ריטב"א/שבועות/לה/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

כיון דליכא מידי אחרינא דאיקרי חנון ורחום וא"ת והא אמרינן מה הוא רחום אף אתה היה רחום וי"ל דאפ"ה לא מיקרי אינש רחום וחנון סתם אלא משום והלכת בדרכיו שחייב להיות רחום וחנון כלומר נוהג עם הבריות בחמלה וחנינה ומכאן קשה למה שהיה אומר ה"ר יונה ז"ל דמאי דכתיב זרח בחושך אור לישרים חנון ורחום וצדיק דעל האיש ירא ה' דמיירי לעיל קאי וא"כ הא אשכחן מידי דאיקרי בתורה רחום וחנון וי"ל דלפי דבריו דמ"מ לא מיקרי כן בלשון בני אדם בסתם. אינו נמחק לפי שכבר קדשוהו שמים והלכתא כאחרים בלפניו אפילו אחרים מודו שהוא נמחק ונראין דבריו דנמחק אפילו שנכתב כל השם דאי קודם לכן אפי' צ"ב מצבאות וש"ד משדי וא' מאלהים נמי ואין לומר כיון שנכתב כל השם קדשוהו שמים לשלפניו דלא מקרי קדשוהו שמים אלא בשקדשוהו בשעת כתיבה שכבר היה נכתב השם. צ"ב מצבאות וה"ה טפי כל שלא נכתב כולו אלא איידי דנקט משדי ש"ד נקט נמי הכא צ"ב. שלא נקרא צבאות אלא ע"ש ישראל ומיהו מצינו שנקרא כן ע"ש שהוא אות בצבא שלו כדאיתא בחגיגה. כל שמות האמורי' בלוט חול חוץ מזה וכו' הא ודאי ליכא חוץ מזה אלא א' שהוא חול דכתיב הנה וגו' סורו נא והא דנקט כל שמות אגב ריהטא דאידך נקט הכי. ויאמר לוט אליהם אל נא אדני וגו' עד מי שיש בידו להמית ולהחיות אלמא לקב"ה קאמר אל נא אדני וגו' והא דכתיב ויאמר אליהם פי' בפניהם והא דאמרינן גבי שמות האמורים במיכה יש מהם קדש יו"ד ה"א וא"ו ה"א פשיטא שזה השם המיוחד בכל מקום הוא קדש אלא דאגב ריהטא משום דבעי לומר ואידך חול: