מחברת מנחם/ד/דו
מחברת מנחם 
ד דו
|
< הקודם · הבא >
| |||
דו
את האשה דוה (ויקרא כ יח), והדוה בנדתה (שם טו לג), תזרם כמו דמו דוה (ישעיה ל כב), ענין טומאה המה בענינם ומחלה במקריהם, כי לא תטמא האשה כי אם לעת תחלואיה, כבא עת נדתה, בזוב דמה תחלה ותטמא. ומגזרתם וכל מדוי מצרים הרעים (דברים ז טו), ולבי דוי (איכה א כב), עלי לבי דוי (ירמיה ח יח), דוה לבנו (שם ה יז), המה כדוי לחמי (איוב ו ז), כלם ענין תחלואים המה.
ודע כי רוב הווי"ן[1] התיכונים אינם יסוד במלים, אבל לא תקום המלה מבלעדי וויה, ובהסב את המלים יסובו את וויהם. ואם אמרנו על הווים הנשמעים בפה אשר יש להם נענוע בלשון, כי המה מיוסדים ונשרשים במלים גם המה יחדו יעלו מן המלים, והוא המשפט ליודי"ן. ועתה אחבירם אלה לעומת אלה במחברת ו"ו.
- ↑ המאמר האחרון "ודע כי רוב הווין" עד תומו לא נמצא כי אם בהעתקת לונדון. המבאר.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |