בינת אדם/איסור והיתר/מ: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

[כה] '''שאלה''' מה שנוהגים קצת עוברי דרכים שאינם בני תורה שמולחין בשר וכורכין הבשר בבגד פשתן ומניחים אותו בעגלה לכאורה יש להביא ראיה דשפיר עושין מהא דאי' בא"ח סמן תצ"ט סעיף ג' דמותר למלוח ע"ג העור מליחה קלה וכתב המ"א שם דצ"ל שמונח העור בשיפוע דאל"כ ה"ל כלי שאינו מנוקב וכ' הא"ר שם וז"ל וצ"ע דהא בי"ד סי' ע"א כ' בהדיא דאין מליחת העור מעכב הדם לצאת שהרי מותר למלוח הראש והרגלים על השער ע"כ ובאמת בלא"ה דברי המג"א אינם מוכרחים דכונת הש"ע שיחזיק הבשר בידו ומולח אותו באויר ע"ג וממילא נופל קצת מלח ע"ג העור אבל באמת אינו מניח הבשר לאחר מליחה ע"ג עור רק בכלי מנוקב ואפשר דלא משמע לי' למג"א לישנא דגמ' וש"ע כך עכ"פ דברי א"ר נכונים וא"כ כיון דחזינן דאפילו ע"ג עור מותר שאין אנו רואים בו שום נקב כ"ש בגד פשתן שנראה כמה וכמה נקבים קטנים דמותר אבל מצאתי במנ"י בקונטרס סלת למנחה כלל י"א דין ב' וז"ל כתב בתורת אשם {{ממ|שחיבר האי"ט}} ז"ל. אמנם מה שראיתי מעוברי דרכים שמולחין בשר וכורכין אותו בבגד פשתן נ"ל איסור אפי' בדיעבד דודאי הנקבים סתומים אם לא שיהא הבגד ארוג מרווח נקבים כפי עיני המורה ומשום לא פלוג נ"ל דכס' לבטל המנהג לגמרי עכ"ל. ובאמת גם קו' הא"ר נ"ל דלק"מ דהא דקי"ל דאין מליחת העור מעכב הדם לצאת הייני טעמא כדאמרינן בחולין קי"ט ע"ב דנימא חלחולי מחלחל ובודאי העצמות יש בהם נקבים דקים שמושכין חיות מהבהמה: ואמנם כ"ז כשהעור מחובר לבשר שאין דבר שיפסיק ביניהם אזי טבע המלח להוציא הדם דרך הנקבים הקטנים משא"כ כשנפשט כבר העור אזי אדרבה המלח והלחלוחית סותמין הנקבים כמו שאנו רואין לעינים בבגד פשתן שקודם שנתלחלח בטוב יכול לסנן עליה מים וכאשר נתלחלח היטב לא יכול לסנן עליה כי כבר נסתמו הנקבים וסבור הייתי לומר שהרוח והאויר סותם הנקבים של העור אבל מוכח שם בחולין דליתא דאל"כ לק"מ מתפילין אבל האמת דהלחלוחית סותם הנקבים ולכן בודאי אפילו בדיעבד אסור ויותר נראה דהאויר סותם הנקבים ולא קשיא מהא דפריך מתפילין דבודאי לא הוי סתימה ממש רק נגד זה שלא יוכל הדם לצאת משם: