אלשיך/משלי/כד: הבדלים בין גרסאות בדף

'''בכתוב'''  השלישי אמרו רז"ל גבר חכם בעוז זה בועז ואיש דעת מאמץ כח שנשבע ליצרו חי ה' שכבי עד הבקר וראוי לשום לב מה ראו לייחס פסוק זה אליו כי לא יתכן שאמרו על שאותיות בועז כאותיות בעוז כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו ועוד שבעז הוא חסר וי"ו ובעוז הוא מלא ועוד כי אם אומרו גבר חכם בעוז הוא בועז יראה שאומרו ואיש דעת וכו' אינו על בועז ואיך ידרשו אחר כך ואיש דעת על בועז עצמו שנשבע ליצרו ואם אמרם זה בועז יחזור על כל הכתוב לא יתכן כי לשון אומרו ואיש דעת יורה כי לא ידבר על גבר חכם הנז' כי אם היא חלוקה אז על בעל תואר זולת הקודם אך אמנה זולת שהכתוב יראה משולל ההבנה הוקשה להם אומרו ואיש דעת וכו' שמורה שעד כה לא דבר בבן דעת ואם כן איך הוא גבר חכם וכן החלו בגבר וצאתו באיש וגם הקשר אשר לי עם המאוחר והקודם על כן אמר גבר וכו' זה בועז ודעת כאשר יבא בס"ד והוא כי שתים הנה בחינות המדע האחד למודיי ויתחלק לשתים א' החכמה שילמוד איש מאיש ב' אשר יבין מתוך הנלמד והם חכמה ותבונה והבחינה השנית הוא מדע טבעי ותחבולות הנהגה שכלית אשר לבעלי שכל טוב להתנהג בהם במעלליהם וההוא יקרא דעת והאנשים אשר מעמד שלשתם יכוללו בהם הנם מועטים כי יש בעל חכמה ולא חלק לו בבינה ויש יהיה גם בעל תבונה אך דעת תחבולה והנהגה שכלית אין בהם ויש כבדי ראש בשכל טוב בכל מעלליהם נוסף על החכמה והתבונה אשר אתם והנה היה מקום לאיש לדבר ולומר אלכה לי אל הגדולים ללמוד חכמה ומרוח הבינתי אבינה בתבונה להוציא דברים מתוך דבריהם ומה לי עוד לקנות קנין דעת בחריפות ותחבולות הנהגה שכלית כי אם אני בתומי אלך בחכמה ובינה והמה ינחוני וימלטוני מכל רעות המתרגשות לבא על ידי בני אדם וע"י יצר הרע ולהביא עליו כל טוב כי החכמה תעוז לחכם מכל חריצותו אשר יחרץ. ''' לכן'''  להורות כי לא בדעת ידבר המדבר כדבר הזה נשא המשל ואמר בחכמה יבנה וכו' לומר אמשול לך משל למה"ד לבונה בית בחכמת מעשה הבנין אשר למדו אותנו ליסד הבית ולישב גדר אבניו כסדרן והלכתן אכן אם לא יהיה לו חלק בבינה להבין בתבונה מתוך דברי המלמדו לא ידע להכין אותו ולפארו לבוננו באופן נאות לפי מקומו לדעת איזה מקום מוכן לקבוע חלון ואיזה לעשות חדר או יציע כי יש אדם לפי מה שהוא או לפי מלאכתו יאות לו לפתוח חלונו מזרחה ולעומתו מי שיתהפך וטוב לו יפתחנו ימה וההיקש בזה בחדריו איליו ואולמיו ואשר לא ידע רק בחכמת הבנין לא יכוננהו באופן צודק רק יבנה מציאות בית אך בעל התבונה המבין מתוך דברי אומנו בעסקי חדרים וחלוטת שקופים אטומים לבבו יבין לכונן הבית בכל מכונותיו לפי המקום ולפי צורך מלאכתו וז"א בחכמה יבנה בית כלומר מציאות בית אך לא יתכונן אמנם ובתבונה יתכונן:

(ה) '''או'''  יאמר כנודע מרבותינו ז"ל על עובדא דאביי שראה איש ואשה שהלכו יחד בלילה בדרך והלך אחריהם עד שנתפרדו כל אחד למקומו ותמה באמרו שהוא לא היה בוטח בעצמו לעשות כדבר ההוא ולעמוד נגד יצרו ולא נחה דעתו עד שאמרו לו כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. ''' עוד'''  ידענו מרבותינו ז"ל בב"ר הנה טוב מאד זה יצר הרע כו' וכי יצר הרע טוב מאד אתמהה אלא שאלמלא יצר הרע לא היה אדם בונה בית ולא נושא אשה וכו' נמצא כי שני יועצים אשר צריך ישמע אליהם יש לאדם אחד היצר הרע לשמוע אליו לקצת דברים שני היצר הטוב שצריך לשמוע אליו לרוב הדברים ובזה נבא אל הביאור אמר גבר חכם בעוז כלומר היות גבר גובר ביצרו האיש החכם צריך יהיה בעוז גדול ותעצומות ולא בנקלה כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו באופן שאשר לא חכם הוא כי אם אחד העם לא יצטרך להגביר על יצרו עוז ותעצומות רבות אך אשר הוא חכם לא יהיה גבר גובר על יצרו רק בעוז ואם החכם הוא איש דעת לעשות תחבולות כבועז שנשבע ליצרו אין צריך לו עוז רב כי גם שלא יהיה לו עוז כי אם כח מה יכול הוא לתת אומץ בכח ההוא להנצל מהיצר הרע וזהו ואיש דעת מאמץ כח כמו שאמרו ז"ל ואיש דעת וכו' שנשבע ליצרו:

'''ושמא'''  תאמר ומה אסכון כי אפגע בעד לקוחים למות ביום הצרה. ''' כי'''  הלא אין זה עכוב כי גם אותם תציל ותוכל וכעובדא דמתא מחסיא שבמדרש הנעלם המודפס בספר הזוהר פ' וירא וזהו הצל לקוחים למות כי הנה אל תתיאש מן הרחמים כי הלא דע לך כי ומטים אותך להרג מן השמים אם תחשוך מלהציל כי תתחייב בנפשם:

'''בא'''  ללמד לאדם דעת בל ילמוד התורה מבחינת מתיקות עניניה וחדודיה רק על איכות טובה המאשרת את הנפש עד אין קן ועל פי דרכו יטעם מנופת מתיקותה ויטעם לחכו ולא יהפך לעשות עקר ממתקה ושעל פי דרכו ישיג האושר המחווה ולהטעים הדבר הקדים משל צודק לזה ואמר אכול בני דבש כי טוב וכו' והוא כי הדבש זולת מתקו אל החיך יש בו הנאה ותועלת לגוף כנודע מטבעו ולכן האיש השכלי לא יאכלנו מפאת מתקו אל החיך רק על איכות היותו טוב ומועיל לו ועל פי דרכו מתיקותו יטעם לו. ''' כן'''  יאות יעשה האדם בלמדו חכמת התורה ישית לבו אל טובה העצמי ורוחני שייטב לנפשו ועל פי דרכו יטעם ממתקו וזהו אבל בני דבש כי טוב כלומר למה שהוא טוב ומועיל לך לא מחמת מתקו ועל פי דרכו ימתק לך כי ונופת מתוק על חכך על פי דרכו:

'''פן'''  יראה כו' ואמר פן יראה ה' עם שהכל גלוי לפניו יתברך ומהראוי יאמר פן ירע בעיני ה' הענין כי הלא באבוד רשעים רנה ולא יאשם השמח באידם אם לא כששמחת הצדיק על אבדן הרשע הוא על אשר הרע לו ולא במה שהוא רשע ובן תמותה על עוברו רצון קונו יתב'. ''' והנה'''  מי זה האיש יבחין כוונת הצדיק אם ישמח בפיד משנאו על שנאתו אותו על היותו רע בעיני ה' כי אין מבחין זולתו יתברך טחן לבות וכליות על כן אמר פן תהיה שמחתך באופן יראה ה' מה שירע בעיניו ללבב וישגיח בכוונתך כי היא רעה בעיניו שעיניו יחזו ללבב עם שלא יראה רע בעיני הבריות משא"כ בהיות שמחת הצדיק לשם שמים כי אז אין הוא יתברך שם פניו אל שמחת הצדיקים כי באבוד רשעים רנה: ''' או'''  יהיה פן ישגיח ויראה מדת הרחמים ורע בעיניו כלומר אולי לא בראית מדת הדין ירע כי אם גם בראיית מדת רחמים וז"א פן יראה כו' ולא אמר כי יראה או פן ירע כו' שהוא כלימר פן תהיה הראיה גם בעיני ה' רע ולא בלבד בבחינת הדין ואזי והשיב מעליו אפו אל מקומו הראשון כלומר האף שהיה עליך כשהצר לך הרשע שאלמלא כן לא היה יכול לך ואחרי כן הוסב על הרשע עתה והשיב אותו מעליו למקומו הראשון שהוא כי תשוב ותצא האף ממנו עליך:

'''כי'''  הלא אשר תתחר במרעים וכוונתך לטובה נפיק מינה חורבה רבה כי עתה לא יהיה אחרית לרשע שבהתחברך אתה הכשר אתם יחרצו להרבות להרע עד שלא יהיה אחרית וסוף לרע אשר יעשו בראות צדיק וכשר מתחרה אתם לא יבושו בהרשיעם כי תהיה למו כסות עינים וגם שיעשו חפצך ברשעים לא יהיה אחרית וסוף לרע אשר יעשו לזולתם בראותם עזר כנגדם ועל אשר תקנא ברשעים אל תחוש כי הנה נר רשעים ידעך כלומר מצוה שיש להם מנכים אותה מהם בעוה"ז והוא גר כי נר מצוה וידעך פה כי יאכלוה בהצלחתם ולעוה"ב לא יאיר להם באופן כי טובתם קללה תחשב להם. ''' או'''  יאמר נר רשעים על נשמתם כי נר ה' נשמת אדם ובטובתם בעוה"ז ידעך נרם ונשמתם מלאור באור החיים כי ינוכה פה כל זכותם:

'''ארז"ל'''  ומלך מן המלך יכול אם יאמר לך לך עבוד ע"א שתשמע לו ת"ל ירא את ה' וכן נבוכדנאצר אמר לחנניה מישאל ועזריה לעבוד ע"א ולא שמעו כו' ועם שונים אל תתערב עם אותם שאומרים שתי אלוהות אל תתערב שסופן ליאבד מן העולם כו'. ''' והנה'''  לבאר המאמר יארכו הדברים אך ננקוט מיהא שאומר ומלך הוא על מלך בשר ודם מעין ענין נבוכדנאצר ואפשר לבאר כל הפסוק ושאחריו על דרך זה מבלי נאמר עם שונים שהם על שתי רשויות שהוא בלתי צודק עם הקודם אם לא שנאמר שהוא על הירא מהמלך בגדר אלוה ועושהו כשני לו חלילה גם נשים לב אל אומרו ופיד שניהם שאם יחזור אל השונים למה יאמר שניהם כי הלא אינו ברית כרותה שיהיו שנים ולא יותר ומהראוי יאמר ופידם מי יודע סתם. ''' אך'''  יאמר ירא את ה' בני תחלה ומזה תעשה עיקר ובקיום יראתך את ה' ירא גם את המלך אבל לא שתבטל מיראת ה' למען יראת מלך ועם שונים שעושים את המלך כמשנה לה' אל תתערב:

(כב) '''כי'''  הלא מה שהוא ודאי הוא כי פתאום יקום אידם של שונים ואם יקום גם פיד במהם של נעבד גם כן עם העובד מי יודע כי אולי יקבל הנעבד ליעבד וישתברו שמהם עובד ונעבד ואם כן אולי תתפתה ותאבה יעבדוך ותשבר גם אתה כהם שאולי לא תתחכם יותר לבלתי קבל כאשר עשה דניאל ונמלט על נפשו ואפשר רמזו רבותינו ז"ל זה בתנחומא באמרם כל מי שהוא ירא מן הקב"ה סופו ליעשות מלך ממי אתה למד מאברהם שנאמר אל עמק שוה הוא עמק המלך שהושוו וכו' וכן יוסף שנאמר בו את האלהים אמ ירא וכן משה ירא מהביט וכו' ויהי בישורון מלך. ''' שקשה'''  על דבריהם שאם כן אפוא כל יראי ה' היה להם למלוך ויתכן הוא על הדרך שביארנו והוא כי מלכות אברהם מסוג זה שבראותם ששדד שרי מעלה של ד' מלכים כי על כן הוא ועבדו הפילום כנודע כי יפקוד ה' על צבא המרום ואחר כך ועל מלכי וכו' ואומר ויגרש מפניך אויב וכו' וזה יהיה מאמר מלכי צדק ברוך אברם לאל עליון קונה וכו' שביראת אלהים שבאברהם קנה תחלה שמים אשר שם צבא המרום במרום ואחר כך וארץ. ''' ושיעור'''  הכתוב ברוך אברם ונשפע מאתו יתברך שעל ידי כן היה קונה שמים וארץ וזהו מה שהמליכו לאברהם שהשוו כלם ואמרו נשיא אתה עלינו אלוה אתה עלינו כמאמרם ז"ל שהוא מהיותך מושל על השרים והשרים עלינו אלוה את עלינו הנה כי אין מלכותו רק הוראת היותו מושל ביראת אלהים וכן יוסף מלכותו שמלך הוראת היותו מושל במזלות ביראת אלהים כי מזל מצרים מחייב שעבד לא ימלוך ובמלכו יורה שהוא מושל ומלך ביראת אלהים ומשה משל במזלות ובשרים ולא יכלו לו מלאכי מרום כנודע להיותו שלם מכל ישראל ועל כן היה בישורון מלך מפאת היותו מושל בעליונים יותר מכלם והוא מלכותו ולא שנהג שררת מלכות וההיקש בשאר יראי ה' שלא תעדר מהם כח על המזל ועל שנות הטבעים כרבי חנינא בן דוסא ודומה לו:

'''על'''  שדה כו' הלא צויתיך ללמוד וללמד כמבואר בדרך האחרון וייחסנו הבעלי משנה בלי לימוד הגמרא לאשר לו שדה זרועה ואם יתעצל מהגמרא הוא כמתעצל מקצירה ודישה וזרייה ובירור אוכל מתוך פסולת כן גמרא. ''' קוצר'''  ולוקט ומקשה ומתרץ מברר ומלבן ההלכה והדין לאמתו ועדיין אשר לא ירד לעצם צורך הגמרא אפשר יתעצל ויאמר מה לי עוד אחרי היות לי שדה סדרי משנה שהן הם כל עיקר תורה שבע"פ ובנקל אדע האמת והדין וכן אשר לומר לזולת והעמיד תלמידים הרבה שלא ידמה לאשר לו שדה שצריך לזורעה שנה שנה ויתר עבודות עד יצבור בר ובנמשל שצריך אדם לחזור תלמודו תמיד שנה בשנה פן ישכח הכל אך ידמה המעמיד תלמידים לנוטע כרם שגפניו קיימים ועושים פירות תמיד שבעליה נהנים מפירותיה כן התלמידים אשר העמיד הנה הנם כגפנים העושים פירות מעצמם מבלי יזרעו שנה שנה בשדה ואין צריך הרב רק לפקן בצד מה כזומר את כרמו ועודרו בלבד כן לא יצטרך הרב רק לשית מעייניו בם מעט באזהרה נאות להם ומאליהן יוציאו פירות ויאכל גם הוא והנה גם אשר העמיד תלמידים הרבה היה לו מקום לומר הרי העמדתים ולמדתים שנים שלש עתה הם מעצמם יבינו וישכילו די יתר ספוקם ומה לי עוד עמל וטורח עליהם ע"כ על שני סוגי העצלים אלה הניף ידו שמת ואמר על האחד המתעצל אחרי זורעו השדה וידע סדרי משנה ויתעצל מהגמרא אמר על שדה איש עצל עברתי ועל השני המתעצל לעמול עם תלמידיו הנמשלים לגפני הכרם אמר ועל כרם אדם חסר לב וקרא לו חסר לב כי חסרון דעתו מרובה מהקודם כי על טורח ותיקון מעט מאבד טובה הרבה כי אחרי שלמדו בעסק מעט יתבסמו:

'''והנה'''  בעל השדה עלה שדהו כלו קמשונים שבהעדר ידיעת הגמרא טועה על כל דבר ודבר כמדובר למעלה שהתנאים מבלי עולם שישתבשו בכל דבר להעדר גמרא וכרם אדם חסר לב גם כי הגפנים במקומם עושות פרי ולא נשחתו כי התלמידים לא ישבתו מהחזיר בתורה אשר למדו לפי יכלתם אך כסו פני הכרם חרולים העולים על הגפנים עד שלא יראו הזמורות מאשר גדלו על פניהם חרולים והוא כי התלמידים שלא שמשו כל צרכן יעלו על כל אשכלות דיניהם שבושים ע"ד מז"ל שלא נפסקה הלכה כב"ש על שלא שמשו כל צרכן ועל ידי רפיון הרב הזה ימנעם מלשמש כל צרכם ויעלו פני הלכותיהן חרולי שגיאות עם שעדיין הכרם קיים באשכלותיו. ''' ודיני'''  הלכותיהן וגם הגדרים והסייגים נוספים על ההלכות שיגדור הרב עליהן לשמור פירות הכרם הם ההלכות אשר הסייגים כשומרים לכרם סביבותיו אלו בלי ספק יהרסו לגמרי וזהו וגדר אבניו נהרסה הן משמרת למשמרתו ית' ולכן רב פשעו בעצלותו מלהטפל בם והעון כקולר על צוארו וזהו וגדר אבניו נהרסה:

(לב) '''ואמר'''  שלמה בחכמתו גם שכל איש זולתי לא יוכל להבחין בצלם אלהים שעל פני בעל הכרם הנזכר אם משחת מאיש מראהו על אשר לא טוב עשה כי מי זה האיש ידע להכיר דבר זה והוא פלאי. ''' לזה'''  אמר ואחזה אנכי כלומר אם לפני שאר אנשים אינו גלוי הלא לפני גלוי וזהו ואחזה אנכי אשר כח בי לחזות ולכן אשית לבי וזה היה דרך חזיון בפרצוף ע"ד מז"ל בס' הזוהר על פסוק ואתה תחזה מכל העם שיחזה משה ברוח קדשו בפרצוף פניהם מי הם אנשי חיל יראי אלהים ועל החלוקה הראשונה בפתחו בה אמר ראיתי כלומר בלי חזיון רק ראיה חושיית ראיתי אני בעל וראש הקבלה שבדור שעלה כלו קמשומם וטעיות לקחתי מוסר: