מורה נבוכים/ג/כט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מורה נבוכים ג כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ידוע ש'אברהם אבינו' ע"ה גדל באמונת הצאבה ודעתם שאין אלוה רק הכוכבים. וכשאודיעך בפרק הזה ספריהם הנמצאים עתה בידינו אשר נעתקו ללשון הערב ודברי הימים שלהם הקדומים ואגלה לך דעתה מהם ועניניהם, יתבאר לך אמרם בבאור שהכוכבים הם האלוהות, ושהשמש הוא האלוה הגדול. וכן אמרו עוד ששאר הכוכבים החמישה – אלוהות, אבל שני המאורים הם יותר גדולים. ותמצאם אומרים בבאור שהשמש הוא אשר ינהיג העולם העליון והשפל – בזה הלשון אמרוהו.

ותמצאם שזכרו בספרים ההם ודברי הימים שלהם ענין 'אברהם אבינו' ואמרו בזה הלשון: ואמנם, אברהם שגדל בכותא כשחלק עם ההמון ואמר שיש שם עושה בלתי השמש, טענו עליו בכך וכך; וזכרו בטענותיהם מה שהוא מבואר נגלה מפעולות השמש במציאות, ואמר להם – רצונם לומר אברהם – צדקתם הוא כגרזן ביד החוצב בו. ואחר כן זכרו קצת מטענותיו עליהם. וסוף הענין ההוא זכרו שהמלך שם אותו בבית הכלא ושהוא התמיד לטעון עליהם ימים רבים – והוא בבית כלאו. ואחר כן פחד המלך שיפסיד עליו ממלכתו וישיב בני אדם מאמונתם ויגרשו המלך לקצה המזרח אחר שלקח כל אשר לו.

תמצא זה הענין מבואר כן בספר הנקרא "העבודה הנבטית". ולא זכרו מה שבא בספרינו הצודקים ולא מה שבא אליו מן הנבואה – מפני שהם מכזיבים אותו לחלקו על דעתם הרע. ואין ספק אצלי, שהוא ע"ה כאשר חלק על דעת בני אדם כולם, שהיו מקללים ומגנים ומבזים אותו התועים ההם; וכאשר סבל הכל בעבור האלוה – וכן הדין לעשות לכבודו – נאמר לו "ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה". והיה אחרית ענינו – מה שנראהו היום מהסכים רוב אנשי העולם להגדילו ולהתברך בו – עד שיתיחס אליו מי שאינו מזרעו; ואין חולק עליו ולא מי שיסכול מעלתו אלא שארית האומה ההיא השפלה אשר נשארו בקצוות הארץ ככופרי התורך בקצה הצפון וההודיים בקצה הדרום – כי אלו הם שארית אומת הצאבה – כי היא היתה אומה שמלאה כל הארץ.

ותכלית מה שהגיע אליו עיון מי שהתפלסף בזמנים ההם – שידמה שהאלוה – רוח הגלגל, ושהגלגל והכוכבים הם הגוף והאלוה ית' רוחו כבר זכר זה אבובכר בן אלצאיג בפרוש ספר השמע.

ולזה האמינו הצאבה כולם קדמות העולם – שהשמים אצלם הם האלוה.

וחשבו ש'אדם' הראשון – איש נולד מזכר ונקבה כשאר בני אדם, אלא שהם מגדילים אותו ואומרים שהוא נביא שליח הלבנה ושהוא קרא לעבודת הלבנה שיש לו חיבורים בעבודת האדמה. – וכן אמרו הצאבה שנוח עובד אדמה היה ושלא היה רוצה בעבודת הצלמים; ולזה תמצא הצאבה כולם מגנים נח ויאמרו שלא עבד צלם כלל. וכן זכרו בספריהם שהוכה והושם בבית הסוהר מפני שהיה עובד האלוה – וספרו מענינו מה שספרו. וחשבו ששת חלק על דעת אדם אביו בעבודת הירח. ויכזבו כזבים מביאים לשחוק, מורים על חסרון דעת גדול ועל היותם רחוקים מן הפילוסופיה מאד ושהיו בתכלית הסכלות. אמרו על אדם כי כאשר יצא מאקלים השמש הקרוב להודו ונכנס באקלים בבל, הביא עמו פליאות – מהן אילן של זהב צומח בעל עלים וסעיפים, ואילן של אבן כך, והביא עלה של אילן לח שלא ישרפהו האש, והגיד על אילן שמסך על עשרת אלפים איש – ארכו כקומת אדם והביא עמו שני עלים – כל עלה היו מתכסים בו שני אנשים – ויגידו מאלו ההבלים פלאות. ואני תמה על אנשים שיחשבו שהעולם קדמון ויאמינו עם זה מציאות אלו הנמנעות בטבע, למי שידע העיון הטבעי. וכונתם בזכרון אדם וכל מה שמיחסים אליו היא – לחזק דעתם בקדמות העולם – עד שימשך אחר זה שהכוכבים והגלגלים הם האלוה.

וכאשר יצא 'עמודו של עולם' והתבאר לו שיש אלוה נפרד לא גוף ולא כח בגוף, ושכל אלו הגלגלים והכוכבים – מעשיו, והבין שקרות ההבלים ההם אשר גדל עליהם התחיל לסתור אמונתם ולזיף דעותם, ופרסם כנגדם וקרא "בשם יי אל עולם" – קריאה שכוללת מציאות האלוה והתחדש העולם מאתו.

ולפי הדעות ההם הצאביות העמידו הצלמים לכוכבים צלמי הזהב לשמש, וצלמי הכסף לירח, וחילקו המוצאים והאקלימים לכוכבים, ואמרו שהאקלים הפלוני – אלהיו הכוכב הפלוני; ובנו ההיכלות ושמו בהם הצלמים; וחשבו שכוחות הכוכבים שופעות על הצלמים ההם וידברו הצלמים ההם ויבינו וישכילו וישימו בני אדם להנבא ויודיעו לבני אדם תועלותם. וכן אמרו באילנות – אשר הם מחלק הכוכבים ההם – כשיתיחד האילן ההוא לכוכב ההוא ויטעוהו לשמו ויעשה לו ובו כך וכך, תשפע רוחניות הכוכב ההוא על האילן ההוא ותדבר עם בני אדם על דרך נבואה וינבאו ותדבר עמם בעת השנה – תמצא זה כולו כתוב בספריהם אשר אעירך עליהם. ואלו היו 'נביאי הבעל ונביאי האשרה' הנזכרים אצלנו אשר התחזקו בלבם אלו הדעות עד ש"עזבו את יי" וקראו "הבעל עננו" כל זה לפרסום הדעות ההם והתפשט הסכלות והרבה השיגעון בעולם אז בזה המין מן הדמיונות, ונולדו בהם דעות והיה מהם "מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים".

וכבר בארנו בחיבורנו הגדול "משנה תורה" ש'אברהם אבינו' ע"ה התחיל לסתור אלו הדעות בטענות וקריאה חלושה בפיוס בני אדם ומשוך לבבם לעבודת האלוה בהיטיבו להם. עד שבא אדון הנביאים והשלים הכוונה וציוה להרוג הכופרים ההם ומחות זכרם ולשרשם מארץ החיים מזבחותיהם תתוצון וגו'" ומנע מהמשך אחר דרכיהם ואמר: "ולא תלכו בחוקות הגוי וגו'". וכבר ידעת, מלשון ה'תורה' במקומות רבים שהכוונה הראשונה מן התורה כולה היתה – להסיר 'עבודה זרה' ומחות זכרה וכל הנתלה בה וגם לזכרה, וכל מה שמביא לדבר ממעשיה כ'אוב' וה'ידעוני' וה'העברה באש' 'וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים' ולהזהיר מהדמות בדבר ממעשיהם אלו וכל שכן להמשך אחריהם. ואמר ב'תורה' בפרוש שכל מה שחשבוהו עבודה לאלהיהם והתקרבות אליהם הוא הדבר המתועב הנמאס אצל האלוה – והוא אמרו: "כי כל תועבת יי אשר שנא עשו לאלהיהם". ואתה תמצאם זוכרים בספריהם אשר אני עתיד להודיעך אותם שהם היו מקריבים לשמש אלהיהם הגדול שבעה עטלפים ושבעה עכברים ושבעה שרצים אחרים בקצת הענינים – ויספיק באלו 'תועבה' לטבעים האנושיים. אם כן, כל ה'מצוות' שבאו באזהרה מ'עבודה זרה' וכל הנתלה בה וכל המביא אליה או המיוחס לה, הם מבוארות התועלות מפני שהם כולם – להציל מן הדעות הרעות המטרידות מכל מה שיועיל בשתי השלמויות בעניני השגעון ההם אשר גדלו עליהם אבותינו וזקנינו: "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים"; והם אשר אמרו הנביאים הצודקים בהם "ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו". ומה גדלה תועלת כל 'מצוה' שתצילנו מזאת הטעות הגדולה ותשיבנו אל האמונה האמיתית, והיא – שיש אלוה בורא כל אלה והוא שצריך שיעבד ויאהב ויורא לא הם הנחשב בהם שהם אלוהות, ושזה האלוה האמיתי לא יצטרך בקרוב אליו והגיע אל רצונו לדבר שיש בו טורח כלל רק 'אהבתו ויראתו' לא דבר אחר, והם – התכלית בעבודה כמו שאני עתיד לבאר "ועתה ישראל מה יי אלהיך שואל מעמך וגו'". והנה אשלים זה הענין אחר זה.

ואשוב אל כונתי עתה ואומר שהרבה מן התורות באר לי ענינם והודיעני סבתם עמדי על אמונות הצאבה ודעותם ומעשיהם ועבודותם כמו שתשמע כשאבאר עילת ה'מצוות' ההם אשר יחשב בהם שאין סיבה להם. ואני אזכר לך ספרים אשר יתבאר לך מהם כל מה שידעתיו אני מאמונות הצאבה ודעותם עד שתדע באמת אמיתת מה שאומר לך בנתינת סיבת אלו התורות.

הספר הגדול בזה – ספר העבודה הנבטית העתקת אבן וחשיה. ואני עתיד להודיעך בפרק יבוא למה שמו הצאבה אמונותיהם כתובות עם עבודת האדמה. וזה הספר מלא שגעונות 'עובדי עבודה זרה' וממה שנפשות ההמון נוטות אליו ונקשרות בו – רצוני לומר: עשית הטליסמאות והורדת הרוחניות והכישוף והשדים והמזיקים השוכנים במדברות; וגולגל גם כן בספר ההוא שגעונות עצומות (ישחקו מהם אנשי השכל) חשבו בהם לדקדק ולטעון במופתים המבוארים אשר ידעו בהם כל אנשי העולם שיש אלוה שופט על כל בני העולם – כמו שאמר "למען תדע כי ליי הארץ" ואמר: "כי אני יי בקרב הארץ".

וסופר על 'אדם הראשון' שהוא זכר בספרו שבהודו אילן אחד – כשילקחו סעיפיו וישליכו הסעיף בארץ יהיה רומש מתנועע כרמישת הנחשים; ושיש אילן – שרשו בצורת אדם ישמע לו קול גדול ויצא ממנו הדיבור דבר דבר; ושעשב שתארו כך וכך כשיקח אדם מעליו וישימהו בבית הצואר שלו – יעלם מבני אדם ולא יראו אנה יכנס ומאנה יצא, וכשיקטירו ממנו תחת השמים – ישמעו בני אדם באויר הסמוך לנו צליל וקולות נוראות כל עוד שהעשן ההוא עולה. וכיוצא באלו ההבלים הרבה יביאם בענין ספור בנפלאות הצמחים וסגולות עבודת הקרקע עד שיטען במופתים ויביא לחשוב שהם ישלמו בתחבולות.

ומהבלי הספר ההוא – שאילן הָאַמְלוֹי מן ה'אשרות' ההם אשר היו עושים אותם (כמו שהודעתיך) זכר שעמד האילן בנינוה שנים עשר אלף שנה; ושהיה לו ריב עם הַיַּבְרוּחַ כי רצה לקחת מקומו; ושהאיש שהיה מתנבא מכח אילן הָאַמְלוֹי נפסקה ממנו נבואתו זמן; וכאשר שמהו להנבא אחר הזמן ההוא הגיד לו שהיה טרוד בדין עם הַיַּבְרוּחַ וצוהו שיכתוב לכלדיים שישפטו ביניהם ויאמרו אי זה מהם הוא הטוב בכשופיהם ויותר פעולה – אם הָאַמְלוֹי או הַיַּבְרוּחַ? וההבל ההוא הארוך אשר תבין ממנו כשתעמוד עליו דעות אנשי הזמן ההוא וחכמותם מה היו. אלה היו 'חכימי בבל' הרמוז אליהם בימים ההם החשוכים כי אלה היו אמונותם אשר גדלו עליהם. ולולא זה השיעור אשר התפרסם עתה באומות מאמונת מציאות האלוה היו ימותינו באלו הזמנים יותר חשוכים מן הימים ההם אלא בענינים אחרים. – ואשוב אל כוונתי.

ובספר ההוא סופר על איש מ'נביאי עבודה זרה' שהיה שמו 'תמוז' קרא מלך לעבוד השבעה כוכבים והשנים עשר מזלות והרגו המלך ההוא הרג משונה. וזכר שליל מותו התקבצו הצלמים מקצות הארץ אל ההיכל אשר בבבל אל צלם הזהב הגדול אשר הוא צלם השמש והיה הצלם ההוא נתלה בין השמים והארץ, ונפל באמצע ההיכל והצלמים כולם סביבו; והתחיל לאנות על תמוז ולהגיד מה שקרהו; והצלמים כולם בוכים ומקוננים כל הלילה וכעלות השחר עפו הצלמים ושבו להיכליהם בכנפות הארץ; והיה זה מנהג מתמיד בתחילת יום מחודש תמוז יקוננו ויבכו על תמוז ויספדו עליו הנשים ויאנו.

והתבונן וראה איך היו דעות בני אדם בזמנים ההם – וענין תמוז זה קדמון מאד בצאבה. ומזה הספר תעמוד על רוב שגעון הצאבה ומעשיהם וחגיהם.

ואמנם, הענין ההוא אשר ספרוהו מענין 'אדם' וה'נחש ו'עץ הדעת טוב ורע' והרמז ללבוש מה שלא היה דרך ללבשו – הזהר מאד שלא תטרף דעתך ויעלה בלבבך שמה שאמרוהו היה כלל ענין שארע לאדם ולא לזולתו ולא היה ענין נמצא כלל. ובמעט התבוננות יתבאר לך שקרותם בכל מה שזכרוהו בהבל ההוא, ויתבאר לך שהוא ענין שבדוהו אחר ה'תורה' כאשר התפרסמה ה'תורה' באומות ושמעו פשוטו של מעשה בראשית ולקחוהו כולו לפי פשוטו – ועשו הענין ההוא כדי שישמעהו הפתי ויפותה ויחשוב שהעולם קדמון ושהענין ההוא המסופר ב'תורה' כן ארע כמו שגזרו.

אף על פי שכיוצא בך אין צריך הערה על זה – כי כבר עלו בידך מן החכמות מה שימנע שכלך מהתלות בו הבלי הצאבה ושגעונות הכשדיים והכלדיים העירומים מכל חכמה שהיא חכמה באמת; אלא שאני הזהרתי מזה לשמור זולתך, כי הרבה יטה ההמון להאמין ההבלים.

ומן הספרים ההם – ספר הָאַסְטִימָכֵס לאריסטו (וחלילה לו מעשותו וחס!) וכן ספרי הטליסמאות אשר מהם ספר טומטום וספר הסרב וספר מעלות הגלגל והצורות העולות בכל מעלה מהם, וספר מיוחס גם כן לאריסטו בטליסמאות, וספר מיוחס להרמס וספר יצחק הצאבי בטעון בעבור דת הצאבה, וספרו הגדול בנימוסי הצאבה ופרטי דתם וחגיהם וקרבניהם ותפילותיהם וזולתו מעניני אמונתם.

– אלו כולם אשר זכרתי לך הם 'ספרי עבודה זרה' אשר נעתקו ללשון הערבי, אין ספק שהם חלק קטן מאד ממה שלא נעתק ולא נמצא גם כן אך אבד ברוב השנים. ואלו אשר הם נמצאים היום אצלנו יכללו רוב דעות הצאבה ומעשיהם המפורסם קצתם היום בעולם – רצוני לומר: בנין ההיכלות, ועשות הצורות מן המתכות והאבנים בהם ובנין המזבחות והקריב עליהם זבחים או מיני מאכל, ולחוג חגים ולהתקבץ לתפילות ולמיני עבודות בהיכלות ההם (וישימו בהם מקומות מכובדים מאד יקראו אותם היכל הצורות השכליות) ולעשות הצורות "על ההרים הרמים וגו'" ולהגדיל ה'אשרות' ההם ולהקים ה"מצבות" וזולתם ממה שתעמוד עליו מאלו הספרים אשר עוררתיך עליהם.

וידיעת הדעות ההם והמעשים ההם היא שער גדול מאד בנתינת עילת ה'מצוות' כי תורתנו כולה שרשה וקטבה אשר עליו תסוב הוא – למחות הדעות ההם מן הלבבות וזכרם מן המציאות. למחותם מן הלבבות אמר "פן יפתה לבבכם וגו'", "אשר לבבו פונה היום וגו'" ולמחותם מן המציאות אמר "מזבחותיהם תתצו... ואשריהם תגדעון וגו'", "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא" ונכפלו שני הענינים האלה במקומות רבים; והוא היה הכונה הראשונה הכוללת לכל התורה כולה – כמו שהודיעו אותנו 'ז"ל' בפרושם המקובל לאמרו ית': "את כל אשר צוה יי אליכם ביד משה" – אמרו: "הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה". והבן זה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף