נשמת אדם/ב/צא: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''כתב''' המ"א בסי' תצ"ז ס"ק ח' בשם הב"ח דדוקא במלאכה דרבנן שרינן סופן משום תחילתן אבל לא במלאכה דאורייתא. ולכאורה צ"ע שהרי כתב הרמב"ם בפ"ט מהל' שבת הדורס על העור ברגלו עד שיתקשה כו' ה"ז תולדת מעבד וחייב אפ"ה התירו ליתן העור לפני הדורסן כדי שידרסו עליו בי"ט. והיינו כדאמר עולא בגמ' משום דהתירו סופן משום תחולתן ודין זה מוסכם מכל הפוסקים. ואף שהמ"א מביא ראיה מהא דאמרי' בביצה גבי מליחת חלבים דאי שרית ליה אתי למימר מה לי למשטחינהו מה לי למימלחינהו. ופרש"י ומולח הוי אב מלאכה זה אינו מוכרח די"ל דה"ק דאתי ג"כ למימלחינהו וכולי האי לא שרי כיון דדי למשטחינהו. וכן צ"ל ע"כ לפי מה שכתב בספר יראים במלאכת מעבד דמליחת חלבים ג"כ אינו אלא מדרבנן ע"ש. וכן משמע בירושלמי ריש הבונה ובפ"ק דביצה מתני' זימן שחורים דאיתא שם שמואל אמר המלחם את התריסין (ר"ל המדבק הקרשים שנועלין בהם החניות) חייב משום בונה וקשיא דבר שאילו עשאן בשבת חייב חטאת ב"ה מתירין אף להחזיר (ר"ל שהרי במתני' איתא בש"א אין מסלקין התריסין וב"ה מתירין אף להחזיר) ר"ח בשם ר' יוחנן התירו סופן מפני תחלתן שאם אתה אומר לו שלא יחזיר אף הוא אינו פותח. א"ר אחא מחזיר ובלבד שלא יחזיר כל צרכו. אר"י בר בון כשאין שם פתח כו' וכתב הב"י בסי' תקי"ט שהפוסקים לא הביאו דין זה דר' אחא ודר' יוסי בר בון משום שלא נזכר בגמרא שלנו ע"ש. עכ"פ מוכח מזה דאפי' במלאכה דאורייתא אמרי' דהתירו סופן משום תחילתן. אך באמת דברי הב"ח נכונים מאוד דאיך יש כח ביד חכמים להתיר איסור דאורייתא משום שמחת יו"ט. וראיה גמורה שהרי החזרת תריסין ג"כ התירו סופן משום תחילתן ואפ"ה אמרי' בגמ' ביצה י"ב דדוקא ביש לו ציר באמצע מתירין אבל ביש לו ציר מן הצד לכ"ע אסור והיינו משום דאז יש בנין דאורייתא. ונ"ל דגם הירושלמי אינו חולק על גמרא שלנו אלא דר' אחא בא לפרש דברי ר' יוחנן שאמר דמשום שמחת י"ט התירו. ומשמע דקאי על דברי שמואל דמיירי בודאי בבנין דאורייתא שהרי אמר חייב וע"ז אמר ר"י שהתירו משום תחילתן. ומפרש ר"א ובלבד שלא יחזיר כל צרכו דאז אינו אלא מדרבנן ואז התירו אבל להחזיר כל צרכו בודאי אסור. והיינו כמו שאמרו בגמרא שלנו דביש לו ציר מן הצד אף לב"ה אסור. ולכן לא הוצרכו הפוסקים להזכיר דין זה דר' אחא כיון שכתבו דביש לו ציר מן הצד אסור. וע"ש במפרש שכתב כעין זה. והא דנותנין העור לפני הדורסן נמי לק"מ דאין הכוונה שידרסו עליו ביו"ט אלא שנותנין לפני בית הדריסה כדי שידרסו עליו אחר יו"ט. וכ"כ תי' דוגמא לזה בחולין קכ"ב ד"ה אוזן חמור וז"ל הסמ"ג בהל' שבת תולדה דרבנן למלאכת עור כדתנן נותנין עור לפני הדורסן מפני שמחת י"ט. דאל"כ אסור שדומה דריסת העור לעיבוד. וכתב הרמב"ם דהעושה כן בשבת חייב עכ"ל הרי להדיא שכתב דעור לפני הדורסן אינו אלא מדרבנן ומשמע שדורסין עליו ביו"ט. ונ"ל דכוונתו דוקא כשדורסין עליו בכוונת עיבוד אז הוי דאורייתא. משא"כ כאן שלא התירו ליתן בבית הדריסה לדרוס עליו אלא נותנין עור לפני הדורסן. וכתב הסמ"ג בהלכות יו"ט וז"ל ונותן לפני בית הדריסה כדי שידרסו עליו ולא יפסיד עכ"ל ור"ל שנותנו במקום שדורסין שם בני אדם ובדרך הליכתם דורסים עליו ואינם מתכוונים כלל לדריסת העור ואע"ג דבשבת ג"ז אסור מדרבנן ביו"ט התירו. אבל ודאי מלאכה דאורייתא אין כח ביד חכמים להתיר כמו שהקשה הירושלמי שהבאתי וא"ל מהא דבסי' תצ"ט דמותר למלוח ע"ג העור ע"י הערמה ומליחת עור לכ"ע הוי דאורייתא י"ל כמ"ש הרשב"א דהוי מליחה כלאחר יד וכיון שאינו מולח על העור ממש אלא על הבשר. ובחלב גם זה אסור שמא יבא למלוח בפ"ע כיון שאין דרך למלוח בשר על חלב ואפשר דגם דריסת עור דוקא בבית הדריסה שדורסין עליו כמלאכת הדריסה אז הוי דאורייתא משא"כ שנותנין לפני בית הדריסה אף שדורסין שם מ"מ כיון שאינו מהפכה כדרך שעושין בבית הדריכה לא הוי אלא עיבוד כלאחר יד ואינו אלא מדרבנן: