מהרש"א - חידושי אגדות/מגילה/כח/ב

מהרש"א - חידושי אגדות מגילה כח ב

מחוי רב חסדא כגון הספידא דקאי ביה רב ששת כו'. פרש"י אם ימות אדם אחד בי רב ששת עכ"ל. והוא דחוק שכ"א נקט חבירו לכבודו לגבי מיתה ולולי פירושו נראה דה"ק שיהיה רב ששת בההוא הספידא על אדם אחר וכדמייתי מרפרם דאספדה לכלתי' בבי כנישתא וקאמר אי משום יקרא דידי כו' דמשום דהוי המספיד ת"ח מקרי הספד של רבים והכי משמע לישנא דקאי ביה רב ששת כו' דמשמע שהוא עומד בחיים מספיד על אחר והשתא ניחא דכ"א נקט חבירו לכבודו דמשום יקרא דידיה מספידין בבהכ"נ על אדם אחר וכן נראה מפי' הר"ן:

אי משום יקרא דידי ודמיתא אתו כו'. דבפ' נגמר הדין (סנהדרין מו:) איבעיא לן הספידא אי משום יקרא דחיי אי משום יקרא דמיתא ולפי גי' הספרים דהכא גבי כלתי' לא גרסי' אי משום יקרא דמותא דמשום כבוד כלתו לחוד לא היה ראוי להספיד בבהכ"נ דלא מקרי הספד של רבים אלא משום כבוד ת"ח אבל בעובדא דרבי זירא דבסמוך גרסינן אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דמותא דההוא מותא ת"ח מרבנן הוה אבל ברי"ף גרסינן בתרוייהו אי משום יקרא דמותא וצ"ל דמ"מ לא אתו כ"ע ולא הוי הספד של רבים אלא משום יקרא דרפרם:

דשכיח בא"י כו' תא חזי מה בין תקיפי כו'. נראה דכל זה להפלגת הענין דזה צורבא לא הוה מבני א"י אלא דהוה שכיח לבא שם ולא תני רק הלכתא והיה יושב בכ"ד שורות כדאשכחן בספ"ב דפ"ק שהיה יושב רב כהנא בדרא שביעית ואעפ"כ הספיד עלי ר"ל בלשון צער חסרא א"י גברא רבא וההוא דהוי תני הלכתא ספרא כו' והיה מבני בבל והיקל רב נחמן בהספדו היכי נספדיה הי צנא כו' וכאילו לא חסר מהם גברא רבא:

זה המשתמש במי ששונה הלכות כו' והיינו באינו תלמידו. ונתנו בו סימן תג"א הוא ר"ת תלמיד גברא אחרינא אבל בתלמידו מצינו בכמה מקומות שהיו משתמשין בהם:

לישתמש איניש במאן דתני ד' כו'. פי' הרי"ף דתני ד' מי ששונה ד' סדרי משנה ומאן דמתני פי' מי שגמר תלמוד ד' סדרים עכ"ל וכתב הר"ן ואחרים פירשו דתני לעצמו דמתני לאחרים כו' ע"ש ואיך שיהיה נראה דנקט ד' סדרים כמ"ש פ' המקבל בד' לא מצינא בו' מצינא ופרש"י שם בד' סדרים כגון מועד וישועות ונשים שהן נוהגות כו' וכן קדשים דכתיב ובכל מקום מוקטר כו' בו' מצינא בתמיה זרעים אינו נוהג בח"ל וכן טהרות ע"ש וע"ש עוד פי' אחר בזה. ולכאורה ק"ק הא דמייתי עליה כי הא דר"ל דהוה אזיל כו' הוה מעשה לסתור שהרי לא רצה להשתמש גם במי דתני לחוד כמ"ש תנינא בד' סדרי משנה וא"ל שדי בר לקישא במיא והר"ן הרגיש בזה דר"ל לחומרא קאמר דאפי' שונה הלכות משניות מקרי כו' ע"ש והסוגיא לא מוכחת כן ויש ליישב בזה לפי הדקדוק דקאמר אי הכי גמור מיני הא מילתא כו' והנראה דר"ל קאמר לה ולישנא דאי הכי אינו מיושב ונראה לפרש דר"ל מעיקרא נמי ודאי דהחמיר על עצמו כיון דראה בו דהוה קרי ותני סבר היה ר"ל דמתני נמי הוא ולכך קאמר ליה שדי בר לקישא למיא וקא"ל איהו ניחא לי דאשמעי' למר כו' משמע מזה שלא בא לכלל דמתני וקא"ל ר"ל אי הכי שאתה לא באתה לידי דמתני אגמור לך מלתא שתבא לידי דמתני דא"ר זירא בנות ישראל החמירו כו' שזה אינו מן המשנה אלא הלכה מן התלמוד והשתא הוי שפיר עובדא דר"ל כעולא כן יש ליישב לפי' הרי"ף ועוד יש דרך אחרת לפרש לפי' האחרים שכתב הר"ן דזה הגברא היה ג"כ דמתני אלא דאמר ניחא לי דאשמעי' כו' ור"ל לא רצה לקבל דבריו וא"ל גמור מיני הך מלתא דאמר ר' זירא כו' והשתא תהיה תלמידי ומותר לשמש לרבו אפי' אם התלמיד דמתני:

כל השונה הלכות מובטח לו כו'. הכא מסמיך להך ברייתא דתנא דבי אליהו לחומרא דר' זירא וכן מייתי ליה בסוף מסכת נדה הטעם בזה מפורש שם:

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף