מורה נבוכים/ג/לב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מורה נבוכים ג לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כשתתבונן בפעולות האלהיות – רצוני לומר: הפעולות הטבעיות – יתבאר לך מהם ערמת האלוה וחכמתו בבריאת בעל החיים והדרגת תנועות האיברים ושכנותם קצתם לקצתם; וכן יתבאר לך חכמתו ותחבולתו בהדרגת עניני כלל האיש ענין אחר ענין. והמשל בהדרגת הנהגותיו ושכנות האיברים – המוח מה שלפניו – רך מאד, ואשר מאחריו – קשה יותר וחוט השדרה יותר קשה ממנו, וכל מה שיתפשט – יתקשה; והעצבים הם כלי החוש והתנועה. והנה העצבים אשר הצטרך אליהם בהשגת החושים לבד, או בתנועה קטנה שאין בה רק טורח מעט, כתנועת העפעפים והלחי, נולדו מן המוח; והעצבים אשר הוצרך אליהם לתנועת האיברים יצאו מחוט השדרה; וכאשר אי אפשר לעצבים מפני רכותם ואפילו היוצאים מחוט השדרה להניע הפרקים – עשה האלוה ית' תחבולה שיצאו בעצב חוטים ונמלאו החוטים ההם בשר ושבו עורק; אחר כן יצא העצב מקצה העורק וכבר החל להתקשות להתערב עמו מן החבל חתיכות קשות וישוב מיתר; וידבק המיתר באיבר ויחובר בו אז יוכל העצב להניע האיברים על זאת ההדרגה. ואמנם, זכרתי לך זה המשל האחד – להיותו הנגלה שבפליאות אשר התבארו בספר תועלות האיברים אשר הם כולם מבוארות גלויות למי שהסתכל בהם בשכל זך. וכן הערים האלוה ועשה תחבולה בכל איש מאישי בעלי היונקים להיותו כשיולד בתכלית הרכות ולא יוכל להזון במזון יבש – הוכנו לו השדים להוליד החלב כדי שיזון במזון לח קרוב ממזג איבריו, עד שיתנגבו ויתקשו איביריו ראשון ראשון בהדרגה.

וכמו זאת ההנהגה בעצמה מן המנהיג ההוא ית' באו דברים רבים בתורתנו – והוא שאי אפשר לצאת מן ההפך אל ההפך פתאום – ולזה אי אפשר לפי טבע האדם שיניח כל מה שהרגיל בו פתאום. וכאשר שלח האלוה 'משה רבנו' לתתנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בידיעתו ית' – כמו שבאר ואמר: "אתה הראת לדעת וגו'" וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'" ולהנתן לעבודתו – כמו שאמר "ולעבדו בכל לבבכם" ואמר: "ועבדתם את יי אלהיכם" ואמר: "ואותו תעבודו" – והיה המנהג המפורסם בעולם כולו שהיו אז רגילים בו והעבודה הכוללת אשר גדלו עליה – להקריב מיני בעלי חיים בהיכלות ההם אשר היו מעמידים בהם הצלמים ולהשתחוות להם ולקטר לפניהם, והעבודים והפרושים היו אז האנשים הנתונים לעבודת ההיכלות ההם העשויים לכוכבים (כמו שבארנו) – לא גזרה חכמתו ית' ותחבולתו המבוארת בכל בריאותיו שיצונו להניח מיני העבודות ההם כולם ולעזבם ולבטלם, כי אז היה זה מה שלא יעלה בלב לקבלו, כפי טבע האדם שהוא נוטה תמיד למורגל; והיה דומה אז כאילו יבוא נביא בזמננו זה שיקרא לעבודת האלוה ויאמר האלוה צוה אתכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תבקשו תשועתו בעת צרה, אבל תהיה עבודתכם מחשבה מבלתי מעשה.

ומפני זה השאיר ית' מיני העבודות ההם והעתיקם מהיותם לנבראים ולענינים דמיוניים שאין אמיתות להם – לשמו ית', וצונו לעשותם לו ית'. וצוונו לבנות היכל לו: "ועשו לי מקדש" ושיהיה המזבח לשמו: "מזבח אדמה תעשה לי" ושיהיה הקרבן לו: "אדם כי יקריב מכם קרבן ליי" ושישתחוו לו ושיקטירוהו לפניו. והזהיר מעשות דבר מאלו המעשים לזולתו: "זובח לאלהים יחרם וגו'", "כי לא תשתחוה לאל אחר". והפריש 'כהנים' לבית ה'מקדש' ואמר: "וכהנו לי" וחיב שייוחדו להם מתנות על כל פנים שיספיקו להם מפני שהם עסוקים בבית ובקרבנותיו, והם מתנות ה'לוים וה'כהנים'. והגיעה בזאת הערמה האלהית שנמחוה זכר 'עבודה זרה' והתקימה הפינה הגדולה האמיתית באמונתנו, והיא מציאות האלוה ואחדותו; ולא יברחו הנפשות וישתוממו בבטל העבודות אשר הורגלו ולא נודעו עבודתו זולתם.

ואני יודע שנפשך תברח מזה הענין בהכרח בתחילת מחשבה ויכבד עליך, ותשאלני בלבך ותאמר לי איך יבואו מצוות ואזהרות ופעולות עצומות ומבוארות מאד והושם להם זמנים, והם כולם בלתי מכוונות לעצמם אבל הם מפני דבר אחר, כאילו הם תחבולה שעשה העלוה לנו להגיע אל כונתו הראשונה? ואי זה מונע היה אצלו ית' לצוות לנו כונתו הראשונה ויתן בנו יכולת לקבלה ולא היה צורך לאלו אשר חשבת שהם על צד הכונה השניה? – שמע תשובתי אשר תסיר מלבך זה החלי ותגלה לך אמיתת מה שעוררתיך עליו. והוא שכבר בא ב'תורה' כמו זה הענין בשוה – והוא אמרו: "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא וגו', ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף". וכמו שהסב האלוה אותם מן הדרך הישרה אשר היתה. מכוונת תחלה, מפני יראת מה שלא היו גופותם יכולים לסבלו לפי הטבע, אל דרך אחרת עד שתגיע הכונה הראשונה – כן צוה בזאת המצוה אשר זכרנו מפני יראת מה שאין יכולת לנפש לקבלו לפי הטבע שתגיע הכונה הראשונה, והיא – השגתו ית' והנחת 'עבודה זרה'. כי כמו שאין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות בחומר ובלבנים והדומה להם ואחר כן ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם 'ילידי הענק' פתאום, כן אין בטבעו שיגדל על מינים רביםמן העבודות ומעשים מורגלים, שכבר נטו אליהם הנפשות עד ששבו כמושכל ראשון, ויניחם כולם פתאום. וכמו שהיה מחכמת האלוה להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה – כמו שנודע שההליכה במדבר ומעוט הנאות הגוף מרחיצה וסיכה וכיוצא בהם יולידו הגבורה והפכם יוליד רוך לב – ונולדו גם כן אנשים שלא הרגילו בשפלות ובעבדות, וכל זה היה במצות אלהיות על ידי משה רבינו': "על פי יי יחנו ועל פי יי יסעו – את משמרת יי שמרו על פי יי ביד משה" – כן בא זה החלק מן התורה בתחבולה אלהית עד שישארו עם מין המעשה המורגל כדי שתעלה בידם האמונה אשר היא הכונה הראשונה. ושאלתך "אי זה מונע היה לאלוה מצוותנו כונתו הראשונה ויתן לנו יכולת לקבלה?" תחיב זאת השאלה השנית ויאמר לך ואי זה מונע היה לאלוה שינחם 'דרך ארץ פלישתים' ויתן להם יכולת להלחם, ולא היה צריך לזה הסיבוב ב"עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה"? וכן תחיב שאלה שלישית – על סיבת היעודים הטובים אשר יעד על שמירת המצוות והיעודים הרעים אשר יעד על העברות, ויאמר לך אחר שכונת האלוה הראשונה ורצונו היה שנאמין זאת התורה ונעשה ככל הכתוב בה, למה לא נתן לנו יכולת לקבלה ולעשותה תמיד, ולא היה עושה לנו תחבולה להיטיב לנו אם נעבדהו ולהנקם ממנו אם נמרהו? ולעשות הטובות ההם כולם והנקמות ההם כולם? – כי זאת גם כן תחבולה שעשה האלוה לנו עד שיגיע ממנו אל כונתו הראשונה – ואי זה מונע היה אצלו לתת רצון במעשי העבודה אשר רצה וריחוק העברות אשר מאסם, טבע מוטבע בנו?.

והתשובה על אלו השאלות השלש וכל מה שהוא ממינם – תשובה אחת כוללת, והיא שהאותות כולם אף על פי שהם שינוי טבע איש אחד מאישי הנמצאות, אך טבע בני אדם לא ישנהו האלוה כלל על צד המופת. ומפני זה השורש הגדול אמר "מי יתן והיה לבבם זה להם וגו'" ומפני זה באה המצוה והאזהרה והגמול והעונש. וכבר בארנו זאת הפינה במופתיה במקומות רבים מחיבורינו. ולא אמרתי זה מפני שאני מאמין ששינוי טבע כל אחד מבני אדם קשה עליו ית' אך הוא אפשר ונופל תחת היכולת, אלא שהוא לא רצה כלל לעשות זה ולא ירצהו לעולם כפי הפינות התוריות; ואילו היה מרצונו לשנות טבע כל איש מבני אדם למה שירצהו ית' מן האיש ההוא, היה בטל שליחות הנביאים ונתינת התורה כולה.

ואשוב אל כונתי ואומר כי כאשר היה זה המין מן העבודה – רצוני לומר: ה'קרבנות' – על צד הכונה השניה, והצעקה והתפלה וכיוצא בהם ממעשי העבודות יותר קרובות אל הכונה הראשונה והכרחיות בהגיע אליה – שם בין שני המינים הפרש גדול, והוא שזה המין מן העבודה – רצוני לומר: הקרבת הקרבנות – אף על פי שהוא לשמו ית' לא חויב עלינו כמו שהיה בתחלה – רצוני לומר: שנקריב בכל מקום ובכל זמן ולא שנעשה היכל באשר יזדמן ושיקריב מי שיזדמן "החפץ ימלא ידו" אבל נאסר כל זה עלינו והושם בית אחד "אל המקום אשר יבחר יי" ואין מקריבים בזולתו: "פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה" ולא יהיה 'כהן' אלא זרע מיוחד – כל זה הענין – למעט זה המין מן העבודות ושלא יהיה ממנו אלא מה שלא גזרה חכמתו להניחו לגמרי. אבל התפילה והתחינה היא מותרת בכל מקום, וכל מי שיזדמן. וכן ה'ציצית' וה'מזוזה' וה'תפילין' וזולתם מן העבודות הדומות להם.

ובעבור זה הענין אשר גיליתי לך נמצא הרבה בספרי הנביאים שמוכיחים בני אדם על רוב השתדלותם והתחזקם להביא הקרבנות, ובואר לכם שאינם מכוונים לעצמם כונה צריכה מאד, ושהאלוה אינו צריך להם – אמר שמואל "החפץ ליי בעולות וזבחים כשמוע בקול יי? וגו'"; ואמר ישעיה "למה לי רוב זבחיכם? – יאמר יי וגו'"; ואמר ירמיה "כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח – כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם". וכבר הוקשה זה המאמר בעיני כל מי שראיתי דברים או שמעתים, ואמר איך יאמר ירמיה על האלוה שלא צוונו ב'דברי עולה וזבח' – ורוב ה'מצוות' באו בזה? אמנם כונת המאמר הוא מה שבארתי לך, וזה שהוא אמר שהכונה הראשונה אמנם היא – שתשיגוני ולא תעבדו זולתי 'והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם'; וזאת המצוה בהקרבה וכיון אל הבית, אמנם היתה בעבור שתעלה בידיכם זאת הפינה ובעבורה העתקתי אלו העבודות לשמי עד שימחה שם 'עבודה זרה' ותתקים פנת יחודי; ובאתם אתם ובטלתם התכלית ההיא והתחזקתם במה שנעשה בעבודה והוא – שאתם ספקתם במציאותי: "כחשו ביי ויאמרו: "לא הוא" ועבדתם 'עבודה זרה': "וקטר לבעל הלוך אחרי אלהים אחרים... ובאתם לבעל והלוך אחרי אלהים אחרים... ובאתם אל הבית וגו'" – ונשארתם מכונים אל 'היכל יי' ומקריבים הקרבנות אשר לא היו מכוונים אל 'היכל יי' ומקריבים הקרבנות אשר לא היו מכוונים כמה ראשונה.

ולי בפרוש זה 'הפסוק' פנים אחרים והוא מביא הענין בעצמו אשר זכרנוהו והוא שכבר התבאר בכתוב ובקבלה יחד שתחילת מצוה שנצטוינו בה לא היו בה 'דברי עולה וזבח' כלל, ואין צריך שתטריד כלל שכלך ב'פסח מצרים' כי היא היתה לסיבה מבוארת גלויה – כמו שאני עתיד לבאר; ועוד, שהמצוה היתה ב'ארץ מצרים' והמצוה הרמוז אליה בזה הפסוק הוא מה שנצטוינו בו אחר יציאת מצרים, ולזה התנה בזה הפסוק' ואמר: 'ביום הוציאי אותם מארץ מצרים' – כי תחלת 'צווי' שבא אחר יציאת מצרים' הוא מה שנצטוינו בו במרה – והוא אמרו לנו שם "אם שמעו תשמע לקול יי אלהיך וגו': "שם שם לו חוק ומשפט וגו'", ובאה הקבלה האמיתית "שבת ודינין במרה אפקוד" – וה'חוק' הרמוז אליו הוא ה'שבת' וה'משפט' הוא ה'דינים' והוא הסרת העול. וזאת היא הכונה הראשונה כמו שבארנו – רצוני לומר: אמונת הדעות האמיתיות והוא חידוש העולם. וכבר ידעת, שעיקר מצות שבת אמנם היא – לחזק זאת הפינה ולקימה – כמו שבארנו בזה המאמר. והכונה עוד עם אמיתת הדעות – להסיר העול מבני אדם. הנה כבר התבאר לך שהמצוה הראשונה לא היו בה 'דברי עולה וזבח' – אחר שהם על צד הכונה השנית כמו שזכרנו.

וזה הענין בעצמו אשר אמרו ירמיה הוא אשר נאמר בתהילים על צד ההוכחה לאומה כולה בסכלה אז הכונה הראשונה ולא היתה מבדלת בינה ובין הכונה השנית. – אמר "שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנוכי לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד, לא אקח מביתך פר ממכלאותיך – עתודים". וכל מקום שנכפל זה הענין – זאת היא הכונה בו. והבינהו מאד והסתכל בו.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף