מהרש"א - חידושי אגדות/יבמות/סג/א

מהרש"א - חידושי אגדות יבמות סג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כל אדם שאין לו אשה אינו אדם כו' הוא מבואר ע"פ מ"ש פ"ב דעירובין כל אותן שנים שהיה אדם הראשון בנדוי הוליד רוחין ושידין ולילין שנאמר ויחי אדם ק"ל שנה ויולד בדמותו כצלמו מכלל דעד השתא לאו כצלמו אוליד ולפי שכל המוליד מוליד בדומה וזה שאין לו אשה הרוחות ושידין מתחממין בו ומולידין ממנו רוחין ושידין הרי גם הוא אינו נקרא אדם דהמוליד מוליד בדומה והוא הענין בעצמו שאמר כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם כו' דהיינו שאין לו קרקע מיוחדת לדירה ולפרנסתו כמ"ש התוס' לקמן אינו אדם דהוי כמו הרוחות והשידין שאין להם דירה מיוחדת בארץ והוא ענין קין שא"ל הקב"ה אחר שהיה עובד אדמה ארורה האדמה גו' לא תוסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ שלא תהיה לך עוד קרקע מיוחדת ובפרקי ר"א אמרו ויולד בדמותו מכאן אתה למד שלא היה קין לא מדמותו ולא מצלמו עד שנולד שת והיינו שנטרד מן האדמה שהיתה מיוחדת לו כי האדם נקרא ע"ש אדמה וק"ל:

זכה עוזרתו כו' וא"ד ר"א רמי כתיב כנגדו כו' רש"י בחומש הביא לשון ראשון וכתב הרא"ם ללישנא קמא יש לפרש נמי כנגדו מלשון נגידא ומלקות וע"ש באורך ואין זה מחוור דא"כ לא ה"ל לתלמודא לשנות הלשונות דבלישנא קמא קאמר לא זכה כנגדו ובלישנא בתרא קאמר לא זכה מנגדתו וגם רש"י לא פירש כן מלשון נגידא ומלקות אלא בלישנא בתרא גם מה שכתב הרא"ם דלישנא קמא סבר דיש אם למסורת ומש"ה לא דריש ליה אלא מלשון נגידא ומלקות הוא תמוה דהא מלשון נוכח לא מצינו ג"כ יו"ד בלשון כמו נגד ההר והרבה כמוהו וע"כ נראה דללישנא קמא דריש כנגדו מלשון נוכח כדרך הלוחם עם חבירו להעיז נגדו כמ"ש גם הרא"ם בפי' ראשון ואין להקשות גם לפי דברינו דלעיל כיון דנגד מלשון נוכח מצינו בכ"מ בלא יו"ד דהיינו המסורת וגם המקרא מסייעו א"כ ללישנא בתרא אמאי נדרשהו לפי המסורת לחוד דהיינו מלשון נגידא ומלקות דכה"ג אמרי' בפ"ק דסנהדרין גבי חלב וגבי יראה דדרשינן המסורת אע"ג דהמקרא והמסורת כי הדדי נינהו ודו"ק:

ומ"ש חטין כו' פשתן כו' זכר אלו ב' דברים לפי שהם עיקר חיי וצרכי נפש שכל עצמו של יעקב לא ביקש רק ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש והאשה היא עוזרתו בכך:

זאת הפעם וגו' מלמד שבא על כל בהמה כו' כתב החזקוני וצ"ל שנתעברו קודם שבא עליהן דאלת"ה הא מתעקרין בביאת אדם עכ"ל ואין זה מספיק דהא משנתעברה בהמה אינה מקבלת זכר ואפילו זכר אדם כדמוכח פרק קמא דבכורות ואפשר לומר שנתעברו וילדו בו ביום קודם שבא עליהן דהא חוה נמי ילדה בו ביום כדאמרי' פרק אד"מ ובעל הנצחון כתב שאין זה כמשמעו שבא עליהם בתשמיש שא"א כו' אלא לפי שלא היה לו זוג היה חפץ לחפש ולבדוק בכל המינים אם ימצא עוד מין א' בלא עזר וכיון שלא מצא לא נתקררה כו' עכ"ל ע"ש:

שתי בריכות כו' לכאורה מכל משפחות גו' מריבויא דכל דריש אפילו משפחות האסורות לבא בקהל יבריכו בך נקיבות שלהם דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ואך יש לדקדק דמעיקרא דריש ונברכו מלשון הברכה ולבסוף דרשו ליה מלשון ברכה ממש אפי' משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא כו' וע"כ נראה דמלתא באנפי נפשיה הוא בא לדרוש כל דמשפחות גו' כמו שדרשו כל הגוים גו' כמ"ש התוס' והשתא אפשר דמעיקרא לאו מריבויא דכל דריש אלא משום דכל הני קראי דכתיבי כיוצא בזה כמו והתברכו בזרעך מתפרשים כי אדם אומר לבנו תהא כאברהם תהא כאפרים ומנשה אבל הכא שינה הכתוב למכתב ונברכו מלשון נפעל ע"י אחרים דהיינו שיעשה הקב"ה מהן שתי בריכות בתוכך או מלשון שיתברכו מן השמים ודו"ק:

עתידים כל בעלי אומניות כו' ר"ל שיניחו אומנותן החשובים לעבוד עבודה הפחותה מכל בעה"ז דהיינו עבודת קרקע שכל עצמן לעתיד לא יבקשו רק עבודת קרקע לצורך דירתן ומזונתן כמ"ש התוס' ואמר שאין לך אומנות פחותה בעוה"ז מעבודת קרקע שנאמר וירדו דלפי ענינו הוא היפך דמיבשה לים נאמר יורדי הים באניות וגו' אבל כתב כאן וירדו מים ליבשה ע"ש הירידה מאומנותן החשובה לפחותה דהיינו עבודת קרקע ועד"ז יש לפרש מ"ש פ"ק דסוטה וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה בתחלה בחומר ובלבנים ולבסוף בכל עבודה בשדה כוונתם בזה כמ"ש שהוסיפו בזיון בעבודתם יותר מאומנות חומר ולבנים דהיינו בעבודת קרקע בשדה שהיא העבודה הפחותה מכל אומניות וק"ל:

הפוכי בעסקי טב מינה כו' מאה זוזי בעסקא כו' לכאורה הם סותרים מ"ש בתר הכי במעלות מי שיש לו קרקע זרע ולא תזבין כו' קפוץ זבין ארעא כו' אבל הוא מיושב לפי דברי התוס' דהכא מיירי באדם שעיקר אומנותו בקרקע ולכך נסמכו אלו המאמרים לכאן וק"ל:

שכל העוסק בבנין מתמסכן כו' נקע האי לישנא ע"פ מ"ש פ"ק דסוטה ערי מסכנות דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן ואמר מר היינו הכא וק"ל:

אין פורענות כו' שנאמר הכרתי גוים וגו' לפי דלעיל מיניה סיפר בתועבות ירושלם הוי גו' העיר היונה לא שמעה בקול גו' והפסיק בענין הכרתי גוים נשמו גו' ר"ל בשביל תועבותם ועונך הכרתי עובדי כוכבים כו' שתראו אותי גו' וק"ל:

רחמנא ליצלן ממידי דקשה ממותא כו' ואשכח ומוצא אני מר ממות גו' לפי ענינו שמדבר בא"א אשר היא מצודים וגו' אבל אין בו טעם להיות מר ממות יותר משאר עבירות וע"כ דרשוהו באשה רעה שמצירה את אישה עד שאומר טוב מותי מחיי:

למדו לשונם דבר שקר העוה גו' ר"ל גם כי הכא שראוי לומר לכבוד אביו שקר מ"מ כדי שלא ירגיל האדם בכך לא יאמר שקר גם במקום הזה והיינו דכתיב למדו לשונם וגו' אמר על אותו דור הרע אחר שנלאו ולא היה בידם לומר שקר במקום העוה ואינו ישר למדו לשונם דבר שקר כדי להרגיל עצמם בכך:

דיינו שמגדלות כו' ומצילות אותנו מן החטא פרש"י הרהור עבירה עכ"ל נקט הרהור עבירה במקום עבירה גופה לפי שהרהור קשה מעבירה כדאמרינן ביומא גם שאין אדם ניצול מהרהור עבירה בכל יום כדאמרי' פרק גט פשוט ודקאמר לקמן עונותיו מתפקקים היינו נמי עון הרהור עבירה שהיה לו עד היום וק"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---