מהרש"א - חידושי אגדות/בבא בתרא/נח/א
מהרש"א - חידושי אגדות בבא בתרא נח א
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות רמב"ן מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א חתם סופר רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אשכחיה לאליעזר כו' א"ל מאי קעביד אברהם כו' משים דהוה קאי אליעזר אבבא הוה קסבר רבי בנאה דעביד אברהם מידי דצניעות ולכך העמיד לאליעזר שם דלא ליתי איניש התם ואפשר דהוה סבר רבי בנאה דאברהם היה מתפלל אז כדאמרינן פרק הפועלים דאבותינו מתפללים על גלות ישראל ולכך קאי אליעזר שם דלא ליתי איניש התם לאפסוקיה מתפלתו מיהו קושטא הוא דלא היה מתפלל כדקאמר גאני כו' ומשום צניעותא נמי לא היה חש למיקם לאליעזר שם כדקאמר דיצר בהא עלמא ליכא אלא די"ל דהעמידו לאליעזר שם דלא ליתי איניש דלא מעלי התם דלא ניתן רשות ליכנס בקברי צדיקים אלא לאדם גדול וחשוב כפרשב"ם לעיל וענין דגנאי בכנפה כו' דהצדיקים במיתתן קרויין חיים והמיתה אינה אלא כשינה לגבייהו כמ"ש ומקיים אמונתו לישני עפר ודרך ארץ לעיין ברישא דהישנים וכענין זה אמרו בפרק הפועלים בר"א בר"ש שאשתו היתה מעיינת בראשו אחר מותו כאלו הוא חי ורמז בזה בכנפא דשרה שהיתה קבורה שם וע"ש שהיא עקרת הבית אף שהיו לו עוד נשים אחרות הגר וקטורה לא היו אלא פלגשים וק"ל:
כי מטא למערתא דאדם כו' היא מערה הפנימית למר ותחתונה למר ומה שלא היה שוכב אדם ג"כ במערת ג' אבות היינו משום כדמסיק בדיוקני עצמה אל תסתכל וע"כ החיצונה בעי למדודי משום ציוני אבל הפנימית לא בעי דכמדת החיצונה כך מדת הפנימית וענין בדיוקני עצמה אל תסתכל אף שכמה בני אדם ראו את אדם הראשון בחייו אפשר דלא הותר להסתכל בדיוקני עצמה אלא לדורו בחייו אבל במותו אסור כענין כי קללת אלהים תלוי גם בשאר בן אדם והבן זה:
הכל בפני שרה כקוף כו' משמע אפילו יעקב ודקאמר דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון והוא דמות דיוקנו י"ל דהתם היינו לענין הצורה והתואר אבל הכא לענין זיו קלסתר פנים קאמר הכל בפני שרה כו' כדכתיב בשרה כי אשה יפת מראה את דהיינו זיו וקלסתר פנים כפרש"י בחומש גבי רחל וכה"ג אמרינן בפרק הפועלים דלהכי לא חשיב לר' יוחנן בהני מעין שופרי' משום דהדרת פנים לא הוה ליה דהיינו תואר וצורה וק"ל:
אמגושא דהוה חייט שכבי כו' פרש"י חופר מתים להפשיט בגדיהם עכ"ל ומדנקט אמגושא שהוא שם מכסף נראה לפרש שהיו מחטטין שכבי שכן דרכן של אותן מכשפין כדרך מעשה אוב או ודורש אל המתים וכן יש לפרש בפרק הבע"י גבי חברי אתו לבבל כו':
חביתא דעפרא כו' פרשב"ם שאמר כן שלא יבינו הכל שהוא עשיר כו' עכ"ל וק"ק למ"ד בסנהדרין דאין אדם עשוי שלא להשביע בשעת מיתה וע"ק אם אמר כן שלא יבינו העדים השומעים צואתו א"כ גם בניו לא יבינו ולא ידעו לחלוק ואם חשב דע"י החכמים יבינו הדבר א"כ מהם יותר יתפרסם הדבר בב"ד שהוא עשיר ויש לפרש שעשה כן שאם יעמוד יחזור בכל צואתו כדין ש"מ ולא ידעו גם הבנים מה ציוה לזה ומה לזה וכדי שלא יהיה קנאה ביניהם שאפשר שחלק א' יהיה טובה מחלק הבא לחבירו או אפשר לפרש כדי שלא יצטערו במיתתו רמז להם כי העוה"ז כולו הוא עולם ההפסד אך יש בזה שארית ואמר לאחד חביתא דעפרא כי הכל הולך אל העפר וחביתא דגרמי כי כל בשר ודם יכלה ולא ישאר רק העצם לזמן התחייה שהוא עצם אחד שנקרא נסכא וחביתא דאודרי כי גם בגדי ומלבושי האדם יכלו והבסתרקי יהיו עשויין ממוכין אשר לזמן התחייה אמרו שיעמדו הצדיקים בלבושם כאלו יש אותם מוכין לארוג בגדים אחר הריקוב ודו"ק:
זרנוקא אמרה כו'. לכאורה אין כאן לשון חכמה כי כל דבריה מפורשים על הנוד חוץ ממה שדימה התייש לעבד ולא ידעתי על מה ויש לפרש כי באתה כן דרך קובלנא לפני בי מלכא על אישה ר' בנאה שהיה חבוש ואמרה כן להוציאו מבית האסורין ואמרה עבדא חד הוה לי הוא אישה ר' בנאה שהיתה מתפרנסת ממנו כי כל איש חייב לעשות מלאכה ולהשכיר עצמו משום מזונות אשתו לדעת ר"א ופסקו לרישיה ר"ל שפסקו אותו ע"י תפיסתו מהיות להם לראש ולדיין ופשטו למשכיה ואכלו לבשריה הוא כי בעת שתפסו אותו גרבו ושללו ממנו בגדיו וכל אשר לו כדאמרינן נמי בפ"ק דחגיגה גבי רבא דשדור בי שבור מלכא וגרבוהו בגזירות והיה לאכול וקא מלו ביה מיא כו' הוא רמז כי גם בתפיסתו הבריות צריכין לו כי לומדים החברים תורתו ע"ד שאמרו דולה ומשקה מתורתו לאחרים ולא יהבי ליה אגריה אבל אין לו שכר מזה ואין לה במה להתפרנס ואמר דלא ידעי כו' שהמשל ודאי הבינו כפשוטו אבל הנמשל ממנו לא הבינו ופירש להם ר' בנאה זרנוקא אמרה לכו כי אותי שהוא עבד שלה עשו לזרנוקא. ושא"ל
ליתיב אבבא לידון יש לפרש כפי מה שהיה כתוב בשער כל דיין דמתקרי לדין לא שמיה דיין חשבו אף כי חכם הוא אינו ראוי להיות דיין כי כבר נתבע הוא לדין והיה חבוש שם בבי מלכא וע"כ הושיבו אותו שם בפתח השער לדין כי שם יראה כתוב הדבר הזה כל דיין כו' וימנע עצמו מלהיות דיין להם וא"ל אלא מעתה כו' לפי דעת זו כל איניש מעלמא שיהיה לו שנאה עם הדיין יפסיל אותו בהזמנתו אלא כו':
כל דיין דמפקין מיניה ממונא כו'. עיין פי' רש"י בחומש בזה בפרשה יתרו ובשאר מפרשים ובתוספות כאן ודו"ק:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |