מחברת מנחם/פתיחת המחבר
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בעזרת בורא ניב שפתים אחל לחקות לשון למודים ולהורות שפת יתר מבחר כל מבטא וראש כל אמרי שפר, לשון המזוקק במצרף הנעלה מכל הלשונות אשר נחלו בני האדם אשר על פני האדמה מעת נפרדו איי הגוים איש ללשונו.
תחלת מפתח שפה וראשית הגיון תת כבוד ותהלה לאל הנכבד והנורא, אשר הפאיר את האדם על כל יצוריו, והנעים צורתו, והפליאו ברוח חיים באפיו להקל את לשונו במבטא שפתים לדעת נכונה לדבר צחות, וכאשר הפליא בין כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ובין האדם ביתרון שפת יתר, ככה הפליא בין עם סגלתו לגויי הארץ.
וכאשר הפליא האדם בניב שפתים, ככה הפליא את לשון הקדש על לשון כל עם ואומה, תכן את האדם במו מבטא לבעבור ספר כח מעשיו והעצומות גדלו ורובי פלאיו, ואמנם בו יכונו מחשבות האדם, ובו יביעו אמרי שפר לחוד חרה ולמשול משל, להליץ סודות ולקנות תחבולות, לחוות רעות ולדלות מועצות, לכל מראה מערכי לב ומביני דעת.
אז בטרם שום שכל ליושבי תבל בלשון הזה בחר אלהינו, ואותו חקק במכתב חרות, ובו דבר ביום הראותו בחורב, תרתי בלבי כפי מזער השגת סרעף לצחצח לשון יהודית על תוכן יסודתו ועיקר שרשיו, להעמיד משקלת, שכל וקו למודים לבאר פתרוני מיניהם כחקת משפט, לפרש תוצאות ענינם למחלקותיהם, ולהראות פני המלה כפי מליצתה, להורות האותיות הנשרשים והבאים לשרת תוך המלה ושתי קצותיה עד כלות לשון יהודית ומרחבי תבונתו. אבל יש על אנשי לבב לקחת מוסר, לאחוז בנתיב השכל, ולנטות אחרי מכון הדעת, לדעת עניני האותיות ודקדוקי תולדותם, להתבונן מה מהם ליסוד ומה מהם למלאכה, אך אותיות לשון הקדש שנים ועשרים במספר. עשתי עשרה מהם ליסוד ועשתי עשרה מהם לשרת, בנויים על עשתי עשר מעלות מבלעדי תולדותם, ויש פשר וענין לכל מעלה ומעלה, עד עמוד איש שכל על עמדם ותוכן אמתם.
הנה כה משפט האותיות למחלקות תוצאותם עשתי עשר מהם מיוסדים ונשרשים ועומדים ואין להם מלאכה זולתי יסוד, ואלה הם: 'טח ספר, גזע צדק', ויש חמש מעלות לאותיות מהאותיות האלה המיוסדים ונשרשים במלים גם המה יחדו ישרתו המלים בפנים אחרים ונראים בתחלה המלה כנשרשים ועומדים בחזקתם, ולעת מקרה יעלו מן המלים. ודע כי כל המלה המשלשת משלש אותיות הנשרשים, היא עומדת בכחה ולא ישרתנה אות מכל האותיות, כי יש די בכחה ובמלאותה. אבל המלה השנויה משתי אותיות והנאחדת מאות אחת, היא ראויה לשרת עקב קוצר גזרתה על כי אשר לא תעמד המלה הקצורה כי אם במשרתים אשר במראשותיה או באחריתה אבל יש בלשון הזה מעט מזער מלים קצורי גזרה אשר לא יעמדו במשרתים. כי יש די בכחם לפי קצרתם, גם עשתי עשר הנשארים המועדים לשרת כה הם מחולקים לשתי מחלקות: משרתים רעיהם, ואחר הוּעָדָם לשרת שבים בפנים אחרים ונאחזים אחיזת עיקר: ובעמוד חצים לשרת חצים יכון הלשון היטב, ואלה הם: שמלאכתו בינה.
זאת פליאת הלשון וכח המבטא, בינו נא זאת אנשי לבב, ראו גם ראו איך ישרתו עשתי עשר אותיות מלה אחת באמרך: ארדה נא (בראשית יח כא) ברדת היער (ישעיה לב יט) הורד עדיך (שמות לג ה) והורד המשכן (במדבר י יז) ירד ירדנו (בראשית מג כ) כרדת משה (שמות לד כט) לרדת מן ההר (שמות לב א) מרדת שחת (איוב לג כד) נרדה ונשברה (בראשית מג ד) שיורד על הררי ציון (תהלים קלג ג) תרד מאד (שמואל א, כ יט), וכה יקרה ליתר המלים, הנה נמצאו העשתי עשרה האותיות האלה כלם משרתי ירידה המה. ואחרי מלאכתם ישובון ונהפכו ליסוד. ונשרשים. אך בהעלות מקריהם הם נשרשים בפנים אחרים, באמרך: אמר י"י (יהושע ז יג) ברא אלהים (בראשית א א) הוה גביר (שם כז כט) ווי העמודים (שמות כז י) יפה נוף (תהלים מח ג) כרת ברית (שמות לד י) למדו היטב (ישעיה א יז) משח ה' אתי (ישעיה סא א) נאק נאקות הלל (יחזקאל ל כד) שמע בני (משלי א ח) תמו נכרתו (יהושע ג יו), הן הם האותיות המוכנים לשרת נעשו יסוד, וכאלה הרבה בלשון הקדש. אבל האותיות הראשונות לא יקרה להם כן, כי הם מיוסדות ונאחזות ועומדות בכחם. ולא תהצינה לשני מחלקות, ולא ישתנו מטבעם כי אם בניד שפה ובנענוע לשון כפי נקודת המלה הראויה לה, לבעבור סבב את פני הפתרון ופשר כל ענין, הן שלש מעלות מהעשתי עשרה.
אותיות תימנ"ה[עריכה]
ואלה הם האותיות החמשה הנראים כנשרשים ועומדים עמידת מיוסדים, ויעלו לעת מקרה: אלה הם מבלעדי תוצאותם ומיני תולדותם תימנ"ה.
ת[עריכה]
המעלה הראשונה אשר תחלת המלה תי"ו.
אלה קצות מליהם:
תאנה הוא מבקש (שופטים יד ד) אנה לידו (שמות כא יג) מה יתאונן (איכה ג לט)
תבונה (דברים לב כה) בינה הגיגי (תהלים ה ב) בינו נא (תהלים נ כב)
תגרת ידך (תהלים לט יא) גורו לכם (איוב יט כט)
תהפוכות בלבו (משלי ו יד) הפך לבם (תהלים קה כה)
תודת שלמיו (ויקרא ז יג) והתודו את חטאתם (במדבר ה ו)
תכלית אור (איוב כו י) ויכל אלהים (בראשית ב ב)
תלפיות (שיר השירים ד ד) מלפנו מבהמות ארץ (איוב לה יא)
תמורתה כלי פז (איוב כח יז) אם המר ימירנו (ויקרא כז לג)
תרמית לבם (ירמיה כג כו) ורמיה תהיה למס (משלי יב כד)
תשורה אין להביא (שמואל א, ט ז) אשורנו ולא קרוב (במדבר כד יז)
תשומת יד (ויקרא ה כא) שום תשים עליך מלך (דברים יז טו)
וכאלה הרבה בתורה ומעוטם יורה על רובם:
י[עריכה]
המעלה השנית, אשר תחלת המלה יו"ד ונראה כמיוסד:
ידע שור קונהו (ישעיה א ג) לדעת חכמה (שמות לא יג)
יזמו לעשות (בראשית יא ו) זמותי בל יעבר פי (תהלים יז ג)
יחלנו לך (תהלים לג כב) תוחלת ממושכה (משלי יג יב)
יכול תוכל (שמואל א, כו כה) ונלאתי כלכל ולא אוכל (ירמיה כ ט)
ילדתי בנים (רות א יב) אם אני המוליד (ישעיה סו ט)
יסדה ארץ (ישעיה מח יג) מוסדות תבל (שמואל ב, טו כב)
יספת לגוי (ישעיה כו טו) ספות חטאת על חטאת (ישעיה ל א)
יסרתני ואוסר (ירמיה לא יח) מוסר ה' בני אל תמאס (משלי ג יא)
יעץ עליך ארם (ישעיה ז ה) עצת ה' לעולם תעמד (תהלים לג יא)
יצאת לישע עמך (חבקוק ג יג) צאת הככבים (נחמיה ד טו)
יצר אל ופסל נסך (ישעיה מד י) וצורם לבלות שאול (תהלים מט טו)
יקשתי לך (ירמיה נ כד) מוקש הוא לך (דברים ו טו)
יראו אלהים (תהלים נה כ) ומוראכם וחתכם (בראשית ט ב)
ירשה (במדבר כד יח) ונתתי אתה לכם מורשה (שמות ו ח)
ירד ירדנו (בראשית מג כ) רדה אלי (בראשית מה ט)
ישבתי בסוד משחקים (ירמיה טו יז) שבתי וקומי (תהלים קלט ב)
ישנתי אז ינוח לי (איוב ג יג) מתוקה שנת העובד (קהלת ה יא)
ישר על אנשים (איוב לג כו) בשרירות לבם (תהלים פא יג). וכהנה רבות בתורה, והיודין האלה הסרורים בראשי גזרתם ומראיהם כמראה נשרשים, אבל לעת מקרה יעלו, ובזאת יודע נח המלים המשלשים העומדים כמשלש אותיות באמרך: אמר ברא גמר דרש הרס זעק חמד ממן כרת לחץ מעך נאק סמר עמד פקד צרף קרא רחש שפט תמה, יש די בכחם, אכל המלים אשר בתחלתם נון יוד הא הנראים כנשרשים לא יעמדו על השתלשם בהם, ואשר ישתלשו יבדלו לעת מקריהם.
מ[עריכה]
המעלה השלשית, אשר תחלת המלה מם:
אלה הם קצות מליהם:
מגורתם אביא להם (ישעיה סו יד) גורו לכם מפני חרב (איוב יט כט)
מזיח אפיקים רפה (איוב יב כא) ולא יזח החשן (שמות כה כח)
מחסה מזרם (ישעיה כה ד) חסיו בו (דברים לב לו) לחסות תחת כנפיו (רות ב יב)
מלוח עלי שיח (איוב ל ד) לחים ויבשים (במדבר ו ג) ולא נס לחה (דברים לד ז)
מנוס אבד מנהם (איוב יד כ) שאלו נס ונמלטה (ירמיה מח יט)
משרת ענבים (במדבר ו ג) ושרת את אחיו (במדבר ח כו)
משרה על שכמו (ישעיה ט ה) וישר אל מלאך (הושע יב ה).
נ[עריכה]
המעלה הרביעית: אשר תחלת המלה נון כאלה:
נגע זה על שפתיך (ישעיה ו ז) ויגע על פי (ישעיה ו ז)
נדיבי עמים נאספו (תהלים מז י) ידבנו לבו (שמות כה ב)
נדדו הלכו (ירמיה ט ט) ותדד שנתי (בראשית לא מ) ידודון (תהלים סח יג)
נדר לאביר יעקב (תהלים קלב ב) וידר יעקב (בראשית כח כ)
נהם ככפיר (משלי יט יב) המו גוים (תהלים מו ו) יהמיון (תהלים לט ז)
נזיד עדשים (בראשית כה כט) ויזד יעקב (בראשית כה כט)
נטה ללכת (שמואל ב, ב יט) הט אזנך (משלי ד כ)
נטע שעשועים (ישעיה ה ז) מטע יי להתפאר (ישעיה סא ג)
נטרה את הכרמים (שיר השירים א ו) לא תטר (ויקרא יט יח) כמטרא לחץ (איכה ג יב)
נטשת עמך (ישעיה ב ו) כי לא יטש ה' את עמו (שמואל א, יב כב)
ניב שפתים (ישעיה נז יט) נשקפה ותיבב (שופטים ה כה)
נסה את אברהם (בראשית כב א) מסה ומריבה (שמות יז ו)
נסכו רביעית ההין (במדבר כח ז) הסך נסך שכר (במדבר כח ז)
נסכתי מלכי (תהלים ב ו) וסוך לא סכתי (דניאל י ג)
נסע מאת ה' (במדבר יא לא) מרוח סועה מסער (תהלים נה ט)
נפלו עלי בנעימים (תהלים יז ו) ויפלו חבלי מנשה (יהושע יז ה)
נצו גם נעו (איכה ד טו) תנו ציץ למואב (ירמיה מח ט) כי נצא תצא (שם)
נצר חסד (שמות לד ז) תצר חיי (תהלים סד ב)
נקבה שכרך (בראשית ל כח) אשר פי ה' יקבנו (ישעיה סב ב)
נקם אקח (ישעיה מו ג) יקם קין (בראשית ד כד) לא יקם (שמות כא כ)
נשבע ה' לדוד (תהלים קלב יא) וישביעני אדוני (בראשית כד לז)
נשך כסף נשך אכל (דברים כג כ) ישך הנחש (קהלת י יא) כשך יקשי' (ירמיה ה כו)
נשל הברזל (דברים יט ה) כי ישל זיתך (דברים כח מ) ובשליתה (דברים כח נז)
בנשף בערב יום (משלי ז ט) אך חשך ישופני (תהלים קלט יא)
נתתי כסף השדה (בראשית כג יג) תתה לי ערף (תהלים יח מא) בתת יי (שמות טז ח)
וכהנה רבות בתורה:
ה[עריכה]
המעלה החמישית אשר תחלת המלה הא כאלה:
הגה ברוחו (ישעיה כו ח) ויגה בני איש (איכה ג לב)
הכה בים גלים (זכריה י יא) יך ויחבשנו (הושע ו א)
הלך לו (שיר השירים ב יא) ויבא הלך (שמואל ב, יב ד) ללכת ארצה (בראשית יא לא)
הניס את עבדיו (שמות ט כ) לנוס שמה (דברים ד מב)
הנצו הרימונים (שיר השירים ו יא) ויצץ ציץ (במדבר יז כג) עלתה נצה (בראשית מ י)
השמו (תהלים עט ז) השימות כל עדתי (איוב טז ז) שמה ושממה (יחזקאל כג לג)
וכהנה רבות בתורה אבל מיעוטם יורה על רובם. גם אלה האותיות אשר לחמש המעלות האלה המועדים לשרת שבים יחדו בפנים אחרים ונעשו יסודות כענין המלים החצוים לשתי מחלוקות.
תמו שמונה מעלות וקצות תוצאותיו מבלעדי תולדותיו ודקדוקי ענינם, ובמעלות דגש ורפה יתמו המעלות:
דגש ורפה[עריכה]
דע כי לכל האותיות יקרה דגש ורפה, מבלעדי 'בגד כפת' למראה פתרונם ושנויי ענינם אשר תקנו סופרים לצחצוח לשון ולא לפשר דבר, אך בהיותם בראש המלים, ובהגי תר משפטם, אבאר פתרונם:
דגש ורפה על שלש מחלוקות הם בנויים:
א] בג"ד כפ"ת, בהיותם סמוכים ליהו"א ירפיון. ב] בהעלותם ידגשון, ואך בהיותם תחלת המלים כמו שאפרש. המחלוקת הג', כל האותיות ידגשון וירפיון בראשית המלה ובתוכה ואחריתה לפי פתרונה, לבד 'חי"ת ועי"ן' אשר לא ידגשון ולא ירפיון היטב, כי אותיות הגרון המה. אך דגש ורפה ישנו לצחצוח לשון אשר בהם תכון המלה בפה ותתישב היטב, וישנו לפתרון אשר בו יקום פשר דבר ותוכן ענין, אפס המלה היא רבת פנים מעונה מחלקות למיני מראותיה ותוצאות מסבותיה ועניני דקדוקיה ולמען דעת הכרת פניה הוקם לה נקודות למודים להורות על קצות טעם מדעם ושכל סודם, אבל יספה אומץ ותכון במנעמי נכוחה ותשלם באופני תבונה בתת עליהם מושלים המורים עליה ומלמדים על פתרונה מבלעדי נקודות למודים, ותכון המלה תחת ממשלתם והמה מושליה ואוחזיה: מושביה, מחציה, מניעיה, פותחיה וקומציה, חוטפיה נוגהיה וטעמיה, המה תומכיה ומדריכיה לכל עוברי פניה, הם מאזני המלה ופלסי משפטה, ומלמד מליצתה ומבלעדיהם לא יקום פתרון, וזולתם לא תכון נכוחה, ובלתם לא תעמד נכונה, כלם נכונים למלה במה ירמזון להודיע פשר ולבאר פתרון. ועתה אבאר מיני יינינם, ומשפט אודותם, ומלאכת עבודתם, איש כפי עבודתו וחק משאו.
פעולת קמץ גדול, ומעשה קמץ קטן, ומפעל קמץ חטף, ומלאכת פחח גדול חטף ופתח קטן חטף, באלה ישיג המשכיל לדעת שפת יתר, ובהם יתבונן אמרי שפר לדבר צחות, ויאחז פלס מישרים ומשקל אמונה ובעשותו ככה ירוץ ולא יכשל, יצחצח מליו ולא יתלעג במו, כי אמנם הנלעג לשון לא יפול עליו שם לשון צחות כי אם לשון בשר, כאשר העט באפס מכתב לא יקרא 'עט סופר' עד מושכו מחוקק כדת אז יקרא 'עט סופר מהיר', ודמות הלשון הנלעג כדמות כנור אשר רעו יתריו, טוב לו לאלם מננן שיריו. אשוב לענין הראשון, לחקור סוד האותיות ושכל המלים להעמיד כל אות ואות על חקת אמתה וצדק מתכונתה.
אותיות המשרתים[עריכה]
דע כי לעשתי עשרה האותיות המשרתים את רעיהם המחולקים לעשתי עשרה מעלות גם יש להם מעלות מבלעדי המעלות העליונות ואלה קצותם.
א[עריכה]
אלף, תחלת אותיות המשרתים:
דע, כי רוב האלפי"ן ראשוני המלה ותיכוניה ואחרוניה אין להם כח ברוב המלים, כי לעת מקרה יסורו מהמלים ונותרו מבלעדיהם, ולא הובאו לא לעיקר ולא לשרת כיתר האותיות, ולא סרו מהמלים כי אם לחלש כחם, ואלה קצותם: דע כי
ויתאבכו (ישעיה ט יז) מן נבוכים (שמות יד ג)
לאגורת כסף (שמואל א, ב לו) מן עשרים גרה (שמות ל יג)
ולאדיב את נפשך (שמואל א, ב לג), מן ומדיבת נפש (ויקרא כו טז)
ואהל בל יצען (ישעיה לג כ) מן לא יהל שם ערבי (ישעיה יג כ)
ומן האזיקים (ירמיה מ ד) מן אסור באזקים (ירמיה מ א)
והאזינו (דברים לב א) מן שקר מזין (משלי יז ד)
ואזרוע (ירמיה לב כא) מן זרוע קדשו (ישעיה נג י)
ואחר (בראשית א ה) מן ודבר חד (יחזקאל לג לא)
ואחותי (איוב יג טז) מן יחוה דעת (תהלים יט ג)
אכזב (ירמיה טו יח) מן כזב (תהלים ד ג)
ואכפי (איוב לג ז) מן כפף נפשי (תהלים נז ו)
ותאלף (משלי כב ה) מן מלפנו מבהמות ארץ (איוב לה יא)
ואנחנו (בראשית מב יא) מן נחנו (בראשית מב יא)
ואנך (עמוס ז ז) מן נכים (תהלים לה טו)
ואסוך (מלכים ב, ד ב) מן וסוך לא סכתי (דניאל י ג)
ואפיתי (ישעיה מד יט) מן ותפהו (שמואל א, כה כד)
ומי אפסים (יחזקאל מו ג) מן פס ידא (דניאל ה ה)
וארבע (בראשית כג טו) מן רבע ההין (שמות כט מ)
וארשת (תהלים כא ג) מן כרשיון כורש (עזרא ג ז)
ואתא מרבבות קדש (דברים לג ב) מן התיו לאכלה (ירמיה יב ט)
ואתמול (תהלים צ ד) מן תמול (שמות ה יד)
וכאלה הרבה בתורה ומעוטם יורה על רובם:
ב] וגם אלה האלפין אשר משפטם להכתב בקרב המלים המה התיכונים, ומבלעדי מקרה יעלו מן המלים לבלתי אחוז בחוכם, כאלה:
טיט (ישעיה מא כה) מן במטאטא השמד (ישעיה יד כב)
וצנה (תהלים ח ח) מן צאן (בראשית ד ב)
כי שאל נא לדור דישון (איוב ח ח) מן ראשון (שמות יב ב)
ושלתך (שמואל א, א יז) מן השאלתיהו (שמואל א, א כח)
ואם לא שריתך (ירמיה טו יא) מן שארית ישראל (ירמיה ו ט)
וגם כל שרית ישראל (דברי הימים א, יב לח) מן שארית (ירמיה ו ט)
וכאלה הרבה בתורה:
ג] וגם אלה האלפין הנחברים באחרית המלים אשר בהם יחתמו גם הם יחדו יסורו מהם כאלה:
עשה פלא (שמות טו יא) מן ונפלינו אני ועמך (שמות לג טז)
ויתחבא האדם ואשתו (בראשית ג ח) מן חבי כמעט רגע (ישעיה כו כ) ומן ושם חביון עוה (חבקוק ג ד)
מלא ברכת יי' (דברים לג כג) מן כי מלתי (איוב לב יח)
מצא חן (בראשית ו ח) מן לא מצתי חן (במדבר יא יא)
צמא (שמות יז ג) מן כי צמאתי (שופטים ד יט)
ותקיא הארץ (ויקרא יח כה) מן שתו ושכרו וקיו (ירמיה כה כו)
כעת במרום תמריא (איוב לט יח) מן שימי לך תמרורים (ירמיה לא כא)
בואו נהרים (ישעיה יח ב) מן בזונו לנו (דברים ג ז)
נשאו ראש (תהלים פג ג) מן ונשו את כלמתם (יחזקאל לט כו)
כסא כבור (שמואל א, ב ח) מן על כס יה (שמות טז יז)
וגבאיו (יחזקאל מז יא) מן גבים (ירמיה יד ג)
בצאתיו (יחזקאל מ יא) מן הטבעו בבוץ (ירמיה לח כב)
נביא (בראשית כ ו) מן ויכל מהתנבות (שמואל א, י יג) ומן ניב שפתים (ישעיה נז יט)
פרא חפשי (איוב לט ה) מן פרה למוד מרבר (ירמיה ב כד)
פתאם (משלי א ד) מן פתי (משלי א כב)
חלאים (שיר השירים ו ב) מן וחליתה (הושע ב טו)
המסלאים (איכה ד ב) מן לא תסלה (איוב כח טו), וכהנה רבות.
ד] וגם יש לאלף מעלה רביעית מבלעדי אלה. דע, כי הוא תחלת כל מבטא, אך בהסבך המלה אליך, נעשה למלאכה כאשר נקדם במעלה הראשונה כאלה: אדברה, אבכה, אגאל, אהמה, אדרש, כה יקרה ליתר המלים, עד הנה מעלות האל"ף, מלבד פתיחתו וקפיצתו וקמיצתו ויתר דקדוקי נקודתו:
ב[עריכה]
ואלה מעלות בי"ת.
דע, כי יש לבי"ת מעלות הרבה, מבלעדי המעלה הראשונה, באמרך: ברדת משה (שמות לד כט) בקום למשפט אלהים (תהלים עו י) בעשותו למטר חק (איוב כח כו), וכהנה רבות. וגם בי"ת נוטה לענין אחר, באמרך: בבגד או בשתי או בערב (ויקרא יג נא), ויושם בארון (בראשית נ כו), וחלופם, ובמלאכיו ישים תהלה (איוב ד יח), ויתן אתי במשמר (בראשית מא י), וחלופם, באברתו יסך לך (תהלים צא ד), בכחו רגע ים (איוב כו יב), בחרבי ובקשתי (בראשית מח כב). וחלופם והנשאר בדם (ויקרא ה ט), והנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח לב). וחלופם והביאו מכל הגוים מנחה לה' בסוסים ברכב בצבים ובפרדים ובכרכרות (ישעיה סו כ), הבהמה אשר אני רוכב בה (נחמיה ב יב), וחלופם הרבה בתורה.
אבל תקנו אנשי הלשון 'בגד כפת' האותיות האלה בהיותם סמוכים כדת ליהוא, כלם רפים. אך לא תקנו בה עקב פתרון, כי אם לצחצח הלשון ולתוכן המבטא. וחכמי הסוד הוסיפו עליהם רי"ש, וישימו אותם שבע, ונכפלים לארבע עשר, ואין זה כי אם עקב דגשונם ורפיונם, ואפס לא לאלה לבדם יקרה מקרה זה, כי אם לכל האותיות כלם ידגשון וירפיון עקב עניני פתרוניהם, ואלה קצותם:
חזקו ידים רפות (ישעיה לה ג) חזקו עלי דבריכם (מלאכי ג יג)
למדו לשונם (ירמיה ט ד) למדו היטב (ישעיה א יז)
ובוזי יקלו (שמואל א, ב ל) על כן יקלו רודפיהם (ישעיה ל טו)
בשלתי אתם (במדבר לב ח) בשלחי את חצי הרעב (יחזקאל ה טו)
ימים על ימי מלך תוסיף (תהלים סא ז) על ימים יסדה (תהלים כד ב)
רחום וחנון יי (תהלים קג ח) חנון בן נחש (שמואל ב, י ב)
כל האותיות טעונות דגש ורפה לצחצח הלשון כפי הנעתם בפה ומושבן בלשון, וכפי תוכן המלה וקרבת המלים הקרובים אליהם, וכפי האותיות הסמוכות [נ"א הדבוקות] לה, וגס ככה הם נכונים לדגש ורפה לא לצחצח, כי אם לעניני פתרונות וטעמי פירושם, כלם ידגשון וירפיון בראש וסוף ותוך כפי שאת המלה וכפי הפתרון.
אבל חי"ת ועי"ן לא יקרה להם כה, כי לא עליהם ממשלת דגש ורפה, וזו חזקת משפטם וסדר ענינם המורה עליהם. כתוב בתורה: חנון ורחום ה' (תהלים קיא ד), משפט חנון כמו שכול, דגשונם ורפיונם יבדילו ענינם, והיה מאמתת משקלת הלשון להיות כמשפטם רחום ושחוט, וגם היה מררך נכוחה להיות מובדל בין מעשות זאת (בראשית מד יז) ובין מעשה העולה (דברי הימים ב, ד ו), כאשר ישנו בין משלוח ידו (שמואל א, כו יא) ובין משלוח מנות (אסתר ט כב), והוא הדין למחות (איוב לב ו) ומחדול (שמואל א, יב כג) ומענות (איוב לב א) ומעזוב (יהושע כד טז), ויש בתורה כהנה וכהנה רבות, אבל אותיות לשון הקדש, הן מחולקים למחלוקות, מהן אותיות הלשון, ומהן אותיות החיך, ומהן אותיות השפה, כלם במרחבי הפה ינועון איש איש כפי הנעתו והנייתו כלם הנעתם בפה, והמה רוחים במכון מקראם המגיע להם, על כן ידגשון וירפיון יחזקו ויקלו כרצון הלשון וכצביון החך ומאויי השפה וחשק הפה, כי האותיות תחת ממשלתם והשמעותם כרצונם. אבל חי"ת ועי"ן, אותיות הגרון המה, ולא יקרה להם כה, על כי תוצאותם מפנימיות הגרון מלוא הלוע קרובים למוצא המלין לבלתי רווח הלוע, לא ידגשון ולא ירפיון היטב, כי לא יסבו בצאתם, כי נכחם יצאו ושתיהן האותיות אותיות הגרון המה, אבל האחת עזה מרעותה, כי היא פנימה ממנה והוא עי"ן, על כן פעולתה חזקה מפעולת חי"ת אף על פי שמוצא אחת לשניהם, וכל המלה הראויה להדגש או לרפות ויש בתוכה עי"ן או חי"ת אם פתרון המלה תלוי באחת מהנה ובדגשותה וברפיותה יכון פתרונה וענינה לא תדגש ולא תרפה אות המלה ההיא. והקורא אות מהאותיות האלה בכל מלה אין לו מעם בפת להשמיע החזק או הרפה, על כי בצאתה ממלואת לוע הגרון, ואם בוא יבוא הקורא להדגישה או לרפותה אין לו במה, כי טבעם טבעת בינונית כי אלו יצאה רווחה היה מדגיש, ואלו יצאה דגושה היה מרפה, אבל בכח מלאותה יצאת, לא טעונה רפיון ולא מעונה דגשות, אך אחרי דגשות נוטה רובה אף על פי שיכולת הגרון משגת כמעט חזקתם ורפיונם, פתרוני המלין אשר המה בתוכם יורו וילמדו עלהדגשות לבדה, ורחום וחנון יוכיח, וגם ה"א נלוותה עמם לענינם, וגם אל"ף נוטה עמהם, אך לא כמשפט רעותיה, על כי אשר לא ישתוה מוצא ארבעתן.
מ[עריכה]
מם מתחלק לכמה ענינים.
ממלוך אדם חנף (איוב לד ל) מחות דעי (איוב לב ו) מענות את איוב (איוב לב א), מדבר עם יעקב (בראשית לא כט). וחלופם מאבני המקום (בראשית כח יא), מאפסי ארץ (ירמיה טז יט), מעפר שרפת החטאת (במדבר יט טז). וחלופם בנקודה מגפן היין (שופטים יג יד), ומדלת הארץ (מלכים ב, כה יב), מזרע הארץ (ויקרא כז ל), מפרי העץ (ויקרא כז ל). וחלופם מוליך לימין משה (ישעיה סג יב), מוריש ומעשיר (שמואל א, ב ז), מוציא אסירים (תהלים סה ז). וחלופם מפר אותות בדים (ישעיה מד כה), ממית ומחיה (שמואל א, ב ו), מסיר לב ראשי עם הארץ (איוב יב כד). וחלופם מגדיל ישועות מלכו (תהלים יח כא), מצמיח חציר (תהלים קד יד), מגיד מראשית (ישעיה מו י). וחלופם משוה רגלי כאילות (תהלים יח לד), מגלה עמוקות (איוב יב כב).
סימן: ממלוך מאבני, מגפן, מוליך, מפר, מגדיל, משוה.
כ[עריכה]
כף מתחלק לכמה ענינים.
כגר כאזרח (ויקרא כד טו), כעבד כאדוניו (ישעיה כד ב). וחלופם כגן יי' בארץ מצרים (בראשית יג י). וחלופם כשכב אדני המלך (מלכים א, א כא), כשמע עשו (בראשית כו לד). וחלופם כדבר אפרים רתת (הושע יג א), ככלות שלמה (מלכים א, ח נד). וחלופם, ונבל כעלה כלנו (ישעיה סד ה), כי כחציר מהרה ימלו (תהלים לו ב), וכענן חטאתיך (ישעיה מד כב). וחלופם כמנור אורגים (שמואל א, יז ו), כצרור אבן במרגמה (משלי כו ח).
סימן: כגר כגן, כשכב, כדבר, כעלה, כמנור.
ל[עריכה]
למד מתחלק לכמה ענינים.
לאדם מערכי לב (משלי טז א), לאיש אשר אלה לו (בראשית לח כה). וחלופם ויאמר לאדם (איוב כח כח), ואם אין לאיש (במדבר ה ח). וחלופם לאחוז בכנפות הארץ (איוב לח יג), לאמר לאסורים צאו (ישעיה מט ט). וחלופם לשום שפלים למרום (איוב ה יא), לעות את יעף (ישעיה נ ד). וחלופם לקרא לשבוים דרור (ישעיה סא א), לשמע אנקת אסיר (תהלים קב כא). וחלופם לספר בציון (תהלים קב כב), להגיד כי ישר ה' (תהלים צב טז), לאסף ולכנוס (קהלת ב כו), לדעת טוב (בראשית ג כב), לשמר את דרך עץ החיים (בראשית ג כד). וחלופם וימס לבב העם ויהי למים (יהושע ו ה), יחשוב לתבן ברזל לעץ רקבון נחושה (איוב מא יט). וחלופם כן יאמרו לי אשה הרגתהו (שופטים ט נד), אמרי לי אחי הוא (בראשית כ יג). וחלופם ואמר פרעה לבני ישראל (שמות יד ג), היה לי לבן חיל (שמואל א, יח יז).
סימן: לאדם לאדם, לחוז, לשום, לקרא, למים, לי, לבני.
אלה האותית המשרתים את רעיהם, יש שומרים עליהם ומושלים אותם ונעתרים לתוכן אמתן ומאזני שקלתן כפי מקרה האותיות זה לעומת זה. ואלה משליהם, נקודה, ופתיחה, קבוצה, פשוטה ושבא, על פיהם יהיה כל קושט וכל ננוחה, אבל על המשכיל לדעת איככה תקרינה האותיות במחברתם, במה יתישבו על הלשון היטב ויניחו בפה אשר בסור אות מהמלה ושום אות אחרת תחתיה אשר לא רעותה ימוש המושל מעל כנו ויעמד אחר תחתיו כפי המלה והמלאכה והאותיות וכפי קצרה ורחבה. והאותיות הראויות עמיתות חבורות מקבילות ומשיקות אלה לקראת אלה. והמלין העליונים האלה יורו על קצות הדרך וילמדו הנתיב, ויאחז המשכיל אורחותם ויתבונן מסלולם.
ה[עריכה]
הא מתחלק לענינים.
האף שונא משפט יחבוש (איוב לד יז), הבנהרים חרה ה' (חבקוק ג ח), הגם לחם יוכל תת (תהלים עח כ), הדרכי לא יתכנו (יחזקאל יח כה), ההיטב חרה לך (יחזקאל יח כה), האתה זה אדני (מלכים א, יח ז), הזה האיש (ישעיה יד טז), החפץ לשדי (איוב כב ג), הטרם תדע (שמות י יז), הירוע ברזל בברזל (ירמיה טו יב), הכימי אנוש יממיך (איוב י ה). וחלופם לראות הקלו המים (בראשית ח ח), לראות היעמדו דברי מרדכי (אסתר ג ד), לראות היש משכיל (תהלים יד ב), לראות הפרחה הגפן (שיר השירים ו יא), התעיף עינך בו ואיננו (משלי כג ח), החזקה הוא הרפה (במדבר יג יח), השמרים הם את דרך ה' (שופטים ב כב), הילך בתורתי (שמות טז ד), החכם יהיה או סכל (קהלת ב יט), וכאלה הרבה. וחלופם, הידעתם את לבן בן נחור (בראשית כט ה), השלום לו (בראשית כט ו), היש לדבר לך אל המלך (מלכים ב, ד יג), הקולך זה בני דוד (שמואל א, כד יז), האתה זה בני עשו (בראשית כז כא), היש את לבבך ישר (מלכים ב, י טו), וכאלה הרבה. וחלופם, היא העולה (ויקרא ו ב), והאש על המזבח תוקד בו (ויקרא ו ה), ובער עליה הכהן (ויקרא ו ה), הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני (בראשית לא מג). וחלופם בהשמים חסדך (תהלים לו ד), להנחתם בהדרך (נחמיה ט יט), ויבדילם אמציה להגדוד אשר בא אליו (דברי הימים ב, כה י), להעלות העולה להמזבח (דברי הימים ב, כט כז), וכל ההקדיש שמואל הראה (דברי הימים א, כו כח), על ההכין אלהים לעם (דברי הימים ב, כט לו), וכאלה הרבה. וחלופם, העל את העם הזה (שמות לג יב), הבא נא ידך בחיקך (שמות ד ו), השלך על ה' יהבך (תהלים נה כג), הקהל לי את העם (דברים ד י). וחלופם כי הפליא חסדו לי (תהלים לא כב), השירו ולא ידעתי (הושע ח ד), הקימו בחוניו (ישעיה כג יג), אשר לא הסיר תפלתו וחסד ומאתי (תהלים סו כ). וחלופם הביא מנחות שוא (ישעיה א יג), הסר חטאתו (ישעיה כו ט), לא ידעו הבין (ישעיה נו יא), הסר משוכתו (ישעיה ה ה), הרחק כמטחוי קשת (בראשית כא טז), וכאלה הרבה.
ויש להא הקיצונה האחרונה במלים ענינים, ואלה קצותם: אנה לידו (שמות כא יג), בנה כעש ביתו (איוב כז יח), גלה עמי (ישעיה ה יג). וחלופם אמצה לי יושבי ירושלים (זכריה יב ה), ה' עשקה לי ערבני (ישעיה לח יד), ולאין אונים עצמה ירבה (ישעיה מ כט), עצלה תפיל תרדמה (משלי יט טו). וחלופם זכרה לי אלהים לטובה (נחמיה ה יט), שמרה זאת לעולם (דברי הימים א, כט יח), שפטה משפטי (איכה ג נט). וחלופם שמרה נפשי עדותיך (תהלים קיט קמז), זכרה ירושלים (איכה א ו), עגמה נפשי לאביון (איוב ל כה). וחלופם אז ראה ויספרה והכינה וגם חקרה (איוב כח כז). וחלופם ויבא יוסף הביתה (בראשית מג כו), ביתה פרעה (שם מז יד, שמות ח כ), ארצה מצרים (שם ד כ). וחלופם אברכה את ה' (תהלים לד ט), אהללה שם אלהים (תהלים כט לא), וכאלה הרבה.
ויש לה"א תוצאות הרבה מלבד אלה משתי קצותיו, ואת אשר דברנו על מלה שהיא רבת פנים ולא יודע פתרונה, כי אם בערך מחוותה, ובהן אשר הכרתה בנקידתה, תורה על גזרתה, אצלתי מהן מעט מזער במה ידעו מבקשי לשון עברית שיש במלין מלים שווים במראה ושנויים בפתרון. אחבירם זה לעמת זה, להורות פשר המלה למרבית פניה. אבל יש במלים האלה וביתר המלים מלין אשר יש בנקודתם עזר, ויובדלו ממשוליהם הנחברין אליהם, כמו אלה:
אני אהבי אהב (משלי ח יז), אני שיט (ישעיה לג כא), אני חירם (מלכים א, י כב),
ברא אלהים (בראשית א א), לא ברא אתם לחם (שמואל ב, יב יז),
גור בארץ הזאת (בראשית כו ג), גור אריה יהודה (בראשית מט ט),
דברות בים (מלכים א, ה כג), בנות צלפחד דברות (במדבר כו ז),
הנה אדני יורשנה (זכריה ט ד), וזרעו יורישנה (במדבר יד כד),
ויגז את ראשו (איוב א כ), ויגז שלוים (במדבר יא לא),
ורעו דליותיו (ירמיה יא טז), ורעו אתכם דעה (ירמיה ג טו),
זרו רשעים מרחם (תהלים נח ד), לא זרו ולא חבשו (ישעיה א ו),
זכר חסדו ואמונתו (תהלים צח ג), כל זכר בכהנים (ויקרא ו כב),
חלה את פני ה' (דברי הימים ב, לג יב), אשר חלה ה' בה (דברים כט כא),
חול גבול לים (ירמיה ה כב), והוא דרך חול (שמואל א, כא ו),
כסיל וכימה (איוב ט ט), בן כסיל תוגת אמו (משלי י א),
להיות להם משחתם (שמות מ טו), כי משחתם בהם (ויקרא כב כה),
מגורי אל חרב (יחזקאל כא יז), מגורי אביו (בראשית לו א),
מעדנות כימה (איוב לח לא), אגג מעדנות (שמואל א, טו לב),
נחנו נעבור חלוצים (במדבר לב לב), ונחנו עליו כאשר יפל (שמואל ב, יז יב),
שער הרגלים (ישעיה ז כ), וקדמנים אחזו שער (איוב יח כ),
כבגד אכלו עש (איוב יג כה), עושה עש כסיל וכימה (איוב ט ט),
עצבי עשם (ישעיה מח ה), לבלתי עצבי (דברי הימים א, ד י),
פחים טמנו לרגלי (ירמיה יח כב), רקועי פחים (ירמיה יז ג),
צור יצוק עמדי (איוב כט ו), צור ילדך תשי (דברים לב יח),
קרב אתה ושמע (דברים כה כד), כיום הלחמו ביום קרב (זכריה יד ג),
רש ואיש תככים (משלי כט יג), החל רש והתגר בו (דברים ב כד),
שוד מלכים תינקי (ישעיה ס טז), שד ושבר (ישעיה נט ז),
שנת גאולי באה (ישעיה סג ד), מתוקה שנת העובד (קהלת ה יא),
תקעו עליה אהלים (ירמיה ו ג), תקעו בתקוע (יחזקאל ז יד),
מנה אחת אפים (שמואל א, א ה), מי מנה עפר יעקב (במדבר כג י),
נבל עשור (תהלים לג ב), כל נבל ימלא יין (ירמיה יג יב),
לעגי מעוג (תהלים לה טו), אם יש לי מעוג (מלכים א, יז יב),
חלקת השדה (בראשית לג יט), חלקת צואריו (בראשית כו טז).
ואלה המלים שוים במראיהם ושנוים בנקודתם ופתרונם:
חמץ יין וחמץ שכר (במדבר ו נ), מכף מעול וחמץ (תהלים עא א),
זרע זרע (בראשית א כט), והיה אם זרע ישראל (שופטים ו ג),
כל יוצאי שער (בראשית לד כד), שער בנפשו (משלי כג ז),
שתי לבך למסלה (ירמיה לא כא), למען שתי אתתי (שמות י א),
אשר לא מותתני מֵרָחָם (ירמיה כ יז), מרחם בן בטנה (ישעיה מט טו),
בקר אערך לך ואצפה (תהלים ה ד), כי בוקר אנכי (עמוס ו יד),
רחב לא מוצק תחתיה (איוב לו טז), רחב פי על אויבי (שמואל א, ב א),
צרה החזיקתהו (ירמיה ו כד), והמסכה צרה (ישעיה כה כ),
רוחי זרה לאשתי (איוב יט יז), בהקריבם אש זרה (במדבר ג ד),
קורץ עין יתן עצבת (משלי י י), קורץ בעיניו (משלי ו יג),
תחת גערה במבין (משלי יז י), אל תירא ואל תחת (דברים א כא),
הללוהו בצלצלי שמע (תהלים קנ ה), ויעקב שמע (בראשית לד ה),
חיל אחז יושבי פלשץ (שמות טו יד), שמאול בעשתו ולא אחז (איוב כג ט),
מקום הצדק שמה הרשע (קהלת ג טו), והרשיעו את הרשע (דברים כה א),
אף ערשנו רעננה (שיר השירים א טז), וכפתו לא רעננה (איוב טו לב),
דלותי ולי יהושיע (תהלים קטז ו), כי דלותי מאד (תהלים קמב ז),
וברך ולא אשיבנה (במדבר כג כ),ובוצע ברך נאץ ה' (תהלים י ג),
כי זעם מלאתני (ירמיה טו יז), לא זעם ה' (במדבר כג ה),
פחד קראני ורעדה (איוב ד יד), פחד ורחב לבבך (ישעיה ס ה),
בינה הגיגי (תהלים ה ב), רוח חכמה ובינה (ישעיה יא ב),
האסף את אפר (במדבר יט י), אסף החסיל (ישעיה לג ד),
תבל עשו דמיהם בם (ויקרא כ יב), מכין תבל בחכמתו (ירמיה י יב),
חרש לאמר (יהושע ב א), לא תקלל חרש (ויקרא יט יד),
גלה סורה (ישעיה מט כא), סורה אדני (שופטים ד יח),
אומר אני מעשי למלך (תהלים סד ב), אין אמר (תהלים יט ד),
בא אלי העבד (בראשית לט יז), ואני אנה אני בא (בראשית לז ל),
מבכי נהרות חבש (איוב כח יא), מבכי יעזר (ירמיה מח לב),
חבר אני לכל אשר יראוך (תהלים קיט סג), חובר חבר (דברים יח יא).
וגם אלה המלים השוים במראיהם ושנויים בפתרונם ובנקודתם יש עזר על הפתרון.
אל אלהים ה' (יהושע כב כב), ואל משה אמר (שמות ג יד), אל נולדו להרפא בגת (דברי הימים א, כ ח),
בר ולחם ומזון (בראשית מה כג), בר לבב (תהלים כד ד), בר בטני (משלי לא ב),
מוסר ה' (משלי ג יא), מוסר מלכים (איוב יב יח), מוסר מעיר (ישעיה יז א),
נחש שרף (דברים ח טו), נחש העמוני (שמואל א, יא א), כי לא נחש ביעקב (במדבר כג כג),
וגם ערב רב (שמות יב לח), ערב ובקר (תהלים נה יח), או בשתי או בערב (ויקרא יג מח),
וקראתם דרור (ויקרא כה י), מר דרור (שמות ל כג), ודרור קן לה (תהלים פד ד),
וכאלה הרבה בתורה.
אח הייתי לתנים (איוב ל כט), ואת האח לפניו מבערת (ירמיה לו כב), אח עשויה לברק (יחזקאל כא כ), ובין אחים יפריא (הושע יג טו),
אי לזאת (ירמיה ה ו), אי לך ארץ (קהלת י טז), יושבי אי (ישעיה כג ב), אי כבוד (שמואל א, ד כא), ובת טות (דניאל ו יט), בת כהן (ויקרא כב יב), האיפה והבת (יחזקאל מה יא), בת בבל (תהלים קלו ח), בת עינך (איכה ב יח),
גל נעול (שיר השירים ד יב), גל אבנים (שמואל ב, יח יז), גל עיני ואביטה (תהלים קיט יח), גל מעלי חרפה ובוז (תהלים קיט כב),
אשר אנכי מורה (שמואל א, כ לו), מורה מאד (מלכים ב, יד כו), ונביא מורה שקר (ישעיה ט יד), את המורה לצדקה (יואל ב כג):
יסודות המילים[עריכה]
אלה הם יסודות המלים אשר ללשון הקדש.
אב אבד אבחת אבל אבן אבנט אבס אבעבעות אבק אבר אברך אגד אגל אגם אגמון אנן אגף אנד אגרטל אגרוף, אד ארב אדם אדין ארן אדר אדרגזריא אדרזדא אדרכון אדרע, אה אהב אהי אהיה אהל, או און אובל אולי.
או אזא אזוב אזל אזן אזדא אדקים אזר אורח, אח אחד אחז אחו אחידן אחלי אתמהא אחר אחשדרפנים אחשתרנים.
אט אטד אטם אמון אטד.
אי איבה איך איל אימה אין איש אישון איתי איתן.
אך אכזב אכזר אכל אכן אכף אכר.
אל אלוה אלה אלם אלמג אלף אלץ אלגביש.
אם אמל אמן אמץ אמר אמש אמת אמתחת.
אן אנח אנך אנס אנף אנק אנש אסוך אסם אסון אסף אסופות אסר, אע.
אף אפר אפן אפס אפוא אפע אפק אפר אפרח אפריון, אץ אצבע אצל אצעדה אצר, אקדח אקו, אר אראל ארב ארבע ארג ארז ארח ארך ארמן ארן ארק ארש ארשת, אש אשד אשך אשכר אשתוללו אשתונן אשם אשמן אשמר אישון אשנב אשף אשפר אשר אשתרור.
את אתון אתיק אתמל אתנן אתר.
ותשלם מחברת אל"ף היסודות, מבלעדי תוצאותם ומיני תולדותם.
דע, כי כל האותיות מלים יקבצון ונקבצין יחד ונחברים בהם לכל עוברי פני האותיות, נסדרין ונהפכין ונחלפין והיו למלה עד כלות לשון יהודית, ומפתח כל מבטא זולתי אלה אשר לא יאספון ולא יקבצון בלשון עברית, ואם נדבקין ונחברין, לא תקום מהם מלה. ויש מהם אשר נקבצין בשמות ולא בלשון, במשרתים ולא ביסודות, בלשון משנה ולא בלשון עברית. ויש מספרם שמונה ותשעים, מהם ארבעים אשר לא נחברים ולא נקבצים ולא נאספים ולא יקומו למלה. ושמונה וחמשים הנשארים נקבצים על ידי מקרה ולא על היסוד, וגם מהם מעט מזער אשר נדבקין בלשון ארמית אשר בספר דניאל ועזרא. ומהן אשר נקבצין בקרב המלה עם יתר האותיות, ומהם אשר נכפלים בתחלתה וגם באחירתה ומהם אשר נכפלים באחריתה ולא בתחלתה. אלה הן האותיות אשר לא נקבצים ולא נחבים יחד ולא יתקבצון במלה.
גט גך גס גץ גק, דז דט דס, זט זס זץ זש זת, חא חה חע, טג טד טז טך טץ טק טת, לר, סז סט סץ סש, עא עה עח, פב, צז צט צך צס צש, קג קז קד, תס.
ואלה הם הנשארים אשר אינם נאחדים ולא נחברים במלה כי אם במקרה, ובסור המקרה ישתוו יחדו, אלה המה:
אע אק, בפ, הא הז הח הט הך הע הפ הצ הק הש הת, וא וב וג וד וה וח וט וי וכ ומ ונ וס וע ופ וצ וק ור וש, זפ זת, הא, טס, יג יז יט יכ יס יע יק, כג כט כץ, כק, לר, מב מז מפ, סי, צת, קת, שצ, תג תד תט תי.
אלה הנחברים מהם בלשון ארמית: אע, ואע מהשם בכתליא (עזרא ה ח), שצ, ושיציא ביתה (עזרא ו טו), מז, למזא לאתונא (דניאל ג יט), קת, קתרום סבכא (דניאל ג ה), והנדבקין מהם בשמות כאלה: סי, בסיני, יס, ביסכה תד בתדהר, יע ביעיר, זפ בזפרונה, אק באקדח ובאקו, וף בופסי, וש בושתי, וי בויזתא, יז ביזניה, זי בזיזא, והרבה מהם מצטרפין לשמות ואין ללמד מהן, על כי הם שמות ולא מבטא, וכה יכפלו האותיות במלים בהחלתם ובאחריתם. דע, כי האותיות העשתי עשרה המובנים לשרת ומועדים למלאכה כלם נכפלים בהחלת המלים ובאחריתם משתי קצותיהם, זולתי אל"ף לבד אשר לא יכפל בסוף המלה, וכה כפילתם: אאזרך (ישעיה מה ה), אאלפך (איוב לג לג), בבא אליו (תהלים נא ב), בברית אשלחך (מלכים א, כ לד), ההיתה זאת (יואל א ב), העיר ההללה (יחזקאל כו יז), בכסף ובזהב ייפהו (ירמיה י ד), לא ייחל (מיכה ה ו), ככלוב מלא (ירמיה ה כו), ככלותו לדבר (שמות לא יח), עת ללדת (קהלת ג ב), גם מקום ללון (בראשית כד כה), ממשלת (ירמיה לד א), ממלכות (יהושע יג יב), ששם עלו (תהלים קכב ד), ששזפתני (שיר השירים א ו), תתה לי ערף (שמואל ב, כב מא), תתקפהו (איוב יד כ), כלם נכפלים זולתי וו לא יכפל כי אם בווי העמודים (שמות לח י):
וגם כה יכפלו באחרית המלים: סובב (קהלת א ו), דובב (שיר השירים ז ו), ינובב (זכריה ט יז), חוגג (תהלים מב ה), נודד (משלי כז ח), לגבהה (צפניה ג יא), לגזז (בראשית לא יט), אשוחח (תהלים קמג ה), לשומם (יהושע כג יג), הסכך (נחום ב ו), מחולל (משלי כו י), ארומם (ישעיה לג י), חונן (תהלים לו כא), נסס (ישעיה י יח), להתרועע (משלי יח כג), ינופף (ישעיה י לב), קצץ (שמות לט ג), מחקק (בראשית מט ו), תשתרר (במדבר טז יג), בשש (שמות לב א), ממותת (שמואל א, יד יג), ורוב המלים יכפלו כמו אלה, נמצאו האותיות המשרתים נכפלים מפה ומפה, ויתר האותיות נשתוו עמהם באחרית ולא בתהלה, זולתי יוד לבדו אשר לא נכפל באחרית:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |