12,333
עריכות
מ (←top: פתיחת קיצורים) |
מ (←top: הטמעת קישורים) |
||
שורה 20: | שורה 20: | ||
כתב המאירי (ד"ה וראה) דבמקום שהוחזקו שני יב"ש ושאלנו לזה השני שהוחזק אם כתב גט לאשתו והוא אומר לאו שהוא כשר וה"ז מכאן ואילך כמי שלא הוחזקו. | כתב המאירי (ד"ה וראה) דבמקום שהוחזקו שני יב"ש ושאלנו לזה השני שהוחזק אם כתב גט לאשתו והוא אומר לאו שהוא כשר וה"ז מכאן ואילך כמי שלא הוחזקו. | ||
העירוני מ"ש חפץ הנמצא דמחזירים ע"פ סימן דשמו כתבו עליו ודוקא במטבע איתא לקמן כה: דאין מחזירין, ולא אמרינן לחוש שמא יש שני בנ"א בשֵם זה, וצ"ל דבממון לא חיישינן וכדלהלן, ועוד העירוני דהתם יש הוכחה מדטוען שאבד ממנו החפץ, וזה סימן, משא"כ הכא וצ"ע בזה, ועוד אטו אם לא יטען תחילה שאבד ממנו חפץ לא נחזיר ע"פ שם, ויעויין בהגר"ז בשו"ת שבסוף הספר סימן כ"ח אותה ה' שעמד בסב' זו עי"ש, | העירוני מ"ש חפץ הנמצא דמחזירים ע"פ סימן דשמו כתבו עליו ודוקא במטבע איתא לקמן כה: דאין מחזירין, ולא אמרינן לחוש שמא יש שני בנ"א בשֵם זה, וצ"ל דבממון לא חיישינן וכדלהלן, ועוד העירוני דהתם יש הוכחה מדטוען שאבד ממנו החפץ, וזה סימן, משא"כ הכא וצ"ע בזה, ועוד אטו אם לא יטען תחילה שאבד ממנו חפץ לא נחזיר ע"פ שם, ויעויין בהגר"ז בשו"ת שבסוף הספר סימן כ"ח אותה ה' שעמד בסב' זו עי"ש, ועיין חזון איש אהע"ז סימן כ"ה ס"ק א' שכתב דסימן דשם עדיף מסימן דעלמא דאנשים ידועים לנו בשמותיהן וכיון שלא הוחזק יב"ש אחר הוי כידעינן דליכא אחר עי"ש בכ"ד, ובש"ש ש"ז פ"כ הביא חכ"צ דשֵם הוא סימן בינוני ונחלק עליו הש"ש.- ובמש"כ דיש סב' דכיון דהוא טוען שאיבד חפץ ואומר הסימן ע"כ עדיף, ויסוד לסב' זו מבואר בתוד"ה והוא, ונתעוררתי לעיין בזה מדברי תוס' בחולין צו. ד"ה פלניא שהקשו מ"ש שאין מוציאין ממון ע"פ סימנים, ומחזירים אבידה ע"פ סימנים, ולפמשנ"ת הרי יש לחלק דבסימן דאבידה יש הוכחה ממה שאומר שאיבד ויודע הסימן, וי"ל דכוונת תוס' דמחזירים אבידה אף באופן שיש שני בנ"א שאמרו שאיבדו אבידה, וע"ע בסוגיא שם דמיירי באופן שאין את ההוכחה שאיבד. | ||
'''ברש"י''' ד"ה חיישינן ויודעין אני שאין שם בשוירי שני אנשים ששמותיהן שוין כ' הרמב"ן בגיטין כז: דרש"י בא לפרש מדוע הוצרכו לומר דחיישינן לשני שוירי, ולא קאמר דילמא באותו שוירי יש עוד א' כזה, ע"ז אמר דיודעין אנו שאין שם בשוירי שני אנשים ששמותיהן שוין, ועי' להלן בדברי הרמב"ן. ועריטב"א (הובא בשמ"ק) מש"כ מהראב"ד באופ"א. | '''ברש"י''' ד"ה חיישינן ויודעין אני שאין שם בשוירי שני אנשים ששמותיהן שוין כ' הרמב"ן בגיטין כז: דרש"י בא לפרש מדוע הוצרכו לומר דחיישינן לשני שוירי, ולא קאמר דילמא באותו שוירי יש עוד א' כזה, ע"ז אמר דיודעין אנו שאין שם בשוירי שני אנשים ששמותיהן שוין, ועי' להלן בדברי הרמב"ן. ועריטב"א (הובא בשמ"ק) מש"כ מהראב"ד באופ"א. |