חכמת אדם/קב: הבדלים בין גרסאות בדף

{{מרכז|{{גופן|5||'''דין תקנות הקהל''' {{ממ|סימן רכ"ח}}}}{{עוגן חוזר עליון חופשי|*)}}}}

{{אות סעיף|א}} כל ב"ד שבעירו וכן זטה"ע הנבחר עפ"י הסכמת המנהג שנוהגים בעירם היה להם בימי קדם דין כב"ד הגדול שהיו יכולים לתקן תקנות ולהחרי' ולהשביע וכל תקנה שתקנו בחרם היה לו כל דין איסורא דאורייתא והולכין בספיקו לחומרא. ואם תקנו בלא חרם ושבועה אלא תקנה בעלמ' הוא ככל מילתא דרבנן והולכין בספיקו לקולא {{ממ|עיין סי' רי"ח ובש"ך ס"ק ג' ובסי' רכ"ח ט"ז ס"ק מ"ב}} כללו של דבר כמו שמחו בין לקיים תקנות חכמים שתקנו לנו אנשי כנ"הג ותנאים ואמוראים כך מחוייבי' לקיים כל תקנו' הקהל שתקנו בעירם אם לא שמתקנין דבר שאין רוב ציבו' יכולין לעמוד בו {{ממ|ססי' רכ"ח}} דאז אינו חל כלל ולא יוכל שום אדם לומר לא שמעתי החרם כי אע"פי שלא שמעו כלל אפ"ה חל חרם הציבור על כל אדם ואפילו אותן שאינם נותנים מס ואסור לעבור על חומרי המקום כ"ז שהוא בתחום העיר {{ממ|סי' רכ"ח סעיף ל"ג}}:

{{אות סעיף|ט}} אין נדרי ציבור ניתרים אלא מכאן ולהבא אבל לא על מה שעבר {{ממ|סעיף כ"ו}} ולכן אם החרימו עשרה ב"א והתירו לאחד ל"א נדר שהותר מקצתו הותר כולו {{ממ|רכ"ט סעיף ע"ב}} וה"ה אם אסרו איזה דברים והתירו דבר אחד השאר נשאר באיסורו:

{{אות סעיף|י}} אפילו לא בטלה הסיבה שבשבילה תקנו והחרימו אם רצו להתיר מתירין על פי רשיון הממשלה ואפילו בתוך הזמן שקבעו להמשך התקנה ואפילו לא בא זמן הנדר ולא חל הנדר יכולין להתיר {{ממ|עיין לעיל כלל פ' סי' י"ז}} דחרמי ציבור הם כאלו יש בהם תנאי שיוכלו להתיר כ"ז ויכולין להתיר מקצתו ולהניח מקצתו {{ממ|שם סעיף י"ז}}:

{{אות סעיף|יט}} קהל שגזרו בארץ ישראל שלא לקנות בתים אסור להחליף דזה נמי מקרי קנין ומכירה {{ממ|סי' רי"ז סעיף ל"א}}:

{{אות סעיף|כב}} לשון מסופק בהסכמה בחרם נידון כפי מה שיאמרו רוב הקהל שהיתה כוונתם בשעת החרם וכן בשאר דברים שהציבור מחולקי' בו בענין תקנתם וחרם שלהם: ואם התנו שכל לשון המסופק יהא נידון על פי פלוני לא יוכל לדון על פי אומד דעתו אלא כפי מה שנראה מלשון הסכמה והתקנה {{ממ|רכ"ח סעיף נ'}}:

{{אות סעיף|כג}} קהל שעשו חרם ברשיון הממשלה על ה' שנה וקבעו זמן שיתחיל החרם ובאותו הזמן היו אנוסים או שוגגום ולא התחילו לקיים הנדר צריכים לקיימו אח"כ כי אינו בטל משום זה {{ממ|סי' רל"ב סעי' י"ב בהגה' רמ"א}}: