רא"ש/תענית/ד/לח: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

ונהגו שאבל הולך בליל ט' באב לבהכ"נ וכן למחרת עד גמר קינות ואז הולך לביתו כדתניא אבל כל שלשה ימים הראשונים אין הולך לבית האבל מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום המנחמים אלא במקום המתנחמים. ובט' באב נמי הוי כאבל מג' ימים ואילך והולך לבית הכנסת עם שאר הקהל שהם כמו אבלים. כל זה מיסוד רבינו מאיר ז"ל. וזו היא מדברי הרמב"ן ז"ל. תניא {{ממ|דף ל.}} כל שהוא מחמת ט' באב אסור לאכול בשר ולשתות יין ואסור לרחוץ. וכל שאינו מחמת ט' באב מותר לאכול בשר ולשתות יין ומותר לרחוץ. ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו כל זמן שמותר לאכול מותר לרחוץ. פי' כל שהוא מחמת ט' באב זהו סעודה שהוא מפסיק בה שאסור לאכול בה בשר ולשתות יין  ומכיון שקיבל עליו קצת אבילות אסור לרחוץ. ואע"ג דאכתי לא חל ט' באב. דרחיצה הנאה דלאחר שעה היא ונראה כרוחץ להנאת ט' באב ומשום הכי אסור. אבל בנעילת הסנדל ובשאר דיני אבילות אינו נוהג עד שתחשך. ור' ישמעאל בר' יוסי {{ממ|אומר}} משום אביו לית ליה האי סברא אלא כל זמן דמותר לאכול דהיינו כל היום מותר לרחוץ. ולישנא דתוספתא {{ממ|שם }} כל שהוא מסעודת ט' באב אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לאכול שני תבשילין ואסור לרחוץ ולסוך. וכל שאינו מסעודת תשעה באב מותר לאכול בשר ולשתות יין ומותר לרחוץ ולסוך. ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו. והלכתא כתנא קמא דסתמא תניא. ור' ישמעאל בר' יוסי משום אביו יחידאה הוא ולא סבירא לן כוותיה. אבל רבינו הגדול לא כתב זו בהלכותיו  ושמא דחה דברי {{ממ|הרב}} הברייתא משום דסתמא דמתני' לא קתני באיסורא דעט"ב אלא לאכול בשר ולשתות יין ושני תבשילין. ולא מוכרעת מילתא למידחה  דאיכא למימר מתני' איסור דפסיקא ליה קתני  איסורא דתליא בקבלת עצמו לא קתני. ומשום שתיקה דמתני' לא פסיקנא בשום דוכתא. ומאי דלא פירשו במתני' פירשו בברייתא הלכך מכי אכיל סעודה המפסיק בה משש שעות ולמעלה והתחיל באבילות אסור לרחוץ אפי' פניו ידיו ורגליו ואסור לסוך כתשעה באב עצמו כדאיתא בתוספתא ע"כ דבריו ולא כן עמא דבר. ודבר תימה הוא שיהא מותר לאכול ולשתות ויהא אסור לרחוץ ולסוך. והראב"ד ז"ל פירש כל שהוא משום תשעה באב כלומר סעודה המפסיק בה ואסור לרחוץ משהפסיק כמו שאסור לאכול אפילו לא פירש כלום מרחיצה אלא כיון  שפירש אכילה וחל עליו התענית לענין אכילה אסור גם ברחיצה. וכל שאינו משום ט' באב כגון תענית צבור אע"פ שמפסיק מבעוד יום מותר לאכול בשר ולשתות יין בסעודה שהוא מפסיק בה ומותר לרחוץ. ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול פירוש אם לא היה מפסיק מותר לרחוץ ואע"פ שהפסיק מאכילה מותר ברחיצה. וכן יש לפרש גם בתוספתא. ואני כתבתי לעיל {{ממ|בפ"א סי' י"ד}} בשם רבינו יצחק שאע"פ שהפסיק מותר לאכול. והביא ראיה מעובדא  דאיכה רבתי שביהודה בן בתירא אכל עיו"כ אחר שהפסיק. וא"כ גם לרחוץ ולסוך מותר וכן עמא דבר: {{ממ|יומא דף עח ע"א}} ערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ומקנח בה פניו ידיו ורגליו ולמחר מעבירה על גבי עיניו. פירוש שורה אותה במים בערב תשעה באב ומוציאה מן המים  והיא מתנגבת ומקנח בה פניו ידיו ורגליו כדי להצטנן בה ולמחר מעבירה על גבי עיניו להעביר מהם  לפלוף וחבלי שינה: