מהרי"ל/הלכות תענית

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מהרי"ל הלכות תענית

[הלכות תענית]

[יא] תענית הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא.

שאלו לפני מהר"י סג"ל אם מותר לשפשף פיו בקם ממטתו ביום התענית. והשיב דהוא אינו מונע מלעשות אף כופף צוארו שלא יזובו המים לגרון, וח"ו לעשות כן ביום הכפורים.

אמר מהר"י סג"ל גם אותם שלא שמעו שקבלו הצבור עליהן תענית בד"ב יכולין להכניס עצמן להתענות עמהן.

אמר מהר"ש יחיד המתענה מתפלל עננו, אפילו בכור בערב פסח, ולא סבירא לן כמ"ד אין היחיד מתפלל עננו כ"א בתענית צבור. אמר מהר"ש על אחד שאכל אגוז לוז שקורין העזיל - ניס בתעניתו שא"צ להתענות יום אחר, כשאומר יום זה. על אחד שטעה ואכל בעשרה בטבת, הורה אליו מהר"י סג"ל להתענות בה"ב.

אמר מהר"י סג"ל בתענית ציבור אומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו, וכן מי שלא התענה יאמר ג"כ. ואמר מי שבירך לקהל.

פעם אחת גזר מהר"י סג"ל שלא לאכול בשר בכל יום ב' עד ימים נוראים, וחל ט"ו דאב ביום ב' ולא רצה מהר"י סג"ל לאכול בשר אע"ג דמתקרי יו"ט, דהא הוא במנין ארבעה ראשי שנים.

[במגנצא מתענין גזירת ק"ט לפרט בכל שנה בח' אלול, ופעם אחת חל בע"ש והיו מתענין ואומרים סליחות בבוקר, ובערב במנחה מזכירין נשמות הקדושים - ההרוגים - אחר שקראו ויחל והפטירו דרשו - מי שברך לקהל - אב הרחמים. והורה מהר"י סג"ל שלא היו צריכין להשלים התענית ויאכלו אחר סיום תפילת ערבית מבעוד יום - בצאתם מבית הכנסת -].

[יב] גמ' פ' בכל מערבין, שבת אין מתענין בו שעות, פירש"י שאסור להתענות בו קצת לשם תענית. ואמר שארי הח"ר משה ז"ל לפני מהר"י סג"ל מכאן משמע מה ששוהין בריות סעודתן במקצת היום בשבת שחל בהן תענית מיתת אב ואם, שלא כדין הם עושים. והודה אליו הרב, וכן הורה אלי מהר"י סג"ל נמי שלא לשהות סעודת שבת על תענית אמי שחל פעמים בשבת. וכן הורה מהר"ש.

[יג] ממנהגי מהרא"ק: תענית שקיבל עליו היחיד צריך שיקבל עליו מבעוד יום ולומר בתפלת מנחה אהא בתענית יחיד למחר. אדכרי' רב יהודה לרב נחמן בריה יחיד שקיבל עליו תענית קובע ברכה לעצמו. מתקיף לה רב יצחק נפחא וכי יחיד קובע ברכה לעצמו, אלא א"ר יצחק בשומע תפלה. אי שכח ולא אידכר אומר קמי יהיו לרצון דאלהי נצור. ומי שיושב בתענית בשבת או ביו"ט שאין בו שומע תפלה, אומר עננו בסוף התפלה באלהי נצור כשמגיע ליהיו לרצון, מסתמא הואיל והתירו להתענות התירו נמי לומר עננו, דומיא דיום הכיפורים שהוא יום הדין, בשם החסיד ז"ל.

[יד] ובערב יום כיפורים מותר לישב תענית חלום, ובלבד שיאכל סעודה המפסקת מבעוד יום. אדם שהתענה בשבת לא יתענה באחד בשבת בחנוכה אלא ימתין עד לאחר חנוכה ויתענה. אבל המתענה ביו"ט משום חלום יתענה ביו"ט שני.

הג"ה: ראבי"ה כתב דאין להתענות תענית חלום בזמן הזה בשבת, משום דאין אנו בקיאין בפתרון חלומות בזמן הזה. מרדכי פ"ק דשבת ובו ביום אפילו בשבת. פי' מוטב שיתענה אז לא יהא לבו דואג ויש לו יותר עונג מבאכילתו. והר"ם פי' שלא להתענות על חלום אא"כ רואהו תלתא זימנין. ובברכות מסיק ליתב תענית לתעניתו, עכ"ה. אמר מהר"י סג"ל המתענה חלום בחולו של מועד או בר"ח חייב להתענות יום אחר לכפר על שעינה נפשו בימים האלו כדרך המתענה חלום בשבת צריך נמי להתענות באחד בשבת להתכפר שביטל עונג שבת.

[טו] הג"ה: ש"צ אומר עננו בין גואל לרופא, ויחיד אומר שמע קולנו עד ריקם אל תשיבנו, ואומר עננו עד בכל עת צרה וצוקה, ואז אומר כי אתה שומע תפלת עמך ברחמים ברוך אתה י"י שומע תפלה. ואז לא תבטל מעין פתיחה סמוך לחתימה. וכן אמר מהר"י סג"ל נמי.

[טז] מהר"ם: מחנכין התינוקות להתענות ביום כיפור בן ח' בריא בן ט' שאין בריא. כיצד היה רגיל לאכול בב' שעות אוכל בג', בג' שעות אוכל בד'. בן עשר כשאינו בריא משלים מדרבנן. בן י"ב משלים מדאורייתא, עכ"ל סדר עולם. וכן דרש מהר"ש דנוהגין לחנך הקטנים כגון אם היה רגיל לאכול בג' שעות מאכילו בד'. ודוקא בן ט' בבריא או בן י' בחלש, אבל פחות מבן ט' לא, לפי שהוא מחלישו ביותר. ואמר שכן איתא במיימון.

[יז] מצאתי במנהגים בער"ה אע"ג דנתפשט בתפוצת אשכנז להתענות בו אין קורין ויחל לא בבקר ולא בערב. אך בשאר תענית דשני וחמישי ושני שמתענים אחר החג קורין בקר וערב ויחל. אבל הסכימו קהל להתענות בה"ב או יותר או פחות, לא קורין בבקר כי אם פרשה דשבוע ולערב קורין ויחל. אבל קהל שהסכימו להתענות בימי אגד"ו קורין ויחל ג"כ בשחר. וצום הרביעי וצום השביעי וצום העשירי פשיטא דקורין ויחל בקר וערב וכן בתענית אסתר. אכן צום החמישי הוא ט' באב מיוחד לו קריאה כי תוליד בנים בפרשת ואתחנן.

[יח] אמר מהר"י סג"ל מה שרגילין ללכת לבית הקברות בתעניות, יש כמה טעמים בגמ', לומר שאם אין אתה מרחם עלינו לראות בעינוי תעניתנו הרינו מתים ח"ו. ואמר דנראה לו טעם אחר משום דבבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה ביותר על אדמת קדש. והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם, אך יבקש מאת השם יתברך שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר תנצב"ה.

[יט] דרך להתענות יום שמת בו אביו ולא היום שנקבר בו, כי יש בני אדם המתענין יום קבורה ולא יום המיתה, והבל הוא כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם, אגודה פ"ג דשבועות, וכן הורה מהר"י סג"ל, אם מת לו אב או אם באדר ונתעברה השנה, השיב מהר"י סג"ל בתשובה דמנהג שלו להתענות באדר הראשון. וראיה מפטירת מרע"ה דאותו יום נהוג בעלמא באדר הראשון, ופטירתו סמוך לניסן כדמוכח ספ"ק דקידושין.

[כ] מילה בתענית ציבור, הנהיג מהר"י סג"ל ואל תפ"ר מיוסד על המילה היתה אחד מן השלשה בניגון עקידה. ופזמון אלהינו אל שדי בנידון כי הנה כחומר. זכור ברית בפסוק זכור לנו, וא"א תחנה, רק אומרים אל ארך אפים ולמנצח, ומטעימים כוס הברכה לקטנים.

· מעבר לתחילת הדף