשר דלעולם צריך לומר שהם צרורים דאע"ג דקאמר מנין אם לא אמר שהם צרורין אין מחזירין ואי אמר שהם צרורים אע"ג דלא קאמר מנין מחזירין לו עכ"ל והאי דינא תמוה בעיני שאם לא יהיו צרורין בקשר משונה או שלא יזכור הקשר אמאי לא יועיל סימן המנין ועוד מ"ש מכל הני דלעיל דאמרינן שאם ניכר שהם דרך הנחה מועיל סימן מנין לכן נ"ל דאיידי דהוצרך למנקט בלישניה ואם צרורות (דבלא"ה לא סגי משום שמא דרך נפילה באו לשם) הסימן היותר קרוב והיותר מצוי הוא הקשר ולהכי נקט רבינו שהקשר סימן וה"ה נמי למנין וכ"ש הוא ודוק: וכן הדין כשהתגר בעצמו מצאן שהן שלו והוא ששהו בידו כדי שיוכל לערבם כ"כ התוס' שם ריש דף כ"ז ז"ל דאם התגר עצמו מצאן קודם ששהו כדי לערבן בפירות אחרים חייב להחזיר עכ"ל ונראה מלשונו מדתלה במציאת התגר דאף אם לא | אם צרורים כו' שהקשר סימן לשון המשנה (דף כ"ו ע"ב) אם היו צרורין נוטל ומכריז ע"כ ופרש"י ואם היו צרורין הוה סימן או קשר או מנין שבהם ע"כ וברי"ף והרמב"ם ורא"ש כתבו סתם חייב להכריז ורבינו שכתב שקשר הוה סימן כתב הב"י ע"ז ז"ל רבינו נקט קשר וה"ה למנין דהוה סימן ויותר נראה לומר דבדוקא נקט קשר דלעולם צריך לומר שהם צרורים דאע"ג דקאמר מנין אם לא אמר שהם צרורין אין מחזירין ואי אמר שהם צרורים אע"ג דלא קאמר מנין מחזירין לו עכ"ל והאי דינא תמוה בעיני שאם לא יהיו צרורין בקשר משונה או שלא יזכור הקשר אמאי לא יועיל סימן המנין ועוד מ"ש מכל הני דלעיל דאמרינן שאם ניכר שהם דרך הנחה מועיל סימן מנין לכן נ"ל דאיידי דהוצרך למנקט בלישניה ואם צרורות (דבלא"ה לא סגי משום שמא דרך נפילה באו לשם) הסימן היותר קרוב והיותר מצוי הוא הקשר ולהכי נקט רבינו שהקשר סימן וה"ה נמי למנין וכ"ש הוא ודוק: וכן הדין כשהתגר בעצמו מצאן שהן שלו והוא ששהו בידו כדי שיוכל לערבם כ"כ התוס' שם ריש דף כ"ז ז"ל דאם התגר עצמו מצאן קודם ששהו כדי לערבן בפירות אחרים חייב להחזיר עכ"ל ונראה מלשונו מדתלה במציאת התגר דאף אם לא בעל הפירות קודם שעירבן (דאז נראה דנתייאש דאל"כ הו"ל לבוא מיד דילמא לא ימצא התגר המעות ויערבם בין שאר פירותיו) מ"מ כיון שמצא התגר המעות קודם שעירב הפירות ואז לא היו ראויין להתייאש דילמא עדיין יבוא הו"ל יאוש שלא מדעת ומש"ה מוטל עליו להחזיר המעות כשיבוא אחר זמן ויטעון ויאמר כך וכך מדות פירות מכרתי לך ביום פלוני ובשעה פלונית ובו היו כך וכך מעות ולא אמרינן מדלא בא בעל הפירות קודם שיעור עירוב ודאי נתייאש דא"כ לא הו"ל להתוס' לתלות הדבר במצאן קודם ששהו אלא בביאתו של בעל הפירות ובמצאן אחר שיעור עירוב כיון דלא ידע מהמעות עד זמן שראוי להתייאש אף שבאו לידו הפירות עם המעות קודם לכן הן שלו ועד"ז נראה לפרש דברי רבינו וכמ"ש בפרישה ואף שברא"ש לכאורה לא משמע הכי דשם לא תלה הדבר בזמן מציאת המעות אלא ז"ל וכן אם מצאו התגר הן שלו אם שהה בעל המעות בכדי שיוכל התגר לערב עם פירותיו עכ"ל דמשמע מלשונו דתלה הדבר בביאת בעל הבית אבל א"א לומר כן אלא ג"כ כוונתו כמ"ש התוס' אפ"ה כתב אם שהה בעל המעות כו' ור"ל שהה כ"כ קודם שמצאן ומש"ה הן של התגר דאילו בא קודם השהייה כ"כ אזי היה התגר רואה (מי תלך פירותיו) [מה שיש בפירותיו] והיה מוצאן והיה מחזירם להן ודוק: | ||
== יט == | == יט == | ||